משחק אחרי קניות של שישי? | אלי שטרן
לדעתי, אם תשאלו היום את יצחק שום ואת ברק אברמוב איפה נעים להם יותר להעביר ערב - באחת המסעדות שברשותם שרק לאחרונה חזרו לחיים, או במשחק של קבוצת הכדורגל שלהם - התשובה תהיה קלה, ברורה ומיידית.
הפועל כפ"ס ובני יהודה נשלטות היום בידי אנרגיות שליליות במיוחד. בלי חיוכים מלמעלה, עם המון פוזה מאנשי הניהול הבינוניים ועם צוותים מקצועיים שניסו לעבוד - וגילו שעובדים עליהם. ומעליהם.
בלי שינוי תפיסה מהיר ועצבני, שני מועדוני הפאר המובסים האלה ימצאו את עצמם שוב בביוב של הכדורגל הישראלי, שיוגש לכם בשעת צהריים עייפה של יום שישי. ואם תחשבו שנורא מזה לא יכול להיות, תזכרו שהקטמונים בדרך לליגת העל.
.jpg)
המועמדים למועמדות | אביעד פוהורילס
אין להם את החשיבות העצמית של רוני לוי, את הכריזמה המיוסרת של קלינגר, את החספוס החינני של אבוקסיס, את המוניטין של בכר, את התחכום של רב"ש, את הסטארט־אפ של דראפיץ' וברדה, את הפוני הג'נטלמני של אלישע, את המבט המתנקש של רפואה, את רצועת הביטחון של גיא לוזון, את בית הספר של ואן לוון, את השקט של אטוולד.
למנחם קורצקי אין גם שם של מאמן, אלא יותר של בחור ישיבה, אבל אף שלו ולשרון מימר אין את כל התכונות לעיל - הם עלו על פטנט ששמור רק להם: הם לא עושים רוח, זמינים, מועמדים למועמדות ולא נעלבים כשמדלגים עליהם. הם היחידים שאתה לא זוכר איפה הם מאמנים היום, ובכל זאת הקבוצות שלהם היו בצניחה חופשית לפני שהגיעו, וכרגע שניהם חבל הצלה.
קורצקי הוא נסים ברדה של העידן הנוכחי. אם לא יאמן, יחזור לעסק המשפחתי, ימכור צינורות השקיה, יחייך חיוך קטן וימשיך לפגישה עם הבעלים הבא. מימר זה נסים בכר החדש. לשניהם יש חיוך גדול, וזה עוד סוד שלו.
חוגג כל הדרך לעונה פיננסית | שי ארצי
זוכרים את חמד בן ח'ליפה? נו, השייח' ההוא מהאמירויות שיהפוך את בית"ר ירושלים לאימפריה החדשה והעשירה בכדורגל הישראלי. מהפנטזיה הזאת נשארה רק פנטזיה, וכך היום, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, הבעלים משה חוגג יודיע שבעונה הבאה הקבוצה שלו הולכת לעונה פיננסית, שהתקציב ייחתך משמעותית, וכך גם שכר השחקנים.
הסיפור של השייח' הוא מראה לפנים של בית"ר העונה - מחלומות על מאבק אליפות, לקריסה למאבקי תחתית בפלייאוף התחתון. זכותו של חוגג לחתוך בבשר החי, אפשר גם להבין אותו. אבל אם יש מסקנה שעליו להפיק מהעונה הזאת - היא שהקבוצה זקוקה ליד מכוונת, למנהל מקצועי, טכני, תקראו לזה איך שתרצו, שיידע לנטרל את רעשי הרקע. ויש לא מעט כאלה בבית וגן. במילים אחרות - צריך שקט, והרבה ממנו.
איגוד השופטים חייב להתעורר | עדי רובינשטיין
קשה להתעלם מקולות השמחה של איגוד השופטים והעומדת בראשו, רונית תירוש, מתפעול ה־VAR בישראל. אלא שרגע לפני פתיחת הפלייאוף, אין קבוצה אחת שמרגישה רגועה עם רמת השיפוט העונה.
ההסתמכות על המסכים הורידה את רמת השיפוט פלאים, ובייחוד פגעה בקשר בין שופטים בניידת לעמיתיהם על המגרש. השיפוט הוא לא הבעיה העיקרית של הכדורגל פה, אך נדמה שהשנה הדברים יצאו מכלל שליטה.
הפחד הגדול של תירוש וחבורתה הוא שמאבק האליפות הצמוד יוכרע בגלל חוסר הביטחון שמאפיין את שופטי המגרש ואת שופטי המסך המפוחדים. את האיגוד מבקר איגוד השופטים, וכמו מח"ש, להבדיל כמובן, תמיד שומרים שם קודם על הבית.
אם חלילה עונת הכדורגל תוכרע על ידי אנשי המשרוקית, כל האחריות תהיה מוטלת על תירוש והאיגוד שתחתיה. המלצה: תנצלו את השבועיים הקרובים כדי להתעשת.
אלונה חזרה, וטוב שכך | ליאב נחמני
נסו רגע לקחת את הפועל ב"ש ולהמשיל אותה לבובה בחלון ראווה. זו הסיטואציה שבה היתה במשך כמעט שנה. המועדון ישב על המדף, עוברים ושבים חלפו על פניו, התבוננו, אבל אף אחד לא קנה.
בשלב מסוים לאלונה ברקת נמאס. כבעלים של המוצר - שהצטבר עליו הרבה מאוד אבק - היא החליטה שאין טעם למכור, בטח כשאין ממש מתעניינים. לאלונה כאב לראות איך השקעה של מאות מיליוני שקלים מתפוררת לה מול העיניים, בטח כשיש סנטימנטים, אז עכשיו היא מנסה להחזיר את הבובה האדומה שלה לקדמת הבמה.
אם זה יקרה, הלחיים יהיו שוב אדומות, ואז, אולי, יהיה גם מי שירצה לקנות מוצר שנמצא בלב חלון הראווה של הכדורגל הישראלי.
מאבק אליפות אשלייתי | יוסי חי חנוכה
ברק בכר הוא אחד המאמנים הטובים ביותר שצמחו בכדורגל הישראלי. העלייה שלו היתה מטאורית, ולפסגות שהגיע ספק אם מישהו יוכל שוב לטפס. אבל לא בטוח שהרזומה המפואר הזה יספיק במאבק האליפות האשלייתי שנוצר בשנתיים האחרונות בין מכבי חיפה לבין הנמסיס מכבי ת"א.
קחו נתון: טוואטחה, אצילי, פלאניץ' וגרשון הם היחידים בסגל הירוקים שזכו באליפות במהלך הקריירה. אצל הצהובים: גררו, קארצב והרננדס הם היחידים שלא הניפו צלחת. כמה כן? תעשו את החישוב לבד. במילים אחרות: נוקאאוט של ניסיון.
היו אינספור קבוצות שעשו את הבלתי ייאמן עם סגלים חסרי ניסיון (עירוני ק"ש, לסטר, אפילו הפועל ב"ש של בכר), אבל לא בטוח שזה המקרה הפעם. השליטה של מכבי ת"א בכדורגל הישראלי היא אבסולוטית, אפילו מדי, גם אם במשך 26 מחזורים היא נתנה לנו להאמין שאפשר גם אחרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו