רובם הגדול של חובבי הכדורסל, אפילו חובבי NBA, לא באמת יודע מי ומה היה אלג'ין ביילור, שהלך לעולמו ביום שני בלילה (שעון ישראל), כשהוא בן 86. ולפעמים, לנצל את מותו של אדם כדי לספר על פועלו יכול להרגיש מעט מאולץ או עצל.
אבל ביילור היה כל כך גדול, כל כך מיוחד, וכל כך משפיע, שאפילו ב־2021 - כשארה"ב עדיין עמוק במאבקי גזע וסובלנות, וליגת האן.בי.אי חווה מה שנראה כמו התפוצצות של כשרון ואתלטיות בכל עמדה במגרש - כל מה שאפשר לספר עליו מרגיש משמעותי ורלוונטי כאילו זה קרה אתמול. ואיך אפשר לנסות לספר סיפור כל כך גדול בטור אחד קצר? ציטוטים. מספרים. וסיפורים. שנתחיל?
“אובדן כמו זה, אני לא יודע לבטא במילים". "איבדנו אחד מעמודי התווך שלנו". "הוא סלל לנו את הדרך". "הוא נראה טבעי שהוא עושה דברים שאף אחד לא עשה לפניו". "מוסד של כדורסל לוס אנג'לסי". "קריטי בבניית התרבות המנצחת שלנו". "אף אחד לא שינה את המשחק יותר ממנו". "הוא היה שואוטיים לפני השואוטיים שלנו". "אני ניסיתי לחקות אותו". "הפורוורד הכי טוב שאי פעם ראיתי. ואני ראיתי את כולם". "פורץ דרך דגול על המגרש ומחוצה לו". "אחד השחקנים הכי מיוחדים ומוכשרים שהמשחק אי פעם ראה. נסיך על ומחוץ למגרש". "הוא היה מייקל ג'ורדן לפני מייקל ג'ורדן".
ביל ראסל. כריס פול. אדם סילבר. קובי ברייאנט. מועדון הקליפרס. העיתונאי מייק טרודל. עיתונאי הספורט האגדי פרנק דפורד. מג'יק ג'ונסון. ד"ר ג'יי. טום היינסון. מגזין סלאם. ג'רי ווסט. כולם. חלק מהדברים כאן נאמרו אתמול, אחרי מותו. אחרים נאמרו עוד בחייו. אבל אם יש דבר אחד שמשותף לכל רשימת הדוברים המפוארת הזו, שמופיעה בהתאמה לציטוטים המופלאים בפסקה קודם, זו ההערכה העמוקה, ההערצה האמיתית, והתודה הגדולה של עולם הכדורסל כולו למי שלפי רבים היה "הסופרסטאר המודרני הראשון בתולדות הליגה".
שיאים, ומעבר לכך
אבל נראה שאפילו כל המילים הללו לא מצליחות להסביר כמה ענק וחשוב היה ביילור ללייקרס, לאן.בי.אי, למשחק הכדורסל, ולתרבות האמריקנית. אז מה עם קצת מספרים?
ובכן, כיאה לאחת הקריירות הגדולות בתולדות הכדורסל, יש המון וקשה לבחור. הוא אמנם נכנס לליגה רק בגיל 24, בעידן של קריירות קצרות בהרבה ממה שהתרגלנו כיום, ועדיין הספיק להיבחר לאול סטאר 11 פעמים ולחמישיית העונה הראשונה 10 (רק ללברון ג'יימס, קובי ברייאנט וקארל מאלון, שנתנו קריירות ארוכות בהרבה, יש יותר).
מה עוד? הוא אחד משניים בלבד עם לפחות 2 עונות של 30 נקודות ו־18 ריבאונדים למשחק, לצד ווילט צ'מברליין. רק שהראשון היה 216 ס"מ גובה. ואלג'ין? 196. הוא גם אחד מארבעה אי־פעם עם ממוצעי קריירה של 25 נקודות ו־10 ריבאונדים. הוא היחיד מהם שאפילו לא 2 מטר גובה.
הוא היה שחקן כנף - לא אחד שחי מתחת לסל - שקלע 38 נקודות למשחק בעונת 1962 - בה שותף רק ב־48 משחקים כי הצטרף ללייקרס רק בסופי שבוע. ביתר הזמן? הוא פשוט היה בצבא. הוא קלע 71 נקודות במשחק ליגה וגם 61 נקודות (עם 22 ריבאונדים!) במשחק גמר (עדיין שיא פיינלס). הוא פרש עם 27.4 נקודות למשחק. מקום 3 בהיסטוריה, יותר מג'רי ווסט, לברון ג'יימס, קווין דוראנט ואלן אייברסון. רק ג'ורדן וצ'מברליין מקדימים אותו. וכל זה בלי שבכלל יש קשת שלוש. ובתקופה בה מותר היה לשומר לשים עלייך ידיים. ולשחקני פנים לחכות לך בצבע. חד־פעמי.
המשיח של הלייקרס
ואמרנו שנסיים עם סיפורים. אז הנה כמה: רייצ'ל ניקולס, עיתונאית ספורט בכירה כבר 25 שנה, איבדה את הקול שלה - באולפן, לא באיזה אירוע מרגש - כשהיא פנתה אליו בתחילת ראיון לפני כמה שנים. דורות של משפחת הלייקרס בירכו אותו כשקיבל פסל מחוץ לסטייפלס סנטר ב־2018. הוא פרש בתחילת העונה היחידה שלו שנגמרה באליפות - תואר שלא נספר לזכותו - ואמר שזה בגלל שלא יכול היה לעמוד יותר בסטנדרט שהאוהדים התרגלו לקבל ממנו. ומי שהיה הבעלים של הלייקרס דאז הודה שאם ביילור לא היה מצטרף למועדון בסוף שנות ה־50, הם היו פושטים את הרגל.
אה, כן, והוא היה שחקן האן.בי.אי הראשון שהחרים משחק כדורסל מסיבות של מאבק לשוויון זכויות אזרח והשחורים. "אני רוצה לקבל יחס כמו כל בן אדם", אמר אז. וגם אם ידע שהוא כנראה מקדים את זמנו, הוא בטח לא ניחש שיותר מ־60 שנה אחר כך, שחורים עדיין יצטרכו להחרים משחקים במסגרת אותו מאבק. אין ספק שטחנות הצדק טוחנות לאט. אבל בזכות אנשים כמו ביילור, היום אנחנו יודעים שאיזה דאנק במתפרצת מהירה גם עוזר להזיז עניינים.
