אבו מאזן משמש זה 16 שנה יו"ר הרשות ושולט בשמה באוכלוסייה הפלשתינית ביהודה ובשומרון. אבל עד כה הוא נזהר מלקיים בחירות כמו מאש, ולא חש צורך לזכות באמצעותן בלגיטימציה בעיני נתיניו ובעיני העולם.
תמיד היה אפשר להאשים את ישראל בכך שהיא עורמת קשיים ומכשולים המונעים את קיום הבחירות. אבל למען האמת, אבו מאזן עצמו לא רצה בבחירות, ואפילו חשש מהן. אחרי הכל, הבחירות הקודמות שהתקיימו בשנת 2006 המיטו אסון עליו ועל הפלשתינים כולם.
כמו בחברות מזרח-תיכוניות אחרות, שאינן מורגלות בהליך דמוקרטי וגם אינן בשלות לקראתו, גם במקרה הפלשתיני השיגה תנועת חמאס רוב, ובכך סללה את דרכה להשתלט על רצועת עזה. למעשה, צה"ל וכוחות הביטחון הם אלה שמפרידים כיום בין חמאס לבין כיסא יו"ר הרשות הפלשתינית ברמאללה. את הדבר הזה יודע אבו מאזן טוב מאחרים. אבל עתה הוא שינה את דרכיו, ואף הגיע להסכם עם חמאס. עם זאת, הסכם זה מעורר חשד.
ראשית, קשה להניח שאבו מאזן החל להאמין בחמאס ולבטוח בו. שנית, לא נראה שהאוכלוסייה הפלשתינית נרגשת לקראת הבחירות, או בכלל מעוניינת בהן. וממילא, אין כל לחץ מן השטח לקיים בחירות שכאלה.
אבו מאזן יחגוג השנה את יום הולדתו ה-86, וזהו גיל שבו לא מתחילים קריירה פוליטית חדשה או הולכים לבחירות. ובכלל, ברשות הפלשתינית, כמו ביתר חלקי העולם הערבי, מנהיג לא בוחרים בבחירות אלא מאחורי הקלעים ולאחר מאבק כוחות לעיתים אלים ועקוב מדם. הבחירות הן רק מעטה חיצוני ואפילו מזויף, שנועד להעניק לגיטימציה למנהיג לאחר שתפס את השלטון.
אפשר שההכרזה על בחירות יועדה לאוזניו של הדייר החדש בבית הלבן, ומטרתה להביא לפתיחתו של עידן חדש ביחסי הפלשתינים עם וושינגטון. אחרי הכל, ממשלו של ביידן יהיה מן הסתם קשוב למצג השווא של דמוקרטיה במיטבה שיבקש אבו מאזן לשווק לו.
כך או אחרת, ההכרזה על בחירות ברשות הפלשתינית מציבה את מדינת ישראל בפני דילמה. בשנת 2006, בלחצו של ממשלו הידידותי של ג'ורג' בוש, הניחה ישראל לחמאס להתמודד בבחירות, אף שארגון הטרור סירב להכיר בהסכמי אוסלו. התוצאה ידועה, והפעם אסור לישראל ליפול בפח או להיכנע ללחץ.
בכל מקרה, ספק אם הבחירות תתקיימנה. אבל גם אם הפלשתינים ילכו להצביע, בחירות אלה לא תעלינה ולא תורדנה, לכל היותר תענקנה משרות וכיבודים למתמודדים, אבל לא תבאנה לשינוי אמיתי בשטח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו