השהות הממושכת בבית בזמן הסגרים גוררת השפעות קשות על תלמידי ישראל: מתח, חרדה, דיכאון וקשיים חברתיים הם כמה מהנזקים הבולטים של הגבלות הקורונה. בטורים מיוחדים ל"ישראל היום", מציגים מומחים בתחום החינוך את תמונת המצב המדאיגה.
הסגר השלישי מעורר טראומה
ד"ר אבידן מילבסקי, מרצה באוניברסיטת אריאל
בכל פעם שיש סגר, ילדים מושפעים בצורה קשה. זה קורה בגלל השילוב של הניתוק החברתי, אי הוודאות, ושינוי השגרה. אבל עכשיו כשאנחנו בסגר שלישי - מצטרף מרכיב נוסף והוא הטראומה.
הזיכרונות מהעבר הלא-רחוק של הסגרים הקודמים משפיעים על הדרך שבה ילדים מתמודדים עם הסגר החדש. הורים שהצליחו להשתמש בזמן הסגר לגיבוש משפחתי וחוויות משפחתיות גרמו לכך שילדים גדלו וצמחו מהסגרים הקודמים ועכשיו כשאנחנו בסגר נוסף, הפחד והחרדה קיימים אך ברמות נמוכות.
לעומת זאת ילדים שזכרו את הסגרים הקודמים כתקופה של מתח וצעקות בבית - המחשבה כעת על סגר נוסף מעלה את רמת החרדה והדיכאון.
מצב משפחתי נפיץ, הורים שרבים או נמצאים בהליך גירושים, וגם הלחץ הכלכלי בבתים ישפיעו לרעה על נפש הילד. לכל אלה צריך להוסיף את הבריונות במחשב, בזמן שהמורים לא מודעים למה שקורה בצ'אט הפרטי. בנוסף, בכל הקשור לרשתות החברתיות ואינסטגרם, שמציגים תמונה מושלמת אצל החברים לכיתה בעוד אני יושב בבית - מערער את היציבות הנפשית.
התלמידים חשים בדידות קשה
ד"ר עינב לוק, מנהלת אגף שירות פסיכולוגי במשרד החינוך
סקר שנערך בקרב היועצות והיועצים החינוכיים העלה כי הדבר העיקרי שמטריד את התלמידים בכל שכבות הגיל זה הבדידות, לאחר מכן הם מדברים על מצוקות רגשיות ועל חרדות וקשיים במשפחה. "מובן שגם בסגר השלישי אנחנו ממשיכים לעקוב אחר הנתונים המדאיגים", הם אומרים.
"תחילה חשבנו שהחשש העיקרי יהיה חשש לחלות בקורונה, אבל תלמידים אומרים שהם פשוט חשים בדידות ומתגעגעים לחברים. מחקרים הראו שמצבם של ילדים שעוד לפני הקורונה לא היו 'מרושתים חברתית', מצבם הלך והחמיר ותחושת הבדידות שלהם גדלה - זה נתון מדאיג כי מצבם הורע. מנגד היה נתון מעודד שילדים חזקים חברתית גילו יותר נכונות לקרב ילדים שמרגישים בדידות. צריך לומר, העומס על היועצות והיועצים החינוכיים. המצוקות מאוד גדולות ואנשי המקצוע עובדים מאוד קשה כדי לתת מענה לכולם.
תגברנו משמעותית את הייעוץ בגיל הרך ובבתי הספר היסודיים. הכפלנו את שעות הייעוץ ועדיין הצרכים מאוד גדולים וחלק מהפתרון זה לתת מענה בקבוצות. הכשרנו לא רק את אנשי המקצוע אלא גם את המורים שילוו ויתמכו, מה שמגדיל את היכולת שלנו לתת מענה".
יידרש זמן לגשר על הפערים
ד"ר סלעית רון, ראשת התוכנית להוראה לכיתות היסוד באורנים
תארו לעצמכם שתי תלמידות. האחת מבית מבוסס כלכלית והשנייה ממשפחה שמצבה הכללי אינו מיטבי. שתיהן התחילו את שנת הלימודים תשפ"א עם יכולות דומות, מוטיבציה דומה להצלחה וברק בעיניים.
במהלך השנה, שתיהן הגיעו לבית הספר ימים מועטים. רוב הלמידה התרחשה בזום. כשהיו בביה"ס עם המורה והחברים הן התקדמו בקצב דומה, אך בלמידה בזום - התחילו להיווצר פערים. האחת, המשיכה להתקדם. אם נתקלה בקושי לימודי, גייסה המשפחה לעזרתה מורה פרטית. השנייה, הצליחה בתחילה להתמודד עם חומרי הלימוד אבל כשהצטברו הקשיים, היא צברה יותר ויותר כישלונות והמוטיבציה שלה ירדה בהתמדה.
בכל סגר, הפערים בין התלמידות גדלו. המצב שמאפיין את התלמידה השנייה שכיח בקרב אלפי תלמידים. בהיעדר תמיכה הם נדחקים לשוליים, מאבדים מוטיבציה והישגיהם הלימודיים יורדים. כשמדובר בתקופה קצרה, הפערים קטנים ומפגש מחודש עם המורה יכול לגשר על הפער. לגבי תלמידי ה'-י' מדובר במציאות של כמה חודשים. לו היינו נכנסים למשבר במצב שבו יש שוויון יחסי בין קבוצות האוכלוסייה במדינה, ניחא. אבל משבר הקורונה תפס את ישראל במצב עגום. בהשוואה למדינות ה-OECD ישראל התחילה את המשבר במקום גבוה מבחינת הפערים הלימודיים. כרגע, ככל שהמשבר מתמשך, המצב מחמיר והיכולת לאחות את הפערים, מתרחקת.
הילדים הופכים אדישים לסביבה
שמוליק לבנון, מנהל תחום נוער בסיכון של החברה למתנ"סים
בעקבות הקורונה, השתנה גם המרקם החברתי של הילדים ובני הנוער. ממצב שבו ניסו הורים וצוותי חינוך להוציא את הילדים מהמסך, הם הפכו בלית ברירה לאלו שמקבצים אותם בחזרה אל המסך.
בניגוד לחינוך הפורמלי, שבו השימוש בפלטפורמות דיגיטליות יכול להוות יתרון, בחינוך בלתי פורמלי - מפגש פיזי הוא מחויב במציאות ואינטראקציה חברתית היא תנאי הכרחי לבני הנוער ואף חלופה דיגיטלית לא יכולה לבוא במקום המפגש, השיח וההתמודדות החברתית.
כעת, כתוצאה מהקורונה, הקשרים החברתיים הלכו והתפוגגו. עדיין קשה לאמוד במדויק את ההשלכות החברתיות שיצרו החיים הווירטואליים, אך כבר כעת ברור שנוצר ואקום בקרב ילדים ובני נוער, שהפכו ממוקדים יותר בעצמם ואדישים יותר לסביבה. החוסר בדינמיקה חברתית וקבוצתית ובמפגש פיזי שתורם לחיבור, השימוש הגובר במסכים ומסיכות והריחוק החברתי עלולים להשפיע על ההבנה הסביבתית שלהם בעתיד.
ילדים לומדים מהתנסות, ובהיעדר מפגשים חברתיים בשנה האחרונה, הם יתקשו לזהות מסרים סמויים, "ג'סטות", דבר שיפגום ביכולתם להתנהל בסיטואציות חברתיות.
ילדים ובני נוער צריכים לצאת מהבית, להיפגש, להיות חלק מקבוצה, אך כיום הם פיתחו בעל כורחם הרגלים חדשים, ויהיה מאתגר להחזיר אחורה את הגלגל.
