היי, רק רגע, תעצרו את הכל ותפנימו את הנתון הבא: יותר מ־300 ימים עברו מאז המשחק האחרון ששוחק עם קהל במגרשי הכדורגל.
כילדים, תמיד חלמנו לשמוע את קול תרועת האוהדים, לחגוג שער מול יציעים מלאים ובמשך כשנה חלק גדול מהחוויה שלנו נפגע, אפשר להגיד שאולי אף החלק העיקרי ביותר, כי הכדורגל הוא קודם כל של האוהדים.
הקהל הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה שלנו, חלק משמעותי בחלום ובהגשמה שלנו, זה שחסר לנו בשנה האחרונה כשאנחנו עולים לחימום, כשאנחנו כובשים שערים או חוגגים ניצחונות, אבל מעל לכל זה מה שהופך את המשחק הזה לחוויה מרגשת ועוצמתית. לפני כמה חודשים איבדתי את סבתי היקרה שלא הצליחה לנצח את מחלת הקורונה. עקב ההנחיות, נפרדנו ממנה במניין מצומצם, במהירות ובמרחק, והכאב הגדול הפך לענק.
כדי שנוכל לשמור על עצמנו ועל יקירינו, כדי שכולנו נוכל לחזור להתרגש ולהתאכזב, לשמוח ולהתעצב, כדי שכולנו נוכל ליהנות מחוויית כדורגל אמיתית. אני מבקש, לכו להתחסן, אני כבר התחסנתי. בואו נשים את הצרה הזו מאחורינו, או לפחות נעשה כל מה שתלוי בנו, כדי למגר אותה. מחכים לכם במגרשים. בלעדיכם זה לא אותו דבר.
הכותב הוא שחקן הפועל תל אביב, בעל 8 הופעות בנבחרת ישראל בכדורגל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
