מתופף רוק מאבד את שמיעתו באמצע סיבוב הופעות ב"צלילי המטאל" ("Sound of Metal") - דרמה עצמאית עוצמתית ומרסקת, שעושה הכל נכון.
מצד אחד, זהו סרט מפחיד על אדם שחייו נלקחים ממנו בפתאומיות. מצד שני, זהו סרט על מכור לסמים לשעבר שמנסה להישאר נקי לנוכח הרנדומליות של הקיום. מצד שלישי, זהו גם סיפור אהבה קורע לב על שני אנשים אבודים שהצילו זה את זה. מכל הצדדים, זהו סרט חכם, סבלני ואמין שמתייחס לדמויות שלו ברגישות ובכבוד, ושמשתמש בטכניקות יצירתיות כדי להעצים את הסיטואציות שבהן הוא עוסק.
את המתופף רובן מגלם השחקן הבריטי ממוצא פקיסטני ריז אחמד ("ליל האירוע"), ותצוגת המשחק המפעימה והחשופה שלו עומדת בליבו של הסרט ומהווה את האטרקציה המרכזית שלו.
רובן היה בעברו מכור לסמים, אך בשנים האחרונות מצא יציבות ואהבת אמת בזרועותיה של לולו (אוליביה קוק) - גיטריסטית עם נטייה להרס עצמי, שעימה הוא מופיע כחלק מצמד. לאחר פרולוג קומפקטי של כעשר דקות (שמוקדש לשגרת החיים "בדרכים"), רובן מתחיל לחוש לפתע שאוזניו נסתמות ושמשהו אינו כשורה. ביקור אצל הרופא מלמד שהמצב רק יחמיר. הוא שומר את הדבר בסוד מלולו ועולה להופיע באותו הערב בכל זאת. זה לא נגמר טוב.
כעת לרובן ההמום כבר אין אפשרות בחירה. חייו מתפרקים והוא זקוק לעזרה דחופה. זו באה בדמותו של ג'ו (פול רייסי האלמוני והמצוין), מנהל מרכז סיוע לכבדי שמיעה. אט־אט רובן מפסיק להתכחש למציאות שנכפתה עליו ומתחיל להתרגל למצבו החדש. הוא לומד לדבר בשפת הסימנים ומפתח קשרים עם דיירי המקום, אך האם יצליח לנצח את השדים שממשיכים לפקוד אותו?
"צלילי המטאל", שהגיע למסך לאחר תהליך שנמשך יותר מעשור, הוא סרטו הראשון של דריוס מרדר כבמאי, וניכר שמחשבה רבה הושקעה בו. הכתיבה החסכונית והמדויקת לא עושה קיצורי דרך, וסצנות השיא הדרמטיות, שעושות שימוש בסגנון הכמו־דוקומנטרי שמוכר מסרטיהם של האחים דארדן, אותנטיות, כואבות ואפקטיביות להפליא.
בתוך כך, האופן שבו הסרט נכנס "אל תוך אוזניו" של גיבורו - מבריק לחלוטין. במקום להסתפק בלהראות לנו את האירועים מנקודת המבט של רובן, מרדר גם משמיע לנו אותם מ"נקודת השמיעה" שלו, והדבר מיטיב להמחיש את מצבו הנפשי של רובן. טכניקה זו גם ממלאת תפקיד מרכזי בסצנת הסיום היפהפייה ומרסקת הלב, שאיכשהו מצליחה להיות גם מאוד עצובה וגם מלאת תקווה. סוף נפלא. סרט פצצה.
ציון: 10
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו