דברים משתנים בקצב מסחרר בשנה המטורפת הזאת, ולראיה - הדרבי של צפון לונדון. רק בדצמבר האחרון טוטנהאם אירחה את ארסנל למשחק חד־צדדי שהסתיים ב־0:2 לתרנגולים, והיום נראה כמו לקוח מעונה אחרת.
אלה היו הימים שבהם סון בישל לקיין וקיין בישל לסון, הקבוצה של מוריניו שטפה את הדשא והשתלטה על המקום הראשון בטבלת הפרמייר ליג, בעוד זאת של מיקל ארטטה גירדה מלמעלה את הקו האדום. הערב, כשהשתיים תיפגשנה שוב, המצב יהיה שונה. ארסנל הצליחה לייצב, בערך, את הספינה, והיום היא במקום העשירי עם הפנים למעלה. טוטנהאם, לעומתה, עברה מאז כמה גלגולי חיים. בהתחלה היתה מועמדת לאליפות, אחר כך חוותה דעיכה, בהמשך נפל עליה משבר מוריניו טיפוסי, והיום היא מה שאמורה היתה להיות מלכתחילה: קבוצה עם סון, קיין וגארת' בייל בהתקפה.
זה לא אמור היה להיות מיידי. הוולשי חזר ללונדון אחרי שנתיים אחרונות קשות בריאל מדריד, והשרירים - גם אלה של החשק - לא היו מוכנים. "אני מקווה לחזור לכושר משחק, להיכנס לעניינים ולעזור לקבוצה לעמוד במטרות שלה ולזכות בתארים", אמר בייל בספטמבר, ועד חודש פברואר זאת נראתה כמו המתנה למשהו שלעולם לא יגיע.
בכל פעם שהוולשי בן ה־31 עשה צעד קדימה, הגיעה איזו פציעה ולקחה אותו שניים אחורה. בדרבי הקודם, למשל, הוא ישב על הספסל במשך 90 דקות ולא שותף כלל. בדרבי מול ווסטהאם, חודשיים קודם לכן, הוא נכנס בדקה ה־72 ביתרון 0:3 ולא הצליח למנוע מהפטישים לחזור ל־3:3. הטענות שהוא מתעניין בגולף יותר מאשר בכדורגל לא נראו מופרכות כל כך, ורק בחודש שעבר הביע מוריניו תסכול ממצבו הבריאותי ומהרצינות שלו, לאחר שהוולשי נעדר ממשחק הגביע מול אברטון בגלל פציעה ולמחרת שיתף תמונה מהאימון שבה הוא נראה כשיר ומרוצה.
אוקיי, אפשר להתחיל
כל הנכתב מעלה היה בפברואר. היום, הכל שונה. לפתע פתאום, בלי שמשהו ירמוז על כך, משהו נדלק אצל בייל. זה התחיל עם שני שערים ובישול בצמד המפגשים מול וולפסברגר בליגה האירופית, נמשך עם צמד ובישול מול ברנלי בליגה, והסתיים עם צמד מול קריסטל פאלאס. הניסיון למצוא איזושהי נקודת מפנה מוביל למבוי סתום. לפי אנשי טוטנהאם, הסוד הוא אך ורק זמן וסבלנות. "כל מה שעשינו זה לתמוך בו", הודה השבוע המאמן הפורטוגלי, "מצאנו אצלו צלקות פסיכולוגיות, ואלה מביאות איתן פחד וחוסר ודאות".
בייל לצד מוריניו. המנג'ר הפורטוגלי מספק תמיכה נפשית // צילום: רויטרס
אין ספק שבייל של תחילת העונה נראה כמו מישהו שסובל ממשהו, אבל כעת הוא סוף־סוף נראה חופשי ומשוחרר לשחק את הכדורגל שהפך אותו לאחד השחקנים הטובים בעולם. "אני מרגיש טוב", הודה הוולשי, "זה לקח קצת זמן, אבל זאת המציאות של הגוף שלי".
על הגוף הזה מוריניו מקפיד לשמור היטב, וזו הסיבה שבאמצע השבוע בייל קיבל מנוחה מול דינמו זאגרב בשמינית גמר הליגה האירופית. זה היה עוד משחק "גדול" שבו הוא לא פתח בהרכב, מה שהופך את המפגש הערב מול ארסנל לחשוב במיוחד עבורו. כי בייל אמנם עשה לאחרונה דברים יפים, אך תמיד מול יריבות נחותות. דרבי, למרות המיקום של התותחנים בטבלה, הוא עדיין משחק גדול שהוולשי אמור להיות בהרכב בו. משחק טוב שלו עשוי לחזק את מעמדו לקראת הישורת האחרונה של העונה, וזה חשוב עבור טוטנהאם, עבורו ועבור העתיד הלא ברור שלו. עכשיו כל מה שנותר זה שיהיה בריא.
