בול באמצע: דרו בריז הוכיח שהחיים הם לא שחור או לבן

זו היתה יכולה להיות עוד כתבה על אחד משחקני הפוטבול הגדולים בדור האחרון, אבל ניצן פלד בטוח שזה לא מספיק • עם כל הכבוד ליארדים ולטאצ'דאונים, למסירות המדהימות ולתארים - דרו בריז, שפרש ממשחק אחרי 20 עונות ב־NFL, הוא הרבה יותר מזה

צילום: רויטרס // אחרי הזכייה בסופרבול ב-2010

היי, אני ניצן פלד, ובכל דיון Black Lives Matter שאי פעם השתתפתי בו תמכתי בצד המפגין והמוחה. חשוב לציין את זה, כי בזמן שזה שאני מאמין בצדקת מאבק ה־BLM זו עובדה־חד משמעית שאי אפשר לערער עליה, אני גם יודע שבין כל השחור והלבן בעולם - יש בעיקר הרבה אפור.

בעשור האחרון, בעידן הקיטוב שהרשתות החברתיות כופות עלינו באלגוריתמים שלהן, קל לשכוח את זה. אבל זו האמת. רוב העולם נמצא באפור. האפור הדומם, אפשר לכנות אותו. והוא דומם לא רק כי ציוצים שאינם מעוררי מחלוקת זוכים לפחות חשיפה. הוא דומם כי גם כשהוא מדבר, מיידית שני הצדדים - השחור והלבן - מתנפלים עליו בניסיון אלים לקטלג אותו. או שחור. או לבן.

דרו בריז (42), מכוכבי הפוטבול הגדולים בדור האחרון ואחד הקוורטרבקים הטובים בתולדות המשחק, הודיע ביום שני בערב (שעון ארה"ב) על פרישה אחרי 20 עונות ב־NFL. וגם אם בין יוני 2020 להיום הוא הספיק לתת עוד עונה מעולה במדי ניו אורלינס סיינטס - ניצח ב־9 מ־12 המשחקים שבהם פתח, דייק ב־70.5% ממסירותיו בדרך ל־24 מסירות לטאצ'דאון ורק 6 איבודים, והגיע לפלייאוף בפעם הרביעית ברציפות והעשירית בקריירה - עדיין מה שעשה בקיץ הקודם זה כנראה הדבר הכי זכור מהשנה האחרונה שלו בליגה.

בתחילת יוני הקודם, כשבועיים לאחר שג'ורג' פלויד מת בצורה מזעזעת תחת ברכו של שוטר ובשיא מחאות ה־BLM, נשאל בריז על עמדתו בנוגע לכוונה של שחקני NFL לכרוע ברך במהלך נגינת ההמנון האמריקני בעונה שנפתחה שלושה חודשים מאוחר יותר.

עכשיו, לטובת האפור הזה שדיברנו עליו, חשוב מאוד לציין: בריז הוא דמות אהובה מאוד בארה"ב בכלל ובניו אורלינס (מהערים השחורות ביותר בארה"ב) בפרט. מיליוני מילים נשפכו על השפעתו החיובית על העיר ועל כיצד עזר לשקם את תדמיתה ואת מצב רוחה אחרי אסון הוריקן קתרינה (אירוע שבעצמו נחשב תוצאה של מדיניות ממשלתית גזענית).

אבל בריז ענה שהוא לעולם לא יסכים עם הפעולה של לכרוע ברך בהמנון, כי עבורו ההמנון והדגל מסמלים את צבא ארה"ב, ומזכירים לו את שני סביו שנלחמו במלחמת העולם השנייה.

בריז. נאלץ להתנצל // צילום: EPA
בריז. נאלץ להתנצל // צילום: EPA

אין מקום לאפור

האם זה אומר שבריז נגד ה־BLM? האם זה אומר שבריז חושב שאין בארה"ב תופעות של גזענות מערכתית שיש לתקן במהרה? האם זה אומר שבריז גזען? האם זה אומר שבריז בחר צד במאבק כולו? לא, לא, לא ולא. הוא לא אמר אף אחד מהדברים האלה. הוא מעולם לא עשה שום דבר שיוכיח שהוא כזה. להפך, עוד במהלך אותו הראיון הוא אמר דברים שסותרים את זה.

האם זה הפריע לשחקני עבר, לתקשורת בכל העולם ולדעת הקהל להגיד עליו את כל הדברים האלה בדיוק? להאשים אותו בגזענות, בטיפשות, בבורות, בחוסר רגישות? ברור שלא. הם אמרו את כל הדברים האלה. וברור גם שבריז התנצל.

וכך, אתם רואים, אין יותר מקום לאפור. כי אפילו אם אתה באמת לא גזען, באמת אדם חיובי, באמת תומך במאבק השחורים לשיפור היחס שהם מקבלים בארה"ב, אבל בעצמך לא רוצה לכרוע ברך בהמנון כי זה מזכיר לך את הסבים שלך - אז כנראה שום דבר אחר לא משנה ואתה בעצם כן גזען.

אז כן, יכולנו לספר לכם כאן על 20 עונות מופלאות. על קריירה היסטורית שתביא אותו להיכל התהילה בהצבעה הראשונה בוודאות. על יותר יארדים במסירה מכל שחקן אחר אי פעם. על זכייה היסטורית וקסומה בסופרבול עם הסיינטס. על סגנון ואופי מהפנטים. על כל הדברים האלה שקורים תמיד על המגרש, שבו יש מנצחים ומפסידים. שחור או לבן. אבל אז על מה הייתם מתעצבנים?

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר