ישראל צולחת את הקורונה בהצלחה גדולה יחסית לעולם, גם בהשוואה למדינות עשירות וגדולות ממנה - מגמה שצפויה רק להתגבר בתקופה הקרובה בזכות מבצע החיסונים בארץ - המוצלח ביותר בעולם, לעומת הכאוס המתחולל במדינות האיחוד האירופי. הסוגיה הכלכלית תהווה הפעם מרכיב מרכזי ביותר במערכת הבחירות, כשהאזרחים ישאלו את עצמם: מי המפלגה שתצליח להזניק את הכלכלה ביום שאחרי המשבר?
בחנו את המצעים הכלכליים של המפלגות - הן על סמך המצע הכתוב, לאלה שיש, והן על סמך ההצהרות שלהן וההתנהלות שלהן למעשה.
הליכוד: בדומה לנושאים אחרים, בליכוד ממאנים להיצמד למצע ספציפי ולהבטחות מפורשות - גם בסוגיה הכלכלית. עם זאת, אחרי 12 שנות שלטון בראשות נתניהו, ניתן לומר כי בתקופתו של ראש הממשלה זכתה ישראל לשדרוג כלכלי דרמטי, רבות הודות להתעקשותו על מתווה הגז, וכעת לא רק שישראל אינה מדינה מוחרמת - היא מהווה מוקד לשיתופי פעולה ובריתות אזוריות־כלכליות עם מדינות שעד לפני שנים לא רבות היו בעלות גישה קרירה עד עוינת כלפי מדינת היהודים.
כוחו המוגבל של הליכוד לא אפשר לו להתמודד עם אתגר צמצום הממשלה והמנגנון הציבורי, כמו גם רפורמות להקטנת הריכוזיות. לנתניהו יש נסיבות מקלות, דוגמת שותפים קואליציוניים שלא בהכרח ראו עימו עין בעין מבחינה כלכלית (בעיקר לפיד וכחלון), אך כמי שעומד בראש הפירמידה - האחריות היא עליו.
כעת ניכר שראש הממשלה מוכן לשוב לימיו כשר האוצר שקיצץ בקצבאות בממשלת שרון, ולפחות הצהרתית, מבקש להציב את הנושא הכלכלי בראש סדר היום - בהתאם להבטחתו אתמול "להזניק את הכלכלה", בטור שכתב ל"ישראל היום".
יש עתיד: במצע המפלגה מדגישים את מחויבותה ל"כלכלה הוגנת", כמשקל נגד ל"כלכלת החלחול" שלטענת המפלגה "פשוט אינה עובדת". זאת על אף שישראל היא בין המדינות הבודדות ב־OECD שבה אי־השוויון דווקא מצטמצם (לפי מכון טאוב, הכנסה נטו למשק בית בחמישון התחתון עלתה ב־4% בשנים 2017-2012
לעומת 3.1% בחמישון העליון). ביש עתיד טוענים כי הכספים מגיעים "להתנחלויות מבודדות, לישיבות ולמתן הטבות לבעלי ההון" תוך "הזנחת מעמד הביניים הישראלי" ומבטיחים לנתב תקציבים "ייעודיים שקופים, במקום כספים קואליציוניים". במפלגה מבטיחים "ניו דיל ישראלי" תוך השקעה בתשתיות, תעסוקת גברים חרדים, העלאת גיל פרישה לנשים, "חיזוק המגזר הציבורי" - אך ללא אזכור ההסתדרות, הפנסיות התקציביות או הוועדים הגדולים.
ימינה: גולת הכותרת של קמפיין בנט היא תוכנית סינגפור להפחתת מסים והסרת רגולציה. בנט מציע להפחית דרמטית את מדרגות המס, במטרה לתמרץ את הכלכלה, לפרק את המונופולים והקרטלים של חברת החשמל, הדואר, שדות התעופה, נמלי הים והרכבת, איסור שביתה בשירותים חיוניים, חיסול רשות מקרקעי ישראל, קיצוץ חד ברגולציה ובביורוקרטיה, פתיחת צוואר הבקבוק בהיי־טק, שקיפות בארגוני העובדים ועוד הצעות רבות ומגוונות שהשמאל הכלכלי מכנה בבוז "תוכנית קהלת".
על פניו מדובר בחלום רטוב עבור כל מי שחפץ בכלכלה ישראלית פתוחה, עוצמתית וחזקה. השאלה היא כיצד בנט מבקש ליישם מדיניות מבורכת זו.
