אליוט ג'יילס, שבחודש שעבר קבע את התוצאה השנייה בטיבה בהיסטוריה בריצה ל־800 מטרים באולם וניפץ את שיאו בן ה־37 של לורד סבסטיאן קו, הוא החומר שממנו עשויים סיפורי האתלטיקה הטובים ביותר.
שבע שנים אחורה, כשהיה בן 19, עבר הבריטי תאונת אופנוע קשה. הוא נפגע ברצועות הברכיים, סבל משטפי דם חמורים בגב ואף נגרם לו נזק מוחי. למזלו הגדול, רופא שנכח באזור ביצע בו טיפול ראשוני לפני שהאמבולנס פינה אותו לבית החולים. מעטים היו מפנטזים לחזור ללכת אחרי דבר כזה, אבל ג'יילס – שלא זוכר דבר מהאירוע – חזר לרוץ מהר יותר מאי פעם.
עם סיפור רקע שכזה, מפתיע לגלות שכולם דיברו בעיקר על הנעליים של ג'יילס. NIKE AIR ZOOM VICTORY ליתר דיוק, המכונות "סופר ספייקס", שהן חלק מסדרת נעליים שהיו על רגליים של מנפצי שיאי עולם בשנה האחרונה – בריצות כביש, וכעת גם במסלול.
באוקטובר האחרון, בוולנסיה, ג'ושוע קפטגיי האוגנדי קבע שיא עולם חדש ל־10,000 מטרים, כשכמה דקות קודם לטסנבט גידיי האתיופית שברה את זה של ה־5,000 בנשים. שניהם נעלו דגם חדיש של נייקי, המתגאה בהיותו "הנעל המהירה בעולם".
"הופתעתי מהן מאוד"
חודש לפני כן, עם אותן נעליים, מו פארה וחסן סיפאן קבעו שיאי מרחק חדשים בריצת שעה. הם עוד היו אלופי עולם או אלופים אולימפיים, אבל ג'יילס - שקבע זמן של 1:43:63 דקות משמיט לסתות - מעולם לא היה בגמר אליפות עולם או במשחקים אולימפיים. עבור מתנגדי הנעליים החדישות, זה היה כמו אש למדורה שמזמן כבר בוערת.
זה כבר מזמן לא סתם נעליים. מאז שנייקי החלה לנסות ולרדת בשעתיים בריצת המרתון, באזור 2017, עניין ההנעלה הפך מדעי. סוליות עבות, תוספת לוחות סיבי פחמן, הבטחות לחיסכון של ארבעה אחוזים באנרגיה. עוד ועוד חברות החלו לייצר נעליים "חכמות", ומהר מאוד הגיעו ההאשמות וההתנגדויות.
בעיני רבים הקדמה הזאת פוגעת בטוהר הספורט, ונעשו השוואות לחליפות השחייה של ספידו, שב־2008 עזרו לשחיינים לנפץ שיאי עולם, אך נאסרו לשימוש שנה אחר כך על ידי איגוד השחייה העולמי. הנעליים, ומעידים אלה שנעלו אותן, הן משהו בסגנון הזה. "הופתעתי מהן מאוד", הודה המדליסט האולימפי ב־1,500 מטרים ניק וויליס, לאחר שהוריד בעזרתן שתי שניות בריצת מבחן.
לא נותנים קרדיט
אחת הפרסומות הזכורות של נייקי אי פעם היא זאת שבה ספייק לי מנסה להבין איך מייקל ג'ורדן טוב כל כך, ובסוף מגיע למסקנה שהסיבה חייבת להיות הנעליים. כמובן שג'ורדן לא מעוניין לתת קרדיט גדול כל כך לפריט הלבוש, וכך מרגישים היום כל אותם רצים שקובעים שיאים חדשים ושומעים שזה בזכות הנעליים.
"זה מעליב אותי שאומרים את זה", אמר ג'יילס, "אני יכול להבין את הדיון, אבל אני רץ עם הנעליים האלה כבר שנתיים והתוצאות שלי לא תמיד היו כאלה". אפשר להבין את הכעס של ג'יילס, שלבטח התאמן קשה, אבל עולה השאלה מדוע אף אחד מהרצים לא מוכן לתת קרדיט לנעליים? היצרן הרי מתגאה במוצר, אז מדוע הלקוח לא מפרגן לו?
וויליס, שוויתר עליהן למרות ריצת המבחן המוצלחת, תהה באוזני ה"גרדיאן": "בדרך כלל הספונסר מבקש מהאתלטים להשוויץ בנעליים, ודווקא עכשיו כשיש להם סיבה אמיתית לעשות את זה הם לא משוויצים".
נדמה שכרגע, למרות שהנעליים מאושרות על ידי התאחדות האתלטיקה העולמית, הרצים שנועלים אותן מעדיפים להתכחש לעובדה שהיה להן חלק בהישג הספורטיבי. למרות שהריצה הבינונית והארוכה - בדיוק כמו כל ענף ספורט בעולם הזה - מתקדמת טכנולוגית עם הזמן, קשה לרצים לקבל את זה. אולי זה גאווה, אולי אגו, אולי חוסר הרצון להודות שיש להם יתרון חיצוני על אחרים.
בכל מקרה, המשחקים בטוקיו עשויים להפוך את הדברים לפשוטים הרבה יותר. הדחייה סידרה ליצרנים שנה שלמה להבין שאין מה להילחם בתופעה, אלא עדיף להצטרף אליה. הכיוון של האתלטיקה הוא נעליים חכמות, וצריך להיות טיפש לא להבין את זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
