נראה שאחד הימים השמחים הבודדים בתולדות סודאן המודרנית היה כאשר זכתה בעצמאות מבריטניה ב-1956. מאז ידעה אחת המדינות הגדולות באפריקה כמה מלחמות אזרחים, הפיכות שלטוניות ואף רצח עם. אפשר להגדיר את סודאן כקורבן של האימפריאליזם האירופי מפני שמי ששרטט את גבולותיה, כמו במקרים רבים באפריקה, לא חשב שיקבץ בשטח אחד קבוצות אתניות מדתות שונות שעד מהרה יהפכו את "ארץ השחורים" לחבית חומר נפץ.
30 השנים האחרונות הן לא פחות מטרגדיה. מלחמת האזרחים השנייה שפרצה ב-1983 נמשכה למעלה משני עשורים וגבתה את חייהם של כשני מיליון בני אדם. 300 אלף מהם נטבחו באכזריות על ידי מיליציות הג'נג'אוויד הידועות לשמצה בחבל דארפור בשנים 2005-2003.
הקולונל עומאר אל-באשיר ניצל את האנדרלמוסיה במדינה וחולל ב-1989 הפיכה צבאית נגד רה"מ א-סאדק אל-מהדי. לאחר עלייתו לשלטון, הנהיג במדינה המוכה משטר צבאי, החיל חוקי שריעה דרקוניים וחיסל למעשה את הדמוקרטיה השברירית. אל-באשיר היה פושע מלחמה מבוקש ונתבע על רצח עם בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.
בינואר 2005 חתמו הממשלה בח'רטום והמורדים הנוצרים בדרום סודאן על הסכם שלום שהבטיח משאל עם על עצמאות הדרום בתוך שש שנים. שלא במפתיע, ההחלטה על היפרדות הדרום התקבלה כמעט פה-אחד, וביולי 2011 הכריזה דרום סודאן על עצמאותה. אירועי האביב הערבי שהחלו באותה שנה הגיעו גם לסודאן המדוכאת. ב-30 בינואר וב-1 בפברואר התרחשו הפגנות שבמהלכן קראו מאות מפגינים להתפטרותו של הנשיא אל-באשיר.
הרודן הודיע אחרי כשלושה שבועות כי לא יתמודד בבחירות 2015 אך לא עמד במילתו. הוא הודח רק ב-11 באפריל 2019, הועמד לדין אבל הורשע בעיקר בשחיתות ונידון רק לשנתיים מאסר. מי שהחליפו את אל-באשיר בשלטון היו למעשה מקורביו, אנשי צבא בראשות הגנרל עבד אל-פתאח אל-בורהאן. על מנת להשקיט טענות לממשל צבאי, מונה הפוליטיקאי עבדאללה חמדוכ לראשות הממשלה, והממשל הוגדר כזמני. במסגרת זו הוקמה מועצה ריבונית בת 11 חברים שתשלוט עד 2022, אז ייערכו בסודאן הבחירות החופשיות הראשונות. השלטון הזמני ביטל ב-2020 חלק מחוקי השריעה שהנהיג אל-באשיר, וכן הצליח להשיג מארה"ב את הסרת המדינה מרשימת המדינות שתומכות בטרור ובתמורה לכך לנרמל את היחסים עם מדינת ישראל.
ח"כ לשעבר קסניה סבטלובה, עמיתת מחקר בכירה במכון למדיניות ואסטרטגיה ובמכון מתווים, אמרה ל"ישראל היום" כי להערכתה "מה שקרה בסודאן וגם באלג'יריה זה בעצם הסיבוב השני של האביב הערבי. זה הגיע לשם באיחור מכל מיני סיבות פנימיות. ככל הנראה, היו נסיבות נוחות יותר לאנשים שהתחילו לגייס את המחאה ההמונית הזאת והכול התחיל ממנה. הם יצאו לרחובות ועשו את מה שהמצרים והתוניסאים עשו ב-2011. יהיו עוד אביבים כאלה, זה לא הסוף. הנסיבות שהביאו להתפרצות המחאה ההמונית בכמה מהמדינות הערביות הן אבטלה, עוני, שחיתות ודיכוי, לכן דבר לא השתנה. העולם הערבי לא נמצא היום במקום טוב יותר מהבחינה הזאת".
עד כמה המשטר הנוכחי יציב והאם יש לו סיכוי לשרוד לטווח ארוך?
"סודאן באופן כללי לא יציבה. המשטר הנוכחי הוא של ממשלת מעבר המורכבת בחלקה הגדול מאנשים שהיו קרובים מאוד לעומאר אל-באשיר. ההמונים שהגיעו לרחובות של ח'רטום ופורט סודאן סולדים מהם, ולא מקבלים אותם כנבחרים שלהם. הם מבינים שעם ההנהגה הזאת סודאן יכולה לחזור לאותו מקום של דיכוי ושל פגיעה בחירויות. יש שם מאבקים לא פשוטים, גם מצד האסלאמיסטים שהם אנשי האחים המוסלמים, שרוצים להחזיר עטרה ליושנה. המחנה גם הדמוקרטי לא שבע רצון והצבא נמצא איפשהו באמצע".
סבטלובה הוסיפה: "חוסר היציבות ניכר בכל. למשל, הם אמרו שינרמלו את היחסים עם ישראל ולאחר מכן החלו לסגת מהאמירות האלה ולומר שזה ייקח זמן כי חלקים גדולים בעם מתנגדים. אין שם ערובה לשום דבר. אין איזושהי דחיפות לדחוף עכשיו לנורמליזציה עם ישראל, אלא לראות שהמדינה הזאת מתייצבת, הולכת בתלם, מיישרת את היחסים שלה עם ארה"ב ואולי נוכל גם אנחנו להיכנס לתמונה".
האם לראשי המשטר יש מחויבות אמיתית לנורמליזציה עם ישראל, או שכל זה נעשה על מנת לקבל כל מיני הטבות מארה"ב?
"אני חושבת שזה קודם כל כדי לקבל כל מיני הטבות מארה"ב - והם קיבלו כבר המון הטבות. הדבר העקרוני היה מחיקת סודאן מרשימת המדינות שתומכות בטרור. מדובר בהישג גדול כי זה פותח להם את הכלכלה, וגם מאפשר לחתום עם הרוסים על נמל שהם רוצים לעצמם, כי אז רוסיה לא תחשוש יותר מסנקציות. הם גם הבטיחו לעצמם היעדר תביעות, כלומר שלא יהיה ניתן לתבוע אותם בגלל מעורבות בג'נוסייד ובטרור - דברים שהם בהחלט היו מעורבים בהם".
האם יש גוף מצד האמריקנים שמפקח על כך שסודאן אכן חוזרת לתלם או שפשוט מאמינים להם?
"ממה שאני מבינה, כמובן שיש להם צוותים וגופים שבודקים את הדברים האלה, אבל יש גם הרבה לחץ פוליטי. יש פה עירוב של אינטרסים וגם ניסיון לרצות את החברים בקואליציה הסונית. סעודיה מאוד דומיננטית בסודאן, וכן האמירויות ומצרים. יש איזשהו ניסיון לייצב גם את הקואליציה הזאת. מה שקורה שם עם הטרור אולי ייפתר בהמשך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו