כשעודד קטש התקשר להציע לו להצטרף אליו בפנאתינייקוס כעוזר מאמן, ליאור ליובין הופתע וביקש כמה ימים לחשוב ולהתייעץ עם המשפחה וחבריו הקרובים.
ארבע שנים וחצי עברו מאז פוטר ממכבי אשדוד עד שמונה שוב בקיץ 2019 למאמן ראשי בגלבוע/גליל. במהלך אותה תקופה עבד ליובין כעוזר מאמן במכבי ת"א ובנבחרת ישראל וגם שימש מנהלה המקצועי של אליצור נתניה מהליגה הלאומית כחלק מעבודתו בחברת "שחקן אמיתי". מהרגע שחזר לגן נר, הוא שב לטופ של הכדורסל הישראלי לאחר שסחב את גלבוע לפיינל פור ראשון זה עשור. גם את העונה הנוכחית פתח בצורה נהדרת, וכל התחזיות בישרו על הגעה נוספת לשלבים המכריעים.
"לא ראיתי את ההצעה הזאת באה", הוא מספר בראיון מיוחד ל"ישראל היום", "היו התלבטויות ברמה האישית, כי בדיוק כמה ימים לפני זה נולד לי ילד שלישי וחשבתי איך זה יהיה להעביר את כל המשפחה למקום אחר, בטח עם הסיטואציה הבעייתית של מגיפת הקורונה. התלבטתי גם ברמת הכדורסל. הייתי באמצע תהליך ומשהו יפה מאוד בגלבוע. הקבוצה היתה במקום טוב, נהניתי מאוד מהעשייה בה ונקשרתי לאנשים שם. היה קשה לי לעזוב אותם".
"לאט־לאט הכנסתי שיקולים נוספים, וגם היתה דחיפה מהמשפחה ללכת על זה. לא הייתי עובר לפאו אם אשתי ובני המשפחה לא היו דוחפים ומעודדים אותי, ובלי חיים אוחיון (בעלי הפועל גלבוע/גליל שאישר לו לעזוב; י"מ) שהפך את ההחלטה לקלה עבורי".
את הודעת העזיבה לשחקני גלבוע מסר ליובין בחדר ההלבשה ברוממה, לאחר ניצחון על מכבי חיפה במסגרת הליגה הבלקנית. אנשי הקבוצה מספרים שאת השקט ששרר באוויר ניתן היה לחתוך בסכין, ומעידים שדמעות עמדו בעיניים של חלק מהשחקנים. כדי לרכך את האווירה, הפורוורד נתנאל ארצי, שמתמחה בחיקויים של אנשי כדורסל, חיקה את המאמן העוזב בפניו וגרם לשחקנים להתגלגל מצחוק ולהשתחרר.
"היה פרץ רגשות בחדר ההלבשה", נזכר ליובין, "עשינו כברת דרך יחד ויצרנו קשר טוב זה עם זה, מה שהפך את הרגע ההוא למיוחד. היה לי קשה להגיד להם שאני עוזב. זו קבוצה שעברה תהליך ונוצרו בה חיבורים מיוחדים".
עם קטש והצוות המקצועי של פאו // צילום: TIME.GR
בעקבות הסגר על נתב"ג, ליובין (43) שהה כמעט חודשיים באתונה ללא אשתו וילדיו. בין לבין הוא הצליח להגיע לישראל ל־24 שעות, ולשם כך בילה בדרכים כמעט שלושה ימים. רק לפני שבועיים, כשמכבי ת"א הגיעה ליוון בטיסה פרטית למשחק מול פנאתינייקוס, הצליח להעלות את בני משפתחו למטוס ולהביאם אליו. "התגעגענו מאוד, זה היה בכלל לא פשוט. הקורונה מציבה בפנינו אתגרים לא מוכרים".
בשונה מישראל, באתונה עדיין שורר סגר, כך שלא אפשרי גם לצאת לבלות ולהסתובב בעיר. "הישראלים מכירים את אתונה כעיר תוססת וצבעונית עם המון תיירים, אבל עכשיו המצב שונה ממה שהכרנו. הכל פה סגור, ואסור לצאת מהבית למעט לסופרמרקט, ולנו כמובן יש גם את הכדורסל. חוץ מהדברים האלה - שום דבר פה לא דומה למה שזכרתי מאתונה".
גרשון ובלאט החדשים?
את כל הזמן שלו הוא העביר יחד עם קטש, גם מחוץ למגרש. השניים חברים טובים כבר שנים רבות, ולמעשה ליובין מודה שאילו היה מדובר במאמן אחר - הוא ככל הנראה לא היה מצטרף להרפתקה. "אני לא יודע לומר לך בוודאות, אבל אם זה לא היה עודד, אני לא חושב שזה יכול היה לעבוד. באינטנסיביות המטורפת של קבוצת יורוליג, בטח בשגרת הקורונה, חייבים בסיס היכרות מסוים. מזל גדול שזה עם עודד. אין ספק שלקשר בינינו יש חלק גדול בהחלטה שלי להגיע".
עודד עזב את הפועל ירושלים והלך לפנאתינייקוס כי הוא ראה הזדמנות להיכנס למעגל הסגור של מאמני היורוליג. אבל למה אתה צריך את זה? הרי כבר היית עוזר במכבי והצלחת מאוד כמאמן ראשי בשנה וחצי האחרונות.
"קודם כל, זו קפיצת מדרגה מקצועית מבחינתי ודרך להתקדם בכדורסל. גם אם התפקיד הוא עוזר מאמן - הבמה, המועדון עצמו וסדר הגודל פה זה משהו אחר לגמרי. אנחנו עובדים באחד המועדונים הגדולים ביורוליג, עם ההיסטוריה והתשתית, ולהיות חלק משמעותי מזה זו קפיצת מדרגה גדולה. זה תורם מאוד למסלול שלי ולהתפתחות שלי בענף. בנוסף, יש פה גם היבט חווייתי, שהוא חשוב מאוד בחיים. זו התנסות מעניינת לצאת מהארץ עם המשפחה שלך. חוויתי את זה כשחקן, אבל כמאמן עדיין לא. גם לא ידעתי מתי תהיה הזדמנות נוספת כזאת".
אדם שמכיר היטב את שניכם אמר לי שאתם תהיו ה"פיני גרשון ודיוויד בלאט" החדשים ותביאו סגנון חדש ומרענן ליורוליג.
"אני לא אוהב השוואות. קודם כל, בוא נדייק, עודד הולך להביא את המשהו החדשני, לא אני. הכדורסל שלו באמת שונה ממה שיש ביורוליג, ועם הזמן רואים את טביעת האצבע שלו על הקבוצה. פיני ודיוויד עשו דברים גדולים, אבל לנו יש את הדרך שלנו".
אם קטש ימשיך בפאו בעונה הבאה, ואתה תקבל הצעה טובה לאמן באחת הקבוצות הגדולות בארץ, תחזור?
"אני לא מתעסק במה יקרה אם. ממש טוב לי במקום הזה, בתוך החוויה שלי, וכרגע דברים אחרים ממש לא רלוונטיים עבורי".
"חושב על הרגע בו הקהל יחזור לאואקה"
בחלק האחרון של הראיון מספר ליובין על העבודה בפנאתינייקוס, הציפיות, הלחצים, הכוכבים והקהל שכל כך חסר ביציעי האואקה בגלל הקורונה. "בפנאתינייקוס אתה נילחם על כל תואר", הוא אומר, "זה מועדון גדול עם היסטוריה אדירה וקהל עצום, אז אתה מחויב לזכייה בתארים. היורוליג הוא המפעל הכי גדול באירופה וחשוב לנו להיראות טוב בכל משחק. בזירה המקומית כמובן שאנחנו רוצים לזכות בגביע ובאליפות".
איך זה לעבוד עם אגדות כמו המנהלים המקצועיים דימיטריס דיאמניטיס ופראגיסקוס אלברטיס ומנהל הקבוצה יורגוס קלאיציס?
קודם כל, הם אנשים מיוחדים ומדהימים. הרקע האדיר שלהם בכדורסל הופך את העבודה איתם למיוחדת מאוד. יש לנו מכנה משותף ושפה משותפת".
אימנת במהלך הקריירה סקורר כמו נמניה נדוביץ'?
"או אה, זו שאלה קשה שאני צריך לחשוב עליה. נדוביץ' מיוחד ביכולת שלו, באיך שהוא מתאמן ובאיך שהוא מתנהל. מה שמרשים אותי אצלו זה כל החבילה שיש לו, זה משהו מיוחד מאוד".
תספר קצת על העבודה עם מריו הזוניה, כישרון גדול שחזר מהאן.בי.אי.
"הוא בחור צעיר וחיובי עם רעב גדול ויכולות מדהימות. הוא מוסיף לנו המון ואני חושב שכולנו מרוויחים מהסיטואציה שנוצרה".
כבר דמיינת את עצמך יושב על הספסל כשהאואקה מלא בלמעלה מ-20 אלף אוהדים?
"אני מנסה לחשוב על הרגע הזה, אבל אני קצת מדחיק כי לצערי זה לא יקרה השנה. אנחנו כמובן מחכים לזה, כי זה משהו מיוחד, זו קבוצה שבבית עם העוצמה של הקהל תהיה עוד יותר טובה וברור שזה חסר לנו".
