סוכנות החלל האמריקנית נאס"א בוחנת את האפשרות ליצור באופן עצמאי חמצן לאסטרונאוטים שיישלחו בשנת 2030 למאדים, זאת מכיוון שלא יהיה ניתן לשלוח עמם מספיק חמצן ודלק כדי לאפשר להם חיים ואנרגיה להפעלת מכשירים בכוכב האדום.
אחת המשימות החשובות ביותר שיבצע רכב החלל שנשלח למאדים בחודש יולי, היא לבחון את פירוק הפחמן הדו-חמצני, שמהווה 96% מהאטמוספירה של הכוכב, לחמצן ולפחמן. התהליך, שנקרא בקיצור Moxie, ראשי התיבות של ייצור חמצן על המאדים, יפעל בצורה דומה לתהליך הפוטוסינתזה שעצים מבצעים בכדור הארץ.
במקביל לשיטת ייצור החמצן הזו, מציעים מדענים מאוניברסיטת וושינגטון שיטה נוספת לייצור חמצן וכן דלק מתאן על הכוכב, זאת על ידי פירוק מים מאגמי המים המלוחים מאד שזוהו בכוכב הלכת. את השיטה הזו, שהצעה נרחבת שלה פורסמה בשבוע שעבר בכתב העת היוקרתי Pans, הציע הפרופסור ויג'אי רמאני מהמחלקה להנדסת אנרגיה באוניברסיטה יחד עם עמיתיו, והיא מתבססת על אלקטרוליזה של המים.
הבסיס של השיטה נובע מכך שאחרי תצפיות רבות, התברר כי מתחת לכיפת הקרח שבקוטב הדרומי של מאדים יש אגם מים לא קפוא, ככל הנראה עם כמות גבוה של מלח. בנאס"א מעדיפים לנסות את השיטה של המרת הפחמן הדו-חמצני לחמצן ופחמן.
מייקל הכט, ראש פרויקט Moxie, הסביר לרשת החדשות האמריקנית CNN כי באמצעות השיטה הזו "קל יותר לפרק את הפחמן הדו-חמצני שנמצא על מאדים. כלל לא ברור שיש הרבה מים על הכוכב, וגם אם יש אז צריך להפשיר אותם כשנקודת ההפשרה היא 70 מעלות והמים יתאדו מיד. לכן אנחנו יותר סומכים יותר על שיטת פירוק הפחמן הדו-חמצני".
עם הגעת רכב החלל למאדים, נאס"א תבחן אב טיפוס קטן של מפרק הפחמן הדו-חמצני. מכשיר שיתאים לאסטרונאוטים יהיה גדול יותר, בגודל של תנור ביתי גדול במשקל של כטון. מנגד, מדעני האוניברסיטה לא מתייאשים מהרעיון שלהם, אלא מתכננים לבדם לבדוק את הישימות שלו בעתיד על המאדים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו