מצרים: מפעיל המחאה נותר כוכב רשת

במרץ 2011 וואיל רונים, מתכנת וראש חטיבת השיווק של גוגל במזרח התיכון, הרצה באחד הפורומים הפופולריים בעולם הדיגיטלי - ועידת TED. הוא סיפר שם בהתלהבות על "המהפכה" שבה לקח חלק. רונים כינה אותה "מהפכת 2.0". הפלטפורמות הדיגיטליות של פייסבוק ויוטיוב חיברו בין המצרים. דף אנונימי שפתח עם שותפים למען ח'אלד סעיד, צעיר שעונה למוות והואשם בשימוש בסמים, שרף את הרשתות החברתיות. "העם המצרי הוכיח שהכוח של האנשים חזק יותר מהאנשים שכוח השלטון בידם", סיכם רונים את הרצאתו וזכה למחיאות כפיים סוערות. 

האופוריה של רונים הייתה מובנת לחלוטין. במשך 11 ימים, הוא שהה בתא מעצר כשהוא כפות ומכוסה עיניים. כאשר שוחרר וחזר לכיכר תחריר, הוא חשב שחלפו 11 שנים וששום דבר לא יהיה כפי שהיה. ימים בודדים לאחר מכן, נשיא מצרים חוסני מובארכ העביר את סמכויותיו לסגנו עומר סולימאן, וסיים באחת 30 שנות שלטון. אך כבר באותה הרצאה ניתן היה לזהות את זרעי הכישלון. למפגינים לא הייתה תוכנית, רעיונות נזרקו לאוויר בקצב מסחרר ולא הוסכם על אף מתווה פעולה מוגדר.

ב-2016 המנהל הצעיר כבר הודה שאותן רשתות חברתיות שקישרו בין המצרים, היו אלה שגם הפרידו ביניהם. "האירועים שאחרי המהפכה היו כמו אגרוף בבטן", סיפר באותה במה ב-TED. "נכשלנו בבניית קונצנזוס. המאבק הפוליטי הוביל לקיטוב והרשת החברתית רק הנציחה את המצב". רונים התייחס לעובדה שתנועת האופוזיציה המאורגנת היחידה הייתה האחים המוסלמים, ולא במקרה היא זו שתפסה את השלטון בבחירות שהתקיימו לאחר הדחת מובארכ.

"העולם שלי ברשת הפך לשדה קרב מלא בטרולים, בשקרים ובדברי שנאה", העיד רונים. "הקיטוב הגיע לשיאו בין האסלאמיסטים ותומכי הצבא. אנשים במרכז, כמוני, התחילו להרגיש חסרי ישע. שתי הקבוצות רצו שתבחר צד. אתה איתם או נגדם".

ביולי 2012 צבא מצרים הדיח את הנשיא מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, מהשלטון. רונים בחר בשתיקה והרהר בכישלון לאורך תקופה ארוכה.

בהקשר הזה הוא מנה חמש תופעות ברשתות החברתיות שמקשות על גיבוש קונצנזוס: שמועות שמאשררות את הנטיות הפוליטיות שלנו, תיבות תהודה שבהן אנו מקיימים קשרים רק עם מי שמסכים איתנו, הידרדרות של דיונים להטחת עלבונות, קושי לשנות את דעתנו והנטייה של הרשתות להעדיף רדידות על פני עומק, קיצוניות על פני מתינות. "אם אנחנו רוצים לשחרר את החברה, אנחנו קודם כל צריכים לשחרר את האינטרנט", אבחן.

אך נדמה שכישלון המהפכה המצרית קשור גם לצעירים הליברלים שהובילו אותה ולא ידעו לתעל אותה לשדה הפוליטי. רונים עזב את מולדתו לארצות הברית והרהר שם בשיח ברשתות החברתיות. ב-2019 פעיל המחאה לשעבר התגרש מאשתו. הוא פרסם סרטון של עצמו לאחר שגילח את ראשו ואת גבותיו, ועורר גל שמועות בדבר שפיות דעתו. אחר כך הסביר שהוא בודק "גישה חדשה לחיים", שבה מנסים להעריך כל דבר.

אולי זאת עייפות החומר. באותה שנה פלשו מנגנוני ביטחון הפנים לבית משפחתו במצרים ועצרו את אחיו הזאם במשך 15 יום. לדברי רונים, הסיבה לכך היא סירובו לשתף פעולה עם המשטר הצבאי של א-סיסי ולא לבקר אותו. 

יותר מכל, נראה שרונים לא סובל בביתו במזרח פאלו אלטו שבקליפורניה. בסרטוניו ברשתות החברתיות הוא שר לצלילי שירים בערבית ונהנה מתשומת לב אדירה. נכון ל-2020, רונים מעיד שאיננו אקטיבסט. מפעיל המחאה נותר בעיקר כוכב רשת. 

ומה באשר למצרים? תנועת האחים המוסלמים, האופוזיציה המאורגנת והמשמעותית ביותר, נמצאת במשבר הקשה ביותר שלה. מוחמד מורסי התמוטט במהלך משפטו ומת. מנהיגים אחרים בתנועה שוהים בגלות ורבים מהפעילים נמצאים במאסר. המחאה המשמעותית ביותר מאז האביב הערבי שפרצה ב-2019 דוכאה מהר יחסית על ידי מאות מעצרים. המוביל שלה, קבלן גולה בשם מוחמד עלי, הוכפש כמיטב המסורת על ידי השלטונות.

ולמרות הכל, כמו בתחילת העשור, אין לדעת מתי הקרקע היציבה, שעליה צועד הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי בבטחה, תיסדק מבלי שאף אחד ציפה לכך. השחיתות, העוני והדיקקטורה שהובילו ל"מהפכת הלוטוס" לא הלכו לשום מקום, והאיום עדיין עומד בעינו.