ביום ראשון האחרון ישבו יחד על הספסל של הופנהיים (מול מיינץ) החלוץ הישראלי מונאס דאבור והקשר הדני רוברט סקוב. מחר הם יהיו על הדשא, יריבים לכל דבר, כשישראל תארח את דנמרק למשחק הראשון במסגרת מוקדמות מונדיאל 2022. על הדשא החברות תזוז הצידה, אף שבקרב החברים לקבוצת הבונדסליגה, יחס ההימורים נוטה בבירור לטובת הסקנדינבים.
דאבור חושב אחרת. הוא אומנם יודע מה יחסי הכוחות בין הנבחרות, אבל עם פתיחתו של קמפיין חדש, יש אמונה חדשה שאפשר לעשות דברים יפים. "זו הרגשה מצוינת להתחיל קמפיין, כולם מחכים להתחיל ויש מלא אופטימיות", הוא אמר בראיון ל"ישראל היום" עוד כששהה בביתו שבהופנהיים, "ברור שאני רוצה לנצח בכל משחק, בטח בתחילת קמפיין".
אילו מטרות מציבים כשרק נבחרת אחת עולה מהבית? הרי זה לא ריאלי.
"אי אפשר שלא להציב מטרות, זה חלק מהמקצוע שלנו. מי שאין לו מטרה - שלא יעלה לשחק. מובן שיש לנו מטרה, וכדורגל הוא ספורט תחרותי. אם אין לך תשוקה, אז חבל על הזמן. המטרה בסופו של דבר היא לעלות לטורניר גדול מתישהו, בשביל זה אנחנו באים, נלחמים ורוצים את זה מאוד".
אבל למונדיאל?
"זה יהיה קשה מאוד, אבל לא נבוא בגישה של ויתור מראש".
עברת קורונה, פציעות - באיזה כושר אתה מגיע לנבחרת?
"אני עובר שנה לא חלקה. כמו שאמרת - קורונה, פציעות, לא קל, אבל בכל פעם שאני משחק אני עושה דברים טובים. כך היה בהופנהיים, ואני רוצה להביא את היכולת שלי גם לנבחרת".
סיימת את קמפיין מוקדמות היורו עם ארבעה שערים, מה היעד הפעם?
"הציפיות שלי מעצמי הרבה יותר גבוהות ממה שעשיתי בפעם הקודמת. גול פה, גול שם - זה לא אני. אני רוצה להיות מעורב בכל דבר חיובי בנבחרת, לכבוש הרבה, ובשביל זה אני משחק בנבחרת ונמצא בספורט הזה. בטוח שאני רוצה יותר מארבעה שערים".
בליגה הגרמנית הולך לך לא רע עם עשרה שערים בכל המסגרות, מזה אתה מרוצה?
"לא, אני לא מרוצה. יש לי ממוצע של גול לכל 160-150 דקות, שזה נתון מצוין, אבל אני לא מרוצה. אני שווה בין 12 ל־15 גולים בבונדסליגה ואני עוד אראה את זה. היו מקרים שלא שיחקתי העונה, וזה לא ממקום של בכיינות, פשוט היו תקופות שבכושר שיא הייתי בספסל. שוב, זה רק אומר להיות חזק. אני יודע שאני בטופ של הטופ מבחינת רמת הליגה, אבל עשרה גולים? אני שואף ליותר".
על פניו, ההתקפה היתה טובה בקמפיין הקודם, הבעיה היתה ההגנה. אתה משחק היום בגרמניה, שם גם החלוץ צריך לעשות הגנה.
"אני מביא את זה גם לנבחרת. אני עושה הגנה בנבחרת לא פחות מאשר בקבוצה, אולי אפילו יותר, ועושה את זה בכיף, לא מתבכיין. ההגנה מתחילה בי. למדתי בזלצבורג ובכל קבוצה שבה שיחקתי באירופה שאני סימן ראשון למשחק ההגנה. מבחינה התקפית, אין לנו בעיה בנבחרת ואני בטוח שגם בהגנה נוכל להשתפר".
השחקנים בנבחרת יצאו באופן פומבי ותמכו בווילי רוטנשטיינר כמאמן, חלקם דיברו עם יו"ר ההתאחדות לגביו.
"אתה יכול לראות בבירור עד כמה האווירה טובה עם וילי ועד כמה כל אחד ואחד מאיתנו מחכה להתכנסויות וכיף לו להגיע לנבחרת. הוא בן אדם מאוד אופטימי, יש לו מלא ידע וניסיון ואנחנו לומדים ממנו הרבה. כמו שלכולם בארץ יש הרגשה שיש אופטימיות מהנבחרת ומהדרך שבה אנחנו משחקים, גם אם זה לא בא לידי ביטוי כמו שצריך עדיין בתוצאות, אז גם לנו השחקנים יש הרגשה שאנחנו בדרך הנכונה עם וילי".
"החיוך של הילדה משכיח הכל"
דאבור אומנם מתגורר כיום בהופנהיים, עיירה קטנה בגרמניה, אבל בתמונה שלו בנייד האישי הוא שם מולו את אמו ומבהיר: "אמא שלי היא הדבר שבגללו הגעתי לאן שהגעתי והפכתי למה שאני היום. גם אם אודה לה כל יום 24 שעות, זה לא יהיה מספיק. ברור שאני מתגעגע אליה ורק מחכה כל פעם לרגע שאראה אותה ואחבק אותה, היא הכוח שלי.
"אין לי פה את האוכל של אמא, אבל למזלי יש לי את האישה הכי טובה שיש, שעושה הכל על הצד הכי טוב שיש, ואת הילדה שלי, שהפכה להיות הדבר הכי חשוב בחיים שלי. כשאני חוזר מאוכזב, עצוב או עצבני הביתה ורואה את החיוך של הילדה, אני שוכח הכל. משפחה זה הדבר הכי חשוב מבחינתי".
אתה קשור מאוד למשפחה ולעיר שגדלת בה, נצרת. כעת, בתקופת הקורונה, גם אי אפשר לבקר. איך אתה מתמודד עם זה?
"אני כל כך קשור למשפחה ולעיר, וזה חסר לי מאוד. אני יותר משבע שנים בחו"ל, ועם כמה שהתרגלתי, אני עדיין מתגעגע כל יום לחום של המשפחה וכמובן של העיר נצרת. אני יודע עד כמה גאים בי שם ועד כמה שמחים בהצלחה שלי, ואני רוצה לעשות אותם עוד יותר שמחים וגאים בשנים הבאות. אני מקווה שכל מה שקורה בגלל הקורונה ייגמר בקרוב, ואז אוכל לחזור לבקר והם יבואו לבקר הרבה".
מה הדבר הכי חשוב שאתה לוקח מהחיים בגרמניה?
"הדבר הכי חשוב שלמדתי זה לא להרים ידיים. פה, גם אם אתה נכשל - משדרים לך שפשוט לא עשית את הדברים כמו שצריך. פה או שאתה מנצח או שאתה לומד, אין דבר כזה להפסיד. תמיד מנסים ללמד אותך מכל הפסד או מפעמים שאני לא כובש במשחקים. גם בנבחרת אנחנו לא הכי מצליחים, וצריך ללמוד. אם נעשה את זה, בסוף נעלה לטורניר גדול".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
