כאשר הועלתה ההערכה שהחלטת בית הדין הפלילי הבינ"ל בהאג המסמיכה אותו לחקור את ישראל היא תוצאה של כניסת ממשל ביידן, היו גורמים בוושינגטון שחשבו שזו אכן הסיבה. ההחלטה בנדון עוכבה במשך כשנה, ופתאום פורסמה בעיתוי סמוך לעליית הנשיא החדש.
בית הדין הפלילי בהאג הוא גוף פוליטי, וכל עוד קיימים לחץ פוליטי ואיומי סנקציות חריפים נגדו ונגד בעלי התפקידים המרכזיים בו, ההליכים נגד ישראל נעצרים.
ישראל יכולה להילחם בגוף ההרסני הזה רק באמצעים מדיניים. אחת הטעויות שישראל עושה ושצריך להיגמל ממנה היא שהגורמים המטפלים בנושא ברמה המשפטית, קרי: היועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של משרד החוץ, מתייחסים לבעיה שבפני ישראל כאילו מדובר בהליך משפטי. הם מכינים תשובות משפטיות. זה הזמן לחדול מכך. אם לגורמים משפטיים יש תפקיד, מעכשיו והלאה הוא גיוס הכלים המשפטיים לטובת המאבק הפוליטי הבינלאומי.
זה אומר שבמסגרת מסע תעמולה יזום, הגורמים המשפטיים המתאימים צריכים להכין תיקים שיציגו את הרקורד הנפשע של בכירים ברשות הפלשתינית שעסקו בטרור. התיקים האלה צריכים להיחשף בזירה הבינלאומית ובתקשורת. מעבר לכך, אסור לישראל לשתף פעולה עם בית הדין הבינלאומי, שהיא אינה מכירה בסמכותו ואינה חברה בו.
התובעת בנסודה עדיין בתפקיד, והיא כנראה לא חיכתה למחליף שלה, שהוא פקיסטני. אבל זהות התובע פה לא חשובה. מדובר בהליך ביורוקרטי פוליטי אוטומטי, שיביא בסופו של דבר גם לכתבי אישום. ממשלת ישראל מצידה צריכה להודיע שישראלים שישתפו פעולה עם ההליך של האג, יועמדו לדין פלילי.
ניתן ליישם צעד כזה קודם כל כדי להרתיע בעלי תפקידים רשמיים; האם צעד כזה ישים לגבי אישים שעומדים בראש ארגוני לוחמה משפטית פוליטית אנטי־ישראליים? - זו שאלה אחרת.
אסור לחזור על הטעות שנעשתה לפני כמה שנים, כאשר ישראל התירה כניסת גורמים מבית הדין בהאג לישראל כדי להסביר להם את עמדת ישראל בנושא. אבל בית הדין בהאג לא יזדקק כנראה לחקירות בשטח, ואת זה בוודאי צריך למנוע; ארגונים פלשתיניים וישראליים או בינלאומיים, או הרשות הפלשתינית עצמה, יוכלו להגיש חומר בהאג. ההליך הוא לא כוללני נגד ישראל, אלא הוא חייב להיות אישי ספציפי נגד אנשים מסוימים. ייקח להם זמן עד שהם יתרגמו את החומר שיוגש להם לכתבי אישום ספציפיים.
אבל צריך להביא בחשבון שבסוף ההליך יהיו גם כתבי אישום. אישים ישראלים כמו אלקין, שריכז את נושא הטיפול הממשלתי בבעיית האג, חושבים משום מה שיש לנקוט צעדים דרסטיים בתחום הפיתוח וההתיישבות ביהודה ושומרון בתגובה למהלכים המשפטיים נגדנו. אך פרופ' אבי בל, למשל, שכבר שנים פועל בנושא, אומר שהוא לא רואה שום קשר בין הדברים.
שום פעולה התיישבותית לא תרתיע את הפלשתינים מלהמשיך לחתור בזירת המשפט הבינלאומי. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו חושב שהכיוון הזה הוא חסר כל השפעה ורואה בעמדה הזאת דמגוגיה. דרושה, לעומת זאת, התגייסות מדינית למאבק נגד בית הדין, כפי שהוכח בימי טראמפ.
בסופו של דבר, כאשר יוגשו כתבי אישום, הם יהיו חסרי משמעות משום שהנאשמים לא יופיעו לבית המשפט, ולא ניתן לשפוט אותם ללא נוכחותם. תנועת אישים ישראלים במדינות מסוימות תהפוך למטרד קבוע, אבל מטרד שאפשר לחיות איתו. מה שכן יקרה זה שההליך יפתח את שערי הרדיפה הבלתי פוסקת מצד השמאל הבינלאומי, הפלשתינים ועוזריהם בישראל. האנטישמיות תגבר, ואיתה תחושת המצור של הישראלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו