אחרי סוף שבוע שכזה, אי אפשר לפתוח טור בלי להגיד כמה מילים על אלימות. ככה, רק כדי להיכנס לאווירה: "אלימות בוא תבוא, היא בדרך, אני גם אשתדל לעזור לה לקרות. אני לא מאמין בשום דבר אחר". ואחרי שנושמים עמוק כדי להפנים את המסר, הנה גם קורטוב רציונליזציה: "לשנאה יש תפקיד. גם להרס. לפעמים רק אנרגיה של שנאה - יוקדת, אפלה, חסרת מעצורים - יכולה למוטט מבני כוח רקובים".
את הדברים הללו אמרו כמובן אנשים "חושבים" בשמאל הישראלי. הציטוט הראשון הוא של התסריטאי עמית ליאור, שבראיון מלוקק ב"הארץ" בקיץ, נכנס לתפקיד נביא האלימות המרקסיסטית הקדושה. המשפט השני, המטריד יותר, הוא של אלון עידן, גם הוא ב"הארץ". שניהם מהקיץ האחרון, בסיבוב המי יודע כמה של מחאת בלפור ועימותים עם המשטרה.
המראות מעבר לים תופסים את הישראלי הממוצע בתדהמה. הוא מצוי כבר שנה תחת מתקפה רטורית ותעמולתית המצדיקה אלימות פוליטית נגד נתניהו והימין. אלימות היא כלי לגיטימי, אומרים לנו, השחתת רכוש היא דבר מבורך, עימותים עם המשטרה הם ביטוי לגבורה אזרחית. ככה לפחות מספרים לו ערוצי החדשות מבוקר עד ערב. ולסיכום החגיגה: מובילי מחאות גסי רוח ואלימים הופכים ל"אנשי שנה" בעיתונים הגדולים. אצלנו בפרובינציה עוד עדינים. אלימות השמאל ברחובות אמריקה הגיעה השנה לשיאים חסרי תקדים. מרכזי הערים הגדולות באמריקה סובלים ממהומות אלימות, מביזה, מהשחתת רכוש, מהצתות ומעימותים אלימים כבר חודשים ארוכים מאוד. אלפי בעלי עסקים הפסידו את הונם ואת חלומותיהם, אזרחים רבים שילמו בגופם ובחייהם, ובמקומות מסוימים, כמו פורטלנד, הפכו המהומות לסוג של נורמה חדשה.
את המהומות הללו מובילים ארגוני שמאל קיצוני דוגמת אנטיפה ו־BLACK LIVES MATTER ("חיי שחורים נחשבים"), אבל בכל התקופה הזו לא שמענו מילת גינוי. להפך: פוליטיקאים דמוקרטים וכלי התקשורת היללו את המוחים, הסבירו שזו "מחאה בלתי אלימה", הפקירו בידיהם אזורים שלמים והתחייבו לקצץ בתקציב המשטרה. אפילו עשן מעל הקפיטול כבר נראה פה השנה, ופריצה למבנה הסנאט התרחשה גם היא לא מזמן - במסגרת המהומות נגד מינוי השופט קוואנו לבית המשפט העליון. אבל על זה לא שמעתם גינויים. להפך: אלו תוארו כגילויים של אומץ אזרחי, של "שנאה יוקדת" שנועדה "לפרק מבני כוח מושחתים". הרי המוחים יצאו נגד "גזענות ממסדית" בחברה האמריקנית, והמטרה הזו נחשבת ראויה.
מאז בחירת טראמפ השמאל האמריקני מערער על כללי היסוד של הדמוקרטיה. מוביליו והוגיו סירבו לקבל את תוצאות הבחירות; טענו שניצחונו של טראמפ הגיע בזכות "מעורבות רוסית", דבר שהוביל לשנתיים וחצי של חקירות וניסיונות הדחה; בצעדות מחאה המוניות קראו סלבריטאים לשרוף את הקפיטול; נעשו ניסיונות לפרוץ לבית המשפט העליון, ולבניין הסנאט - כאמור - אף פרצו. כללי המשחק הדמוקרטיים נזרקו לפח האשפה כי השמאל הפסיד בבחירות. זו המציאות הפוליטית באמריקה זה ארבע שנים לפחות. כפי שהתריעו רבים במשך התקופה כולה, זה לא יכול לעבוד רק לצד אחד. ביטחון לא ניתן לחלוקה ודמוקרטיה אינה ניתנת לחלוקה. המארג העדין של תרבות וכללי התנהגות שמחזיקים את קיומן של חברות מבוסס על הדדיות ועל הוגנות. כשמישהו אחד מפר את הכללים ומעוות את חוקי המשחק, זה משחק מסוכן באש. אם לברברים של השמאל מותר להשמיד את הערים הגדולות כבר כמעט שנה, למה שהברברים של הימין יעמדו מנגד?
ואם כבר מדברים, יש יותר ראיות לאי סדרים בבחירות האחרונות מאשר ל"גזענות מערכתית" באמריקה או לכך שהשופט קוואנו אנס לפני 30 שנה. טראמפ משלם מחיר על ההתנהלות שלו בשבוע האחרון, ובצדק. אירועי וושינגטון הם אקורד סיום צורם לכהונה מוצלחת מאוד. אבל האמת צריכה להיאמר: אפילו כשמדובר באנרכיה, המופרעים של הימין ממלכתיים יותר מהשמאל. הם, לפחות, הולכים על סמלי שלטון ולא על מרכזי ערים, על חנויות ועל עסקים של אזרחים תמימים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו