יש לו, לשר ההיסטוריה, חוש הומור: שבע שנים בערך נמשכה "מלחמת העולם" של הרבנות הראשית ומשרד הדתות בארכיאולוגים, על גורלו של הכותל המערבי הדרומי. הרבנים הראשיים דאז, יצחק נסים ואיסר יהודה אונטרמן, התעקשו שגם הכותל המערבי הדרומי, שמימין (מדרום) לשער המוגרבים - יוקצה לתפילה. הארכיאולוגים, בראשות פרופ' בנימין מזר ומאיר בן דב, נאחזו בו בציפורניים. הם חשפו בו לאורך השנים את צפונותיו לכל גובהו ועומקו.
צילום: זהר קליגמן
הקרב הזה הוכרע לפני כמעט 40 שנה - הארכיאולוגים ניצחו בו. משרד הדתות והרבנים אמנם קיבעו את אזור התפילה המסורתי משמאל (מצפון) לשער המוגרבים כשטח שבפועל הפך לבית כנסת ענק, והם אף ניהלו את פרויקט חשיפת חלקיו התת־קרקעיים של הכותל המערבי צפונה, אבל הארכיאולוגים זכו בחלקו הדרומי של הכותל המערבי.
החפירות הפכו את האתר, עם האזור שלמרגלות הכותל הדרומי, לגן ארכיאולוגי מהמרהיבים בעולם. קו הגבול שהפריד בין שתי הישויות המתחרות היה סוללת המוגרבים (היום, גשר המוגרבים). מימין לה עבדו הארכיאולוגים, משמאל לה התפללו.
עכשיו, באופן מפתיע, אולי ינצחו בעבור הממסד הדתי האורתודוקסי את הקרב הישן ההוא דווקא אנשי הזרמים האחרים ביהדות - הרפורמים, הקונסרבטיבים ועמותת נשות הכותל. זהו ניצחון שהממסד האורתודוקסי היה יותר משמח לוותר עליו.
ההתרחשות הבלתי צפויה הזאת נובעת מתוכנית חדשה־ישנה, שאותה מגלגל בחודשים האחרונים יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי. התוכנית של שרנסקי מאיימת לערער את הסדר הישן ואת החלוקה שנקבעו בכותל לפני שנים רבות.
יו"ר הסוכנות, שעוסק בנושא על פי בקשתו של רה"מ נתניהו, מציע להפוך חלק מאזור הגן הארכיאולוגי, למרגלות הכותל המערבי הדרומי, לאתר תפילה שוויוני ומעורב (נשים וגברים), על פי מנהגן של קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות. שם, כך הוא מקווה, יהיה אפשר לענות גם על מצוקתן של נשות הכותל. תפילת נשות הארגון בעזרת הנשים הרגילה, כשהן עטופות טליתות ואוחזות בספרי תורה, גוררת, כידוע, פעם אחר פעם, מהומות והתנגדות הפוגעת "עד כדי עלבון" בציבורים רפורמיים וקונסרבטיביים רחבים בארה"ב.
אלא שהחרדים של היום, המזועזעים מהמתווה של שרנסקי, לא יהיו אלה שיפילו את התוכנית. הם אינם שותפים עוד לקואליציה ונדחקו מעמדת השפעה.
מי שהתנגדותם עשויה להיות אפקטיבית בהרבה הם הארכיאולוגים. מאז נודע על הכוונה להכשיר רחבת תפילה בכותל המערבי הדרומי מתחת לקשת רובינסון, סוערת הקהילייה הארכיאולוגית. בכירי הארכיאולוגים, שעימם שוחחנו השבוע לראשונה בעניין, מתנגדים בחריפות לאפשרות של תפילה בחלק זה של הכותל המערבי.
יוצאים להגנת הקשת
גם בכירים ברשות העתיקות שוללים בחריפות אפשרות של שטח תפילה כזה ומציינים כי על פי פסיקת בג"ץ מ־2003, כבר הוקצה שטח תפילה שוויוני ליד הכותל המערבי, מצידו הדרומי של גשר המוגרבים. בשנה האחרונה, מגלים אותם בכירים, אמנם דנו עם שרנסקי ואנשי רה"מ בהרחבתו של השטח מעט דרומה, אך "בשום פנים ואופן לא לאזור קשת רובינסון". "זוהי הצעה אסונית שלא נדונה בשום מקום, לא יקום ולא יהיה", הם מכריזים.
האזור ששרנסקי מציע להקים בו רחבת תפילה אלטרנטיבית - על סוג של פלטה מוגבהת, אולי מחומרים שקופים - מתחת לקשת רובינסון, הוא אחד המקטעים היחידים סביב חומות הר הבית הממחיש הן את האירוע של חורבן המקדש והן את העבר המפואר שלו. מדובר בשריד מקשת ענקית באורך של כ־15 מטרים, היוצא מן הכותל המערבי הדרומי בגובה של 17.5 מטרים מעל הרחוב המרוצף שלאורכו.
בעבר סברו שהמקום הוא ראשיתו של גשר קשתות שחיבר בין הר הבית לבין העיר העליונה ששכנה בגבעה ממערב להר הבית. אולם כאשר נתגלו בסיסי קשתות נוספות, הפונים דרומה במקום מערבה, התברר שאין מדובר בגשר אלא במערכת קמרונות שיורדת אל מפלס הרחוב מתקופת הבית השני. מן הרחוב היה אפשר לטפס במדרגות הקמרון ולהיכנס אל הסטיו המלכותי בדרום הר הבית.
התנועה על מדרגות הקמרון לא הפריעה את התנועה הצולבת של ההולכים ברחוב שלמטה ואת המסחר בחנויות ששולבו בקמרון. כך היתה הקשת - קשת רובינסון - ל"מחלף" הראשון בהיסטוריה. על הרחוב ההרודיאני שחלף מתחת לקמרון הענק, ושעל שרידיו אפשר להלך גם היום, פזורות מפולות האבנים, חלקן עדיין מפוחמות מחורבן בית המקדש השני ומשריפתו. מתחת לרחוב הזה נמצאת מנהרת הניקוז, שגם בה אפשר לבקר היום. שם הסתתרו וגם חוסלו לאחר חורבן בית המקדש השני אחרוני הלוחמים ברומאים.
"פגיעה במפעל אדירים"
ד"ר אילת מזר, נכדתו של פרופ' בנימין מזר - ראשון החופרים הישראלים לאחר מלחמת ששת הימים למרגלות חומות הר הבית - וארכיאולוגית בזכות עצמה שחפרה שם, אומרת כי התוכנית של שרנסקי היא תוכנית רעה. "לא ברור לי מדוע מתעקשים להסתיר ולפגוע בשריד המרשים היחיד של מפולת חורבן הר הבית מימי בית שני", אומרת מזר, "זה נותר כהמחשה רק כאן, וזה הקטע היחיד של הכותל המערבי שעדיין נראה לעין מעל מפלס הרחוב המקורי. בנייה של רחבה כזאת שם, אפילו היא מוגבהת, היא פגיעה קשה במפעל אדירים".
הארכיאולוג מאיר בן דב, שותפו של מזר לחפירה למרגלות הכותל הדרומי והכותל המערבי הדרומי, היה אחד מחברי הוועדה שבשנות ה־70 של המאה הקודמת מונתה על ידי שר המשפטים דאז חיים צדוק כדי להכריע במחלוקות בין הרבנים לארכיאולוגים. בן דב אומר היום שהוועדה הזאת קבעה את סוללת המוגרבים (כיום שער המוגרבים) כקו הפרדה בין שטח התפילה המסורתי מצפון לבין שטח החפירה הארכיאולוגית מדרום. "לא יקום ולא יהיה", אומר בן דב, "אני מתפלא על שרנסקי. זו פגיעה אנושה בארכיאולוגיה נפלאה מן המעלה הראשונה, במורשת עולמית ובקשת רובינסון, שהיא המחלף הראשון בעולם מבחינה ארכיטקטונית. אחרי כל כך הרבה שנים ואחרי שהוועדה שלנו כבר הכריעה במחלוקת וקבעה קו הפרדה ברור - לבוא ולבנות רחבה שמתחתיה, בין הרגליים של המתפללים, יהלכו בני אדם - זה דבר שאין לו שחר".
גם פרופ' דן בהט, לשעבר ארכיאולוג מחוז ירושלים, מחבר אטלס ירושלים וחתן פרס ירושלים לארכיאולוגיה, מתנגד בחריפות לרעיון. בהט חושש מאפשרות שהקצאת המקום לתפילה שוויונית תביא בסופו של דבר לכרסום הסייג שנקבע על ידי הממשלה לפני שנים רבות, המרחיק מהמקום את "המתפללים הרגילים", החרדים.
"הרחוב ההרודיאני הזה", אומר בהט, "עם שרידי המחלף הראשון בעולם ושרידי המפולות של חורבן הבית השני, הפכו לנכס צאן ברזל, לאייקון ישראלי, שמשרת גם את ההסברה שלנו. זה אתר נפלא ומיוחד במינו. אתה עומד למטה ברחוב, מרים ראש, רואה את היציאה של קשת רובינסון, מוריד ראש ורואה את שרידי החורבן. אין שני לדבר הזה וכל פתרון, שקוף או לא שקוף - זה קשקוש. אסור לגעת בזה".
"לא יעבור באונסק"ו"
אם תוכניתו של שרנסקי רצינית, ההתנגדות הארכיאולוגית לא תישאר כנראה בגדר הצהרות לעיתונות בלבד. פרופ' עמוס קלונר, אחד מחברי המועצה לארכיאולוגיה, שהיא בעלת מעמד מייעץ לרשות העתיקות, מתכוון לבקש מיו"ר המועצה פרופ' רוני רייך, אף הוא מהארכיאולוגים שחפרו למרגלות הכותל המערבי הדרומי, לכנס את המועצה כדי לדון בתוכנית.
קלונר, לשעבר ארכיאולוג מחוז ירושלים, אומר שהרעיון פסול מעצם מהותו. "זהו אמנם פתרון קל לבעיה של הוויכוח בין הזרמים ביהדות והוא אולי גם ירצה את נשות הכותל, אבל המענה לסוגיות הללו לא יוכל לבוא על חשבון אחד המרחבים הארכיאולוגיים החשובים ביותר שקיימים לא רק בירושלים, אלא בארץ ישראל בכלל", הוא אומר, "לבנות רחבת תפילה בקטע החשוף הזה של הכותל זה חילול המטרה שלשמה אנו כארכיאולוגים עובדים בירושלים. אנחנו גם חתומים על אמנות של אונסק"ו ומורשת עולמית, וגם שם זה בוודאי לא יעבור בשקט".
קלונר אומר שהדבר חמור גם אם מדובר בהגבהה שקופה. "הרי את לוחות הזכוכית או הפלסטיק השקוף צריכים להניח על איזושהי קונסטרוקציה. תמיד יהיו יסודות, בליטות ותמיכות. זו פגיעה משמעותית באחד המרקמים הכי מיוחדים שהארכיאולוגיה חשפה ושימרה בירושלים", הוא אומר. חבריו בקהילייה הארכיאולוגית כבר החלו לבדוק אפשרות לפעול משפטית נגד המתווה של שרנסקי.
גורם בכיר בלשכתו של יו"ר הסוכנות היהודית הדגיש השבוע כי מדובר בהמלצות בלבד. "הרעיון הוא לתת לכל יהודי בעולם תחושה שהוא בן בית בכותל", אומר הבכיר, "התוכנית טרם הוגשה לראש הממשלה ובשום שלב אין כוונה להתעלם, לשכוח או לפגוע באתר הארכיאולוגי המאוד מיוחד שנמצא שם. נשב גם עם הארכיאולוגים, נתקדם לאט ובזהירות, אבל גם נשאף לפתרון שיפיג את המתיחות בין העם היהודי שחי בארצו לבין העם היהודי שחי בתפוצות".
כיום, מציין הגורם הבכיר בלשכת שרנסקי, הגישה לחלק הדרומי של הכותל המערבי היא בעייתית, מוגבלת בשעות ולעיתים מבזה ופוגעת. אחרי שעה מסוימת אנשי הגן הארכיאולוגי גובים מהמתפללים ומהמתפללות כסף. "אנו מבקשים לייצר פתרון שיענה על שלושה פרמטרים: רחבת תפילה במפלס הרחבה הקיימת, אפשרות לגעת בכותל, ובעיקר גישה נוחה יותר ואפשרות להשתמש בכותל בצורה יותר ידידותית ופחות מגבילה", הוא אומר.
שרנסקי, מאשרים בסוכנות, הביא את הדברים לידיעתו של רה"מ נתניהו, ובמהלך השנה האחרונה התקיימו דיונים בין אנשי נתניהו, אנשי שרנסקי ואנשי רשות העתיקות במגמה למצוא פתרון לסוגיה. ברשות העתיקות אומרים, לעומת זאת, כי הבירורים המשותפים בסוגיה התמקדו אמנם בנקודה ליד הכותל המערבי הדרומי, אך באזור הקרוב פי כמה לסוללת המוגרבים, שם כבר הוסדרה לפני שנים, לטובת נשות הכותל, רחבת תפילה קטנה כמענה לפסיקת בג"ץ בסוגיה.
הדיונים, אומרים בכירים ברשות העתיקות, עסקו באפשרות להרחיב את הרחבה הקטנה הקיימת, אבל לא במיקום חדש ליד קשת רובינסון. לכך הם מתנגדים בחריפות.
האירוני בכל הסיפור הוא שאיש לא דיבר עם נשות הכותל על המתווה החדש. לזלי זקס, מנהלת הארגון, אמרה ל"ישראל השבוע" כי "גם בעבר וגם היום - מעולם לא חפצנו באזור קשת רובינסון כמקום תפילה בעבורנו. האתר הזה נכפה עלינו". לדברי זקס, נשות הארגון "חושבות שאת האתר הארכיאולוגי הזה, בעל החשיבות הראשונה במעלה, ראוי להשאיר ככזה, ואין סיבה להרוס אותו או לפגוע בו בגללנו. התביעה שלנו היא להתפלל בעזרת הנשים המוכרת בדרך אחרת מאשר הדרך שהנהיגה שם קבוצת חרדים, שתפסה חזקה על המקום והפכה אותו לבית כנסת חרדי".
פוגעים בקדושה?
המאבק הקודם על הכותל המערבי הדרומי התרחש כאמור מייד לאחר מלחמת ששת הימים. החפירות במקום החלו ב־28 בפברואר 1968, בעידודו של טדי קולק, שדחק בפרופ' מזר ובעוזרו מאיר בן דב להתחיל בחפירות בפינה הדרום־מערבית של חומות הר הבית.
תחילה התנהלו החפירות למרגלות הכותל הדרומי ואחרי כחודשיים הן הורחבו גם לכותל המערבי הדרומי, על אף מחאות עזות של הרבנים הראשיים נסים ואונטרמן וביקורים מתוקשרים שערכו במקום. גם מחאה רשמית של שר הדתות דאז, ד"ר זרח ורהפטיג, לא הצליחה לעצור את הארכיאולוגים.
מירון בנבנישתי מציין בספרו "מול החומה הסגורה" שמזר החל בחפירותיו בלי להמתין להחלטת ועדת השרים לענייני מקומות קדושים, שהיתה אמורה לדון בעניין. הרב נסים שיגר אז תזכיר לוועדת השרים הזאת ובו התייחס אל החפירות הארכיאולוגיות למרגלות הכותל המערבי הדרומי כפעולה שפוגעת בקדושתו ומונעת גישה חופשית של יהודים אליו.
מועצת הרבנות הראשית הכריזה באותם ימים כי "כל הכותל המערבי, עד פינתו הדרומית, קדוש בקדושת הכותל המערבי", וציינה כי "בכל הדורות התפללו שם יהודים, עד שנבנו בתים הצמודים לכותל".
אפילו תלמידי ישיבת הכותל נטלו חלק במאבק על אופיו של הכותל מדרום לשער המוגרבים, ומעת לעת, בעוד הדחפורים עובדים במקום, באו להתפלל שם. הדים למאבק הישן ההוא עלו לאחרונה מהתנגדות פורמלית שהגיש משה נסים, בנו של הרב הראשי דאז יצחק נסים, לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה נגד ההכרזה הפורמלית של אזור הכותל המערבי הדרומי כגן ארכיאולוגי. נסים, לשעבר סגן רה"מ ושר המשפטים, התנגד להפיכת חלק מן הכותל המערבי ל"מקום תיור ובילוי אוניברסלי". הוא הזכיר כי "בוועדת השרים הובטח כי כשיתגלה הכותל לכל אורכו - יתפללו לאורכו של הכותל".
לדברי נסים, בישיבות נוספות של אותה ועדת שרים הודיעו טדי קולק והיועץ המשפטי לממשלה דאז מאיר שמגר, כי אין כוונה להקים ליד הכותל גנים, אלא לייעדו למקום תפילה בלבד. "חלוקת הכותל המערבי באופן שחלקו ייוותר מקום קדוש וחלקו ייהפך לחולין תהיה בגדר בכייה לדורות", גרס נסים.
* * *
אלא שהתוכנית אשר לה התנגדו לאחרונה נסים וגם אחרים היתה בבחינת גושפנקה רשמית למצב קיים: אזור הכותל הדרומי מתפקד בפועל כגן ארכיאולוגי, ואזור הכותל שמצפון לו - כרחבת תפילה.
כשהרב הראשי נסים, אביו של משה נסים, ביקש להרחיב את התפילה גם לאזור הכותל הדרומי, הוא לא התכוון ל"תפילה שוויונית" או לתפילת נשות הכותל. עכשיו כל זה פחות רלוונטי, כי הוויכוח הקשה הנוכחי המסתמן הוא בין הקהילייה הארכיאולוגית לבין מתווה שרנסקי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
