ממשלת ישראל העבירה מסר ברור לציבור הישראלי - מערכת החינוך אינה חיונית. אי אפשר לחשוב אחרת בהינתן שכולם מסכימים שמקומם של הילדים והנוער הוא במוסדות החינוך, אך לא לשלם את ה"מחיר" הנדרש לשם התנהלותה באופן תקני והוא חיסון צוותי ההוראה. הממשלה החליטה לחסן את מערכת הביטחון ואת מערכת הבריאות. שם החיוניות ברורה, כך משתמע.
לא ניתן להבין את ההחלטה הזו שבגינה מורים וגננות אינם בעדיפות לחיסון, במערכת שמהווה בסיס ברור לחוסן הלאומי שלנו, ובכלל ליכולת הקיומית היומיומית, זאת בהינתן שחודשים ארוכים תלמידים נפקדים משולחן הלימודים, ומסתתרים מאחורי מסכים חשוכים באפליקציות הזום, שהאפקטיביות שלהן בהקשר הזה בספק.
הנזק החברתי והמנטלי לאותן תלמידים הוא בלתי נתפס, מה גם שאנו כינינו אותם "דור המסכים" עוד לפני עידן הקורונה, וזאת בחוסר סיפוק רב. כולנו ידענו לומר שהמסכים יוצרים נזק גדול לכישורים החברתיים של הדור הבא. והנה, במו ידינו, אנו מסייעים לתופעה הזו להשתרש ולפגוע ברקמה הבסיסית של החברה שלנו.
האם ממשלת ישראל בדרך זו פועלת בראייה לאומית או בראייה סוציאלית?
התשובה חדה וברורה - הדרך בה בחרה הממשלה במצבע החיסונים היא סוציאלית לחלוטין, שהרי לא ניתן להסביר אחרת מדוע אנשים מעל גיל 85 מתועדפים בהתחסנות על-פני מערכת שלמה שתכליתה לעצב את עתיד החברה שלנו. ושלא יובן מכאן שהכותב הוא נגד התחסנות של אוכלוסיות בסיכון, אלא שההחלטות שהתקבלו כאן בעניין החיסונים מעבירות מסר למורים - אתם לא חיוניים.
ההבנה הזו מחלחלת לעומק והיא משפיעה גם על מי שייקחו על עצמם בעתיד את תפקידי החינוך - והרי ברור, שביחד עם כל שאר הרעות החולות ממנה סובלת המערכת הזו לאורך שנים, באה ההחלטה של הממשלה ושמה את הדברים חזק וברור. מי רוצה לעמוד מול תלמידים כאשר זה המצב?
בכל הפרשה הזו יש נקודת אור - לאחר שנים רבות, בראש מערכת החינוך עומד מפקד צבאי, שמבין היטב את חשיבות הפעולה של המסגרות, של הצורך המנטלי ברציפות הפעולה, ובחשיבות הלאומית של מערכת חיה ופועלת. מעבר לכך, ניסה השר להוביל קו לפיו תועצם הסמכות של מנהלי בתי הספר, ויבוזרו להם משאבים לניהול עצמי נכון יותר ומשמעותי יותר. הוא השאיל זאת מהחשיבה הצבאית לפיה למפקדי יחידות ניתנים עוצמות ומשאבים, והם מצופים לפעול ביוזמה ויצירתיות על מנת לעמוד במשימתם.
ודווקא כאשר אדם כזה עומד בראש המערכת, הוועדים, ארגון והסתדרות המורים, מצליחים באופן מעורר "השראה" לתקוע לו פעם אחר פעם מקלות בגלגלים - נכון, כי גם הם לא רואים את ההיבט הלאומי, הם עוסקים בחשיבה הסוציאלית - "שום התייעלות וחדשנות לא תבוא בשערים אלו...", כך בעצם הם קוראים. ובדרך זו, מצליחים באורח פלא לתקוע לעצמם ועבור כולנו גול עצמי, פעם אחר פעם. להגחיך את המערכת, ולמנוע ממנה התקדמות נדרשת.
תלמידי בתי הספר יכולים לסמן X גדול על השנים 2020-2021, אלו שנים שבהם הם בעצם לא למדו, ויותר מכך נרקבו בבתיהם אל מול מסכים שוממים. "שנתיים אבודות" ניתן לקרוא לזה, והכל בגלל התנהלות לא נכונה ונטולת סדרי עדיפויות, העדר חשיבה יצירתית ומעל הכל, המשך ההזנחה של המערכת הממוסדת הגדולה ביותר בישראל.
הרבה עוד ידובר על כשלי הניהול של משבר הקורונה - אי מימוש הישגי הסגר הראשון, השאננות, הסקטוריאליות, אי השוויון, והזגזגנות, אך הפגיעה הזו בדור הבא, שנבין אותה רק בטווח הארוך היא בלתי מתקבלת על הדעת, לא סבירה, ושערורייתית. לא פחות מכך. חלק באחריות ממשלת ישראל, וחלק תודות לוועדים שהצליחו לפגוע בתדמית המורים יותר מתמיד.
יעשו נכון הוועדים בארגוני המורים אם יעמדו איתן מאחורי השר, ינצלו את עוצמתן להעמיד את המערכת הזו במקום הראוי לה, ולדרוש את הפיכתה לחיונית, לא רק במילים, אלא במעשים. אילולא כן, לא ניתן להבין על מה ולמה אנו שולחים את ילדינו ל-12 שנים, זמן חיים, במערכת שמספקת תוצאות כל כך בינוניות, בטח ביחס למדינות שאנו מתיימרים להידמות להן.
החינוך בישראל לא נדרש לרפורמה, הוא נדרש למהפכה של ממש. מן המסד לטפחות. אך השלב הראשון במהפך הזה חייב להיות שינוי עמוק בחשיבותה הלאומית, והגדרתה בצמרת סדרי העדיפויות, לצד הביטחון. אחרת, אנו עוסקים בהווה, ואת העתיד אנו מזניחים.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר בצה"ל, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, ומוביל תכנית להעצמת מורים מנהיגים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו