אלה היו תמונות שלא רואים בכל יום, בטח שלא בימים האלה. בזה אחר זה הם רצו אל המזרן - קודם המאמן פיליפ דנקוז, אחר כך כל מי שנכח במקום - כדי לחבק, לחזק ולשמוח בשמחתו של האחר. בלי ריחוק חברתי, ללא בושה, בספונטניות המתפרצת ששמורה לרגעי ספורט מיוחדים. ועבור האחר, רנו לאבילני, זה היה בדיוק רגע כזה.
כמו שער ניצחון בגמר מונדיאל או שלשה על הבאזר במשחק פלייאוף חשוב, כך הקפיצה במוט שסיפק שלשום באירוע שהתקיים באו דו פראנס שבצפון צרפת היתה רגע מכונן. אחרי שעבר 5.91 מטרים בניסיון הראשון, הרים לאבילני את הרף ל־6.02 מטרים, וצלח בניסיון הראשון גם את הגובה הזה.
מעבר לכך שקבע את תוצאת השנה - סנטימטר אחד יותר מהשיא שקבע שיאן העולם הצעיר מונדו דופלנטיס כמה שעות קודם בדיסלדורף - היתה זאת הפעם הראשונה מאז 2016 שלאבילני עבר גובה של שישה מטרים.
עד אותה שנה הצרפתי בן ה־34 עשה זאת 19 פעמים, יותר מכל אחד אחר, והנה פתאום אחרי חמש שנים לא פשוטות הוא עשה זאת שוב. "ידעתי שאני מסוגל לעשות את זה, אבל לא דמיינתי שזה יקרה כל כך מהר", הודה לאבילני והכריז, "אין ספק שאני חוזר לכושר הטוב בחיי".
אצלנו בחצר
בהתאם לרוח התקופה, את החזרה לשם עשה לאבילני בחצר ביתו. בזמן שאתלטים רבים נאלצו לעצור את האימונים בגלל התפשטות נגיף הקורונה, הצרפתי הרים בגינה מגרש אימונים אישי. בין המקפצה של הילדים לבית העץ שבנה להם, האלוף האולימפי מ־2012 הצליח לייצר מסלול ריצה שבסופו הניח מזרן עם רף שמגיע לגבהים שאליהם הוא שואף להגיע ב־2021.
בתוכנית המקורית לאבילני בכלל חלם להיות בשנה הזאת אחרי המשחקים האולימפיים ועמוק בתהליך ההסבה המקצועית לאופנוען שמתחרה בראלי דקאר, אלא שהקורונה אילצה את הצרפתי לדחות הכל. שיאן העולם לשעבר אפסן את האופנוע והוא שוב מכוון לטוקיו ולאליפות אירופה באולם שצפויה להתקיים בפולין בתחילת החודש הבא. "אני יודע שאני מסוגל להתחרות", אמר לאתר האולימפי, "אני יודע שאני מסוגל לתת את הקפיצה הנכונה ברגע הנכון".
חלק לא מבוטל מהביטחון הזה קיבל לאבילני בחצר הביתית כשבשיא ההתפרצות בשנה שעברה עבר שם 5.61 מטרים, שלאחריהם צייץ "דמעות של אושר זולגות על פניי". בחודש מאי כבר ארגן תחרות חצרות עם דופלנטיס ועם פעמיים אלוף העולם סם קנדריקס, כל אחד מחצר ביתו. המטרה היתה לעבור כמה שיותר פעמים חמישה מטרים בתוך 30 דקות, ולאבילני עשה זאת 33 פעמים - כמו דופלנטיס ושבע יותר מקנדריקס. "אני גמור", סיכם את האתגר המהנה, "אבל ממש התגעגעתי לתחרויות".
את היחסים של לאבילני עם תחרויות גדולות אפשר להגדיר כ"מורכבים". מצד אחד זכה בזהב אולימפי בלונדון ובכסף בריו, בשבע מדליות זהב באליפויות אירופה (בחוץ ובאולם) ובשלוש מדליות זהב באליפויות עולם באולם, אבל באירוע אחד - אליפות עולם - פעם אחר פעם פספס. פעם אחת זכה בכסף, ארבע פעמים בארד, ובאליפות האחרונה שהתקיימה בדוחא ב־2019 לא הצליח לעבור גובה קליל של 5.70 ולראשונה בחייו ראה מהצד את גמר אליפות העולם.
"לא הייתי טוב ואין מה להוסיף", אמר, כשבמקביל לנסיגה הטבעית שלו החלה הנסיקה המרהיבה של דופלנטיס.
באותה אליפות עולם בדוחא השבדי הצעיר הציג את עצמו עם 5.97 ומדליית כסף. את 2020 פתח עם קפיצה מעל רף של שישה מטרים, ובחודש פברואר מחק מהספרים את שיא העולם שקבע לאבילני ב־2014, אז עבר בדונצק 6.16 מטרים וניפץ את שיאו של סרגיי בובקה. דופלנטיס, רק בן 20, קפץ גם 6.17 ושבועיים אחר כך שיפר את שיאו וקבע 6.18 מטרים.
ציפיות בשמיים
מתבקש היה לדמיין יריבות בין זקן השבט לכישרון הצעיר, אלא שבין לאבילני לדופלנטיס קיימת מערכת יחסים מיוחדת. מאז שנפגשו ב־2013 השניים הפכו חברים של ממש וכמו שהצרפתי פרגן לשבדי כשניפץ את שיאו העולמי, כך קרה שלשום. "אז ככה אנחנו עושים את זה עכשיו?", צייץ דופלנטיס, והכין את הקרקע לדו־קרב המסקרן של השנה.
בזכות המסלול שבנה בחצר ביתו והעובדה שלראשונה זה תקופה ארוכה אינו חש כאבים בשום חלק בגוף, הצרפתי הצליח להחזיר את עצמו לגבהים שאליהם לא הגיע מאז 2016. "אף פעם לא ויתרתי לעצמי", הבהיר השבוע באחד מעשרות ראיונות שסיפק, "עמוק בפנים ידעתי שאני מסוגל לעבור שוב שישה מטרים". העובדה שהצליח לעשות זאת כבר בניסיון השלישי שלו השנה, ואחרי שעבר 5.92 בבורדו ו־5.95 בקרלסרוהה, מאפשרת לרנו לאבילני לפנטז על דברים מחדש.
"פתאום יש לי הרבה מאוד ציפיות מעצמי", אמר ליורוספורט, "אני רוצה להשיג משהו אמיתי באליפות אירופה באולם. לא רק לעמוד על הפודיום אלא לזכות במדליית זהב. נכון, יש עוד חודש, דברים יכולים להשתנות ודופלנטיס יכול לעבור פתאום 6.15 מטרים, אבל העיקר שאני שוב מרגיש תחרותי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