תקווה חדשה: מפלגתו של גדעון סער פרסמה את "תוכנית חמש הנקודות לשיקום וצמיחת הכלכלה" - המתמקדת בצמיחה, תשתיות, תעסוקה, עצמאים ופריפריה. התוכנית של סער הרבה פחות מפורטת ומעמיקה מזו של בנט, אך בכל זאת מבטיחה להעלות את הצמיחה ב־23% (במדויק) בתוך חמש שנים, להעלות את דירוג ישראל במדד קלות עשיית עסקים, להעניק רשת ביטחון סוציאלי לעצמאים ובאותה נשימה להסיר חסמים ולהגדיל ב־35% את ההשקעה בתשתיות. לגבי הקורונה, בתקווה חדשה טוענים כי יש "מיליון מובטלים" (בפועל המספר נמוך בהרבה) וטוענים כי "לממשלה אין תוכנית", אך בפועל מציעים תוכניות דומות לאלו שהממשלה כבר מפעילה כדי להחזיר עובדים לעבודה.
הרשימה המשותפת: כיאה למפלגה שבה חברה חד"ש הקומוניסטית, ברשימה המשותפת מטילים את כל האחריות הכלכלית על כתפי המדינה: "הרשימה תפעל למען צדק חברתי, להגנה על זכויות העובדים והשכבות המדוכאות, לשמירה על הסביבה ולהבטחת הזכויות החברתיות והכלכליות של כל האזרחים", כותבים במצע הרשימה, שגם "תיאבק נגד העוני והאבטלה בחברה הערבית, תפעל להעלאת שכר המינימום, להעלאת קצבאות הילדים, להעלאת קצבאות הזקנה וקצבאות בעלי הצרכים המיוחדים, כמו גם להבטחת הזכויות לבריאות, להשכלה, לעבודה ולרווחה לכלל".
ש"ס ויהדות התורה: המפלגות החרדיות אמנם שברו חזק ימינה בתחום המדיני בשנים האחרונות, אך באופן מסורתי מאמצות קו כלכלי יוני יחסית. אריה דרעי שב וחוזר על המנטרה שלפיה "דאגה לחלשים זה מסורת", תוך הסתמכות על מנגנוני המדינה באותה "דאגה". רוח דומה נשמעת גם מכיוון יהדות התורה. עם זאת, שתי המפלגות מדברות בשבח הסרת חסמים ורגולציה על מנת לעודד צמיחה והקלות במיסוי.
מרצ והעבודה: במפלגת מרצ דוגלים בהעמקת מעורבות המדינה בכלכלה, תוך "כינון מדינת רווחה", ביטול כלל ההוצאה והנומרטור (כלומר פתח להגדלה דרמטית בחוב), מיסוי כבד דיפרנציאלי כולל מס ירושה, התמקדות בסוגיית הפערים הכלכליים ואפליה מתקנת על בסיס פוליטיקת זהויות. במפלגת העבודה שואפים "לחזק את העבודה המאורגנת", להרחיב את הדיור הציבורי, להגדיל הוצאה אזרחית בעשרות מיליארדים ולהעלות את הקצבאות.
כחול לבן: הבטחות להשקעה בתשתיות, השוואת זכויות עצמאים לשכירים כולל דמי אבטלה, צמצום פערים, ובאותה נשימה הפחתת יוקר מחיה ותחרות חופשית. במפלגה בראשות גנץ קוראים גם להגביר שילוב גברים חרדים ונשים ערביות בשוק התעסוקה.
הציונות הדתית: בצלאל סמוטריץ' וחברי מפלגתו מחזיקים בתפיסת עולם כלכלית דומה לזו של בנט, הדוגלת בפתיחת הכלכלה הישראלית לתחרות, הפחתת מסים וקיצוץ ברגולציה ובכוחם של ועדי העובדים וההסתדרות, שיפור בתשתיות בתחום התחבורה והתקשורת, הגברת סיוע לעצמאים, מס הכנסה שלילי להורים עובדים והתניית מימון ממשלתי לאוכלוסייה החרדית בלימודי ליבה.
המפלגה הכלכלית: פרופ' ירון זליכה הפתיע עם הקמת מפלגה, ולשם שינוי תחרות על תפקיד שר האוצר ולא ראש הממשלה. כשהכריז על הקמת המפלגה בסוף השנה שעברה הוא לגלג על כל מי שמבקר את ראש הממשלה, בעיקר על בנט וסער, שלדבריו לא עשו דבר גם כשיכלו, לפרק מונופולים ולהקטין את הריכוזיות. זליכה מדבר על מלחמה במונופולים וצמיחה, אך לא מפרט על אודות דרכי הפעולה, מלבד ההבטחה "אני יודע איך עושים את זה, איך מורידים את יוקר הדיור". זליכה, שהיה החשב הכללי באוצר,שימש מאז יועץ להסתדרות ולמונופולים, ובסקרים נראה שהוא לא עובר את אחוז החסימה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו