בויאן דובלייביץ' הוא אחד הגבוהים הטובים באירופה, ולא פחות חשוב מכך הוא אחד השחקנים המסקרנים ביבשת. אם רק ירצה בכך הוא ישחק באחת הקבוצות הגדולות בכדורסל האירופי או אפילו באן.בי.אי, אבל הוא מעדיף להישאר בוולנסיה וכבר משלים במדיה לא פחות מתשע עונות בהן הפך לגיבור מקומי וגם חתם על חוזה עד 2023.
בראיון מיוחד ל"ישראל היום" לקראת המשחק הערב (חמישי, 21:05) מול מכבי תל אביב מסביר הכוכב המונטנגרי מדוע נשאר בוולנסיה למרות שהיו לו הצעות מקבוצות גדולות יותר: "כדורסל זה לא רק כסף, יש עוד הרבה דברים חשובים יותר מכסף. אני מאוד מעריך את זה שטוב למשפחה שלי בוולנסיה וזה יותר חשוב מכסף. אני כאן כבר הרבה שנים וזה הבית שלי. עבורי לשחק כאן אומר הכל, וכבוד גדול בשבילי לשחק בקבוצה הזו".
"כשהייתי צעיר החלום שלי היה לשחק במועדון גדול וחשבתי גם על האן.בי.אי", ממשיך הכוכב המונטנגרי, "אבל אני אוהב יותר את הסגנון בכדורסל האירופי ואני משחק כאן טוב יותר ממה שאוכל להציג באן.בי.אי".
היו לך בעבר הצעות מהאן.בי.אי וסירבת?
"כן, היו כאלה שבאו במיוחד לספרד כדי לראות אותי ולבדוק אם אני רוצה להגיע לשם, אבל הייתי בחוזה עם ולנסיה ואני מרגיש מחויב, ולכן החלטתי לא לעזוב".
ומה עם מכבי ת"א, נכונות השמועות שהיית בעבר מועמד להגיע לישראל?
"כן, גם אני שמעתי הרבה את הדיבורים על זה, אבל כמו שאמרתי, המקום הראשון בשבילי הוא תמיד ולנסיה ואני רוצה לשחק עבורם".
"כל העיר חגגה איתנו, הרגע הטוב בחיי"
בשנים האחרונות הפך דובלייביץ' לאחד מגדולי השחקנים בתולדות המועדון הספרדי כשהוביל לזכייה היסטורית באליפות ספרד (2017) כשהוא נבחר לשחקן המצטיין של סדרת הגמר, לשתי אליפויות יורוקאפ וגם לזכייה בסופר-קופה הספרדי.
"כל העיר חגגה איתנו", נזכר השחקן המצוין, "זה הרגע הכי טוב בחיי, אני אפילו לא יכול להסביר לך איך זה הרגיש. מאז זכינו בעוד תארים, אבל את התואר הזה לא נשכח לעולם. זה היה פשוט לא ייאמן".
העונה נבנה לצדו של דובלייביץ' סגל איכותי שכולל בין השאר שחקנים בכירים כמו דריק וויליאמס וניקולה קאליניץ', והעטלפים נמצאים בעמדה לא רעה במאבק על העלייה לרבע הגמר ביורוליג – עוד פסגה נוספת לכבוש במסגרת ההתקדמות המרשימה של המועדון בשנים האחרונות. "יהיה קשה להגיע לרבע הגמר כי יש הרבה קבוצות מעולות שמכוונות לשם. אנחנו מאוד רוצים להגיע לשם ועבור זה אנחנו נלחמים כל יום".
אחת הסיבות בגינה בוולנסיה מכוונים מאמצים לעלייה לרבע היא הרצון לזכות בהכרה ובעיקר בכרטיס קבוע למפעל. העובדה כי הקבוצה הספרדית מתנדנדת בכל עונה בין היורוקאפ ליורוליג מונעת ממנה להתפתח ולהתקדם כפי שהייתה רוצה. "יש לנו פה מועדון ברמה הכי גבוהה, הם עושים הכל בשביל להישאר ביורוליג באופן קבוע, וזה קשה כשכל פעם אתה עובר מפעל, כי אנחנו רוצים לצבור ניסיון ביורוליג. אין לי ספק שבתוך כמה שנים זה יקרה ו-ולנסיה תהיה חברה קבועה, זה פשוט מגיע לנו".
איך אתה רואה את הסיכויים שלכם במשחק מול מכבי ת"א?
"הולך להיות משחק קשוח. שתי הקבוצות צריכות ניצחון ואנחנו מצפים לקרב קשה. מכבי נהדרת עם שחקנים נפלאים, אבל העונה הם קצת חסרי מזל והפסידו הרבה משחקים צמודים. נצטרך לשכוח את העייפות שלנו ולעזוב הכל בצד, ולתת את המיטב מעצמנו ואת המקסימום, כי זה משחק חשוב מאוד עבורנו להמשך הדרך".
בשנים האחרונות אנחנו רואים הרבה שחקנים גבוהים שמעדיפים לזרוק שלשות מאשר להילחם בצבע. מה אתה מעדיף?
"אני מתאמן הרבה על שלשות, כי זה דבר חשוב מאוד למשחק, במיוחד בזמנים הללו (קולע העונה למעלה מ-37 אחוזים ל-3 ביורוליג, י"מ), אבל אני תמיד מעדיף לשחק מתחת הסלים. זה הדבר שאני עושה הכי טוב".
לא רק בוולנסיה דובלייביץ' נחשב לגיבור מקומי, אלא גם במדינת הולדתו מונטנגרו. מאז נפרדה מסרביה ב-2008, דובלייביץ' הוא אולי השחקן המצטיין במדים הלאומיים. ב-2011 הוביל את הנבחרת הצעירה למקום ה-7 באליפות אירופה כשנבחר לחמישיית הטורניר, לאחר מכן שיחק פעמיים עם הנבחרת הבוגרת באליפות אירופה (2013, 2017) ולפני שנתיים העפיל עם חבריו בפעם הראשונה בהיסטוריה לאליפות העולם שהתקיימה בסין שם הם סיימו במקום ה-25.
"אבל איך אוהבים להגיד, במקרה הזה העיקר ההשתתפות. "ההעפלה לאליפות העולם היא הרגע הכי טוב שלי בנבחרת. אנחנו נבחרת צעירה ואין לנו רגעים גדולים כמו למדינות אחרות, ולכן זה היה עניין גדול בכל המדינה. למונטנגרו יש עתיד עם דור צעיר שעולה עכשיו, ואנחנו יכולים להצליח. העלייה הזו לאליפות העולם היא אחת מאבני הדרך שלנו בדרך למעלה".
איך זה מרגיש להיות אגדה ומודל לחיקוי במדינה שלך?
"אני לא מסתכל על עצמי כאגדה, אני מתרכז בלעשות ובלעזור לפתח את הענף. כל פעם שאני מגיע למונטנגרו אני מתאמן עם צעירים ומסביר להם מה שאני יודע על כדורסל. זה משהו שארצה להמשיך לעשות – ללמד כדורסל ולהיות טוב בזה".
אתה חתום בוולנסיה עד 2023 כשתהיה בגיל 32, תרצה להישאר בוולנסיה עד סוף הקריירה?
"בימינו אתה לא יודע מה יהיה מחר, אז בטח שלא לחשוב על שנתיים-שלוש. אבל כן, תכנית א' שלי היא להישאר כאן כל החיים, זה החלום"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
