בכירים בממשל ביידן ממשיכים להביע תמיכה בחזרה מהירה להסכם הגרעין השנוי במחלוקת מ־2015. לא מפתיע שישראל ובעלות בריתה במפרץ מביעות חששות. עסקה חדשה בהחלט אפשרית, אם היא תטפל בפגמים העמוקים שבהסכם המקורי, אבל חשוב להבין מדוע חזרה אליו היא פשוט משימה בלתי אפשרית.
אין טעם לחזור בזמן ולהתווכח על היתרונות ועל החסרונות של ההסכם המקורי. זה יוביל למשחק האשמות שלא יעזור לאף אחד לצאת מהמצב הנוכחי, שמה שברור לגביו הוא העבר הגרעיני של איראן ומצב התוכנית.
מאז חתימת ההסכם דחף המשטר קדימה בכל הכוח את העשרת האורניום ושיפורים טכנולוגיים נוספים. נוסף על כך, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית (סבא"א) קבעה כי יש שאלות מטרידות מאוד שאיראן צריכה להשיב עליהן בכל הקשורה לקידום יכולות מערכת הנשק, לאחר שאספה חומרים חדשים מביקוריה באתרים ומהארכיון האטומי הסודי שהמוסד הביא ב־2018.
ההתקדמות הטכנולוגית בהעשרת אורניום היא המכשול הראשון בגישת "חזרה לעתיד" בהסכם הגרעין. איראן פיתחה צנטריפוגות מתקדמות והתקדמה במהירות ליכולות ייצור תעשייתיות. מדובר בצנטריפוגות דור שני (IR2-M, IR4) ודור שלישי (IR-8, IR-6 ואפילו IR-9).
תקרת הזכוכית נשברה
צנטריפוגות הדור השני סיימו את שלב המו"פ (המחקר והפיתוח) וניתן לייצרן בהיקפים גדולים, מכיוון שחומרי הגלם והמכונות שבידי איראן מאפשרים זאת. מאגר חומרי הגלם והמכונות לא הובאו בחשבון בהסכם, מה שמוביל לשבירת כל החישובים שנעשו בזמנו לזמן הנדרש לצבירת מספיק חומר בקיע.
הצנטריפוגות המתקדמות הותקנו בתת־הקרקע בנתנז ואפשרו לשבור את "תקרת הזכוכית" של הידע להעשרה במבנים (קסקדות) ולא להישאר ברמת המכונה הבודדת, אחת מאבני הפינה המרכזיות בהסכם. הידע להעשיר בקסקדות הוא כעת עובדה מוגמרת, שהכינה את המדענים האיראנים לרמה הבאה של העשרה תעשייתית, פי שלושה מהר יותר, בכל הרמות.
פיתוח הצנטריפוגות מהדור השלישי התקדם מאוד, ועל פי הדיווחים האיראניים, הן מותקנות (IR-6 ואולי דגמים מתקדמים יותר) בתת־הקרקע העמוק בקום. ההתקנה נעשתה עוד לפני השלמת המו"פ במודלים אלו, שיכולים להעשיר פי שישה עד עשרה מהר יותר.
איראן הגיעה לשליטה בטכנולוגיית ההעשרה הנדרשת להשגה מהירה של החומר הבקיע לנשק. לא משנה מה נכתב בהסכם, הידע שם כדי להישאר, כפי שהצהיר מזכיר המדינה בלינקן: איראן נמצאת שבועות מפריצה למספיק חומר בקיע לנשק. חלפו הימים של שמירת איראן במרחק שנה מהישג כזה. חזרה להסכם המקורי תאפשר לאיראן להתקין תשתיות העשרה מתקדמות במתקנים חשאיים ולצבור בחשאי את האורניום המועשר לפצצה. אין דרך לחזור אחורה להסכם המקורי, זו פשוט משימה בלתי אפשרית.
איראן פותחת מחדש את מסלול הפלוטוניום. לאחר ששפכו מלט לליבת הכור באראק, האיראנים מצהירים על צעדים שעשויים להפוך אותו שוב למבצעי, ובונים מערכת צינורות חדשה. זו יכולה בהחלט להיות דרך מתוחכמת להרוויח "קלפי מיקוח", שניתן לוותר עליהם בהמשך, אבל נדרש מעקב צמוד.
