"מאנק" (ארה"ב 2020), נטפליקס
הבמאי האמריקני המצוין דיוויד פינצ'ר ("מועדון קרב", "הרשת החברתית") שב לקולנוע לאחר הפסקה של שש שנים כדי להגיש לנו את "מאנק" – דרמה הוליוודית קלאסית בשחור-לבן שנכנסת אל מאחורי הקלעים של "האזרח קיין" (הסרט הגדול ביותר שנעשה אי פעם, לדעת רבים).
גארי אולדמן מגלם את התסריטאי היהודי הנשכח הרמן ג'יי מנקיבייץ', שכתב את "קיין" יחד עם השחקן-במאי-מפיק בן ה-24 אורסון וולס, והסיפור, שמתרחש ברובו בשנות ה-30 של המאה הקודמת, שואב השראה רבה מ"Raising Kane" – ספרה השערורייתי של המבקרת פולין קייל, בו נטען כי מנקיבייץ', ולא וולס, הוא הגאון האמיתי מאחורי הסרט.
התיאוריה של קייל הופרכה פעמים רבות לאורך השנים, אך אין בכך לומר שמנקיבייץ' קיבל את הקרדיט שהגיע לו. עובדה, למרות שחלק את אוסקר התסריט עם וולס (האוסקר היחיד ש"קיין" זכה בו, דרך אגב), כיום אף אחד כמעט אינו מכיר את שמו. הניחו לפינצ'ר לשנות את זה.
הסרט נפתח כמו מותחן. מנקיבייץ' מובא לאכסניה מבודדת כדי שיוכל לכתוב את הטיוטה הראשונה של "האזרח קיין" עבור וולס חסר הסבלנות. רגלו מגובסת (כתוצאה מתאונת דרכים שלא היה אחראי לה) וכל מה שהוא רוצה זה להשתכר עד אובדן הכרה (אבל אסור לו). האם יצליח לעמוד בדד-ליין הבלתי אפשרי שהציב לו ה"ילד הגאון"?
בין לבין, כדי לספק לנו מעט קונטקסט, התסריט השנון קופץ אחורה בזמן ומספר לנו על הקריירה של מנקיבייץ' בהוליווד ועל מערכת היחסים המורכבות שלו עם איל התקשורת וויליאם רנדולף הרסט (צ'רלס דאנס הנפלא), שעליו בוססה דמותו של צ'רלס פוסטר קיין (הדמות הראשית ב"האזרח קיין"), ועם בת זוגו של הרסט, השחקנית מריון דיוויס (אמנדה סיפרייד).
מנקיבייץ' מצטייר כדמות טראגית: כשתיין וכליצן חצר שמדבר בפאנצ'ליינים ושתמיד אומר את מה שהוא חושב. בעלי הכוח והשררה אמנם נהנים מחברתו המשעשעת והלא צפויה, אך תוך כדי, הוא גם מתמיד לשרוף לא מעט גשרים שנקרים בדרכו. בתוך כך, הכתיבה של "האזרח קיין", וההתעקשות שלו לקבל עליו קרדיט (בניגוד לחוזה שחתם עם וולס), היא למעשה שריפת הגשרים הגדולה וההרסנית מכולם.
חובבי תור הזהב של הוליווד ימצאו המון מה לאהוב ב"מאנק". הסרט גדוש בדמויות אייקוניות ובשלל אזכורים לסרטים ולאירועים מרכזיים בתולדות תעשיית החלומות, ומנקיבייץ' (בגילומו האנרגטי והכריזמטי של אולדמן) מתגלה כמדריך המושלם לעולם הזוהר הנ"ל. עם זאת, כל מי שמצפה שהעניינים יגיעו לשיאם עם עימות חזיתי בין התסריטאי הנשכח לבין וולס (כפי שאני ציפיתי) עשוי להתאכזב. שכן המערכה השלישית של היצירה בכלל נסובה סביב מערכת בחירות בקליפורניה, שבמהלכה מומצא ז'אנר הפייק ניוז. סיפור מעניין בפני עצמו, אבל לא כזה שמספק את ה-payoff הדרמטי המיוחל.
למרות שזהו אינו סרטו הטוב ביותר של פינצ'ר, זהו ללא ספק סרטו האישי ביותר (אביו, ג'ק, שנפטר ב-2003, חתום על התסריט, והפרויקט מלווה אותו מאז תחילת הקריירה). בנוסף, זהו גם סרט קולח, אווירתי, מסוגנן ויפהפה מבחינה ויזואלית שמתענג על כל הגימיקים התקופתיים שעומדים לרשותו (כולל יצירת תחושה של החלפת גלגל הקרנה). אבל אם אתם באמת רוצים להפיק ממנו את המרב, ולהבין את כל הרפרנסים, הציטוטים והמחוות שהוא משליך לכל עבר, מאוד מומלץ לצפות תחילה שוב ב"האזרח קיין". כי בדיוק כמו הגיבור שלו, גם "מאנק" קצת מתקשה לעמוד בכוחות עצמו.
ציון: 8
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו