המפיק המוזיקלי פיל ספקטור, הידוע כמפתח של טכניקת ההקלטה "חומת הסאונד", הלך לעולמו אמש (שבת) בגיל 81. זאת בעודו מרצה עונש מאסר עולם מאז 2009, בגין רצח שביצע בשנת 2003.
מותו אושר בהודעה רשמית מטעם מחלקת השיקום וההחלמה של קליפורניה, שבה נכתב כי ספקטור מת "בבית חולים חיצוני". סיבת מותו הרשמית טרם ידועה בשלב זה, אך על פי דיווחים בחו"ל מדובר בסיבוכים של וירוס הקורונה. לפיהם אובחן המפיק כנושא את הנגיף לפני כארבעה שבועות, פונה לבית חולים ואף הספיק להתאושש ולשוב לתאו בבית הסוהר. זאת בטרם חווה בעיות בנשימתו ופונה חזרה לבית החולים, שם נקבע מותו.
ספקטור החל את דרכו המוזיקלית בשנות ה-50, כחלק מלהקת הטדי ברס שזכתה להצלחה מסוימת. הוא התפרסם בשנות ה-60 וזכה לתהילה כמפיק מוזיקלי, כשעבד עם אגדות כמו הביטלס, טינה טרנר, לאונרד כהן, יוקו אונו והראמונז.
תרומתו הגדולה ביותר לתחום הפקת המוזיקה באה לידי ביטוי ב-"Wall of Sound" ("חומת צליל"), שיטת הקלטה ששכלל באולפני "גולד סטאר" בלוס אנג'לס. בבסיסה הקלטה של מספר שכבות של ערוצי שמע, אשר יצרו צליל מלא, תזמורתי ועשיר. ספקטור "ערם" זו על זו שכבות של צלילי גיטרה, בס וקלידים, ואיחדן לכדי לסאונד אחד. שיטה זו הייתה לו לטביעת אצבע והפכה אותו אחד המפיקים המבוקשים בתעשיית המוזיקה העולמית במהלך שנות ה-60 וה-70.
בין היתר הוא הפיק אלבומים איקונים כמו "Let It Be" של הביטלס; אלבום הסולו של ג'ורג' האריסון "All Things must Pass"; אלבום הסולו של ג'ון לנון "Lennon/Plastic Ono Band" ו-"Imagine"; Death" of A Ladies' Man" של לאונרד כהן ואחרים. הוא נחשב לאחד ממפיקי הרוקנרול האגדיים ופורצי הדרך בהיסטוריה של המוזיקה, וחתום על עשרות אלבומים ויצירות מפורסמות בתחום.
במהלך שנות ה-80 וה-90 ירדה קרנו והוא הפך פחות ופחות מבוקש. הן בשל התיישנות הסאונד המזוהה עמו והן בשל אופיו ומזגו הבעייתיים. הוא היה ידוע כטיפוס אקסצנטרי מכור לסמים ואלכוהול, שנהג לריב, לעתים עדי כדי תגרות, עם המוזיקאים עמם עבד. בתחילת 2003 נמצאה גופתה הירויה של השחקנית לנה קלארקסון בביתו. עם תום הליך משפטי ארוך ומסורבל שארך שש שנים, ספקטור נמצא אשם במותה ונגזר עליו לרצות עונש של מאסר עולם.
