דו"ח המודיעין המקיף, שפורסם אתמול במלואו בוושינגטון, מהווה נדבך מרכזי נוסף ורווי מתח בתוך מסכת עימותית הולכת ומחריפה, שהחלה לקרום עור וגידים מיד לאחר השבעתו של ג'ו ביידן כנשיא ה-46 של ארצות הברית, והעלולה להחזיר את יחסי שתי המעצמות במנהרת הזמן היישר לעידן השבר הטקטוני של המלחמה הקרה.
צילום: רויטרס
ואכן, לפנינו אירוע מחולל נוסף, המצביע על כך, שהיריבות בין וושינגטון לבין מוסקבה, שלכאורה נמוגה כבר אל תהומות השיכחה והנשייה במהלך 4 שנותיו של הנשיא טראמפ בבית הלבן, שבה במלוא עוצמתה מן הכפור אל מרכז הבמה הבינלאומית, והיא מאפילה אפילו על מערכת היחסים האמריקנית-סינית, שאמורה הייתה להוות ציר מרכזי של שסע ומחלוקת בשנים הקרובות.
במרכזו של דו"ח המודיעין עומדת הקביעה הנחרצת, שהקרמלין התערב ישירות, פעם נוספת, במערכת הבחירות האחרונה לנשיאות ארה"ב. זאת, כאשר במוקד מאמציו עמד הניסיון לקשור את המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן ואת בנו האנטר לעסקאות כלכליות אפלות ומושחתות באוקראינה, וכך לפגוע פגיעה אנושה ביוקרתו ובמעמדו הציבורי ערב ההכרעה בקלפי.
נכון הוא הדבר שטראמפ – שזיהה מלכתחילה את ביידן כמועמד הדמוקרטי המסוכן ביותר מבחינתו – עשה ככל יכולתו, במיוחד החל משנת 2018, להשפיע על נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי לחקור חשדות אלה, וזה היה גם הבסיס למהלך ההדחה הראשון, שיזם נגדו בית הנבחרים.
ואולם הפעם מובילים החוטים היישר לנשיא פוטין עצמו, שלפי הדוח היה היד המובילה והמכוונת, שהתערב (בעיקר באמצעות עורך דינו של הנשיא, רודי ג'וליאני, ובאמצעות מקורבים לרוסיה בזירה האוקראינית) במערכת הבחירות כדי להחליש את מעמדו של ביידן ולהבטיח לידידו טראמפ ארבע שנות שלטון נוספות.
לית מאן דפליג שתגובתו של הנשיא המכהן לדו"ח הייתה זועמת, ולמעשה היוותה סטיית תקן בולטת מן הצופן התפעולי שלו, המאופיין בהתנסחויות זהירות ומאופקות, והרחוק שנות אור מסגנונו הרטורי של קודמו במשרד הסגלגל. שכן, לא זו בלבד שביידן איים שהנשיא פוטין יישא באחריות לתוצאות מעשיו ויישלם עליהם, אלא שלא היסס להגדירו כרוצח. כך חברו זה לזה הכעס הנשיאותי על יוזמתו של פוטין (לאחר שכבר התערב במערכת הבחירות של 2016 כדי לפגוע במעמדה של המועמדת הדמוקרטית הילארי קלינטון) לחבל במרוצו לבית הלבן, והתסכול לנוכח המשך מלחמתו חסרת הגבולות והמגבלות של פוטין כנגד מבקרי המשטר, שביטויה האחרון היה ניסיון הרעלתו של אלכסיי נבלני ושליחתו לתקופת מאסר לאחר ששב לרוסיה, כדי להעלות את מפלס המתח ביחסי וושינגטון עם מוסקבה לרמה שלא זכורה כמוה מאז קריסתה של האימפריה הסובייטית.
וכך, למרות שביידן נמנע עד כה מלחצות את הרוביקון ולהכריז על צעדי ענישה רוחביים וגורפים כלפי רוסיה, הרטוריקה הלוחמנית הנוכחית וניגזרותיה הממשיות האפשריות מעלות הדים מעידן המשברים החריפים ביותר שהתחוללו בעידן המלחמה הקרה, כולל משבר הטילים בקובה (אוקטובר 1962), המשבר הבין מעצמתי, שפרץ בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, והמשבר שפרץ בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן (דצמבר 1979).
עם זאת, תגובתו הראשונית של פוטין לדבריו של ביידן, שהסתכמה בהחזרתו של שגריר רוסיה בוושינגטון, אנטולי אנטונוב, להייעצויות במוסקבה (המהווה ביטוי דיפלומטי מקובל להבעת מורת רוח), מעידה על כך, לכאורה, שפניה של מוסקבה אינן להסלמה.
למרות שבשלב הנוכחי קשה בכל זאת לחזות לאיזה כיוון יתפתח העימות הנוכחי, המעוגן – לפחות חלקית – ברגישותו של הממשל הנוכחי לסוגיית זכויות האדם על רקע הפגיעה המתמשכת בהן ברוסיה של פוטין, אין להתעלם מהשפעתו בכל הקשור למרחב התמרון והפעולה הישראליים. זאת, משום שאווירת הסגריר והצינה שבין הבית הלבן לבין הקרמלין עלולה להקשות על ישראל לנהל, באופן בו זמני, מערכת יחסים חמה, שיתופית וידידותית עם כל אחד מיריבים אלה כפי שהתאפשר לה בעידן טראמפ.
על רקע זה, תמוהה התבטאותו של שר החוץ אשכנזי, שבביקורו במוסקבה העטיר אתמול על ראשו של פוטין מלוא החופן מחמאות, שבחים ודברי הלל, ובין היתר התייחס לאינטרסים המשותפים שבין ישראל לבין רוסיה, המהווים בסיס לדיאלוג פורה ביניהם, ולתרומתה של מוסקבה ליציבות האזורית.
שכן, דווקא לנוכח חשרת סופה זו, מן הראוי היה להצניע לכת להקפיד על פרופיל נמוך ועל עמימות קונסטרוקטיבית לפחות עד יעבור זעם במקום להיכנס ממש אל עין הסערה ולהיקלע ללוע הארי. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