ההתקדמות ביכולות העיבוד של אורניום מתכתי היא תחום נוסף לבחינה. המשטר הודיע על בניית מתקן לאורניום מתכתי מועשר ל־20 אחוזים ומתקן נוסף לאורניום מתכתי מדולל או טבעי. אלו מתקנים קריטיים למינוף ולבניית הידע להמרת החומר הבקיע לנשק. המשטר מנצל פרצה בהסכם, האוסר עבודה על אורניום מתכתי ואינו מגביל את בניית התשתית הדרושה.
מידע חדש על הפעילות הגרעינית הקודמת של איראן מספק סיבות נוספות לדאגה. הארכיון וגילויי סבא"א הבהירו כי ההחלטה לסגור את חקירת הממדים הצבאיים (PMD) של התוכנית היתה טעות גדולה. הממצאים מראים כי האיראנים קרובים הרבה יותר לנשק מכפי שהוערך בעבר. כישלון סבא"א לגלות זאת ולפקח על ההתקדמות האיראנית בנושא (כנדרש בפרק T בהסכם) מדגיש מדוע החזרה להסכם היא משימה בעייתית ובלתי אפשרית.
האתגר של סבא"א
בדיקות קפדניות של סבא"א אמורות היו להיות הכלי היעיל ביותר של ההסכם. הזמן הממושך הנדרש לאישור ביקור באתר חשוד, להגיש דו"חות ולטפל בהפרות, לצד הקריסה המוחלטת של המנגנון לפתרון סכסוכים, מוכיחים כי הסוכנות לא יכולה לעמוד במשימה, גם מכיוון שההסכם לא נתן לה כלים לעשות זאת. גם כאשר סבא"א אתגרה את איראן על הפרת אמנת ה־NPT ואמנות נוספות, כולל ההסכם עצמו, איראן לא סיפקה תשובות מספקות, אך כל זה לא הוביל לתגובת נגד רצינית.
איראן הוכיחה שהיא מסוגלת לשקם מתקני גרעין ותשתיות בקצב מהיר בהרבה מזה שנצפה על ידי מנהלי המשא ומתן. החידוש המהיר של ההעשרה בפורדו ובנתנז הוכיח זאת.
כל זה מוביל למסקנה הבלתי נמנעת שההסכם נכשל ואינו יכול עוד להשיג את מה שתוכנן. זה לא אומר שאין תקווה לדיפלומטיה. ישראל ובעלות בריתה אינן מתנגדות להסכם חדש וטוב, אבל וושינגטון ושותפותיה חייבות להבין שהמציאות השתנתה. ריצה מהירה בחזרה להסכם הישן ובנייה על שדרוגו בעתיד הן טעות קשה. לאיראן לא יהיה שום תמריץ לחזור למשא ומתן, לאחר שתקבל בחזרה את הישגה הגדול ביותר, הסכם הגרעין הפגום.
עסקה חדשה חייבת למנוע לחלוטין מאיראן לשמר "תוכנית גרעין אזרחית" במתקנים תת־קרקעיים, ועליה להתייחס לכל שלושת מרכיבי התוכנית: חומרים בקיעים, מערכת הנשק ואמצעי הנשיאה.
האסטרטגיה האיראנית החדשה היא לא "פריצה לנשק", אלא "התגנבות", מבוססת על השינויים הטכנולוגיים ועל הידע שנצבר מהחתימה. החזרה להסכם המקורי היא משימה בלתי אפשרית. ישראל ובעלות בריתה חייבות לשכנע בכך את ארה"ב, שתשכנע את ה־E3. זה לא עומד להיות קל, אבל זו המציאות החדשה. הסכם חדש חייב לשקף אותה.
תא"ל (מיל') פרופסור יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD) ופרופסור אורח בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון. כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וראש המל"ל בפועל. עמד בראש צוות המומחים הישראלי הבין־משרדי, שעבד מול המעצמות במהלך הדיונים על ההסכם
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו