במבט לאחור, שופט העליון מני מזוז היה אחת הדמויות המשפיעות והדומיננטיות במערכות המשפט בישראל ב־16 השנים האחרונות. היו לו לא מעט פסיקות והחלטות שנויות במחלוקת, אבל לפחות מאחורי הקו שנקט בכמה תחומים היתה השקפת עולם ברורה. ומבחינה זאת, מגיעה לשופט מזוז הערכה רבה, ואם בגלל איזושהי סיבה של לחץ ציבורי על בית המשפט העליון הוא פורש - זה מצער.
מזוז החליט כמה פעמים נגד הריסת בתי מחבלים; אבל אם ישראל מגלה כוונה ברורה להתנחל ביהודה ושומרון על מנת שלא לסגת משם עוד לעולם, הדעת נותנת שבהדרגה יחול קנה המידה המשפטי שבתוך הקו הירוק גם מחוצה לו. יש היגיון בהתנגדותו של השופט מזוז להריסת בתים.
בעשור הראשון של שנות האלפיים היה זה מזוז כיועץ המשפטי שהוביל את הקו הניצי בנושא חקירות השחיתות בצמרת הממשלתית. הוא היה ער להלם הציבורי בעקבות פתיחת תיקי אולמרט ופתיחת החקירה נגד הנשיא קצב. השקפתו היתה שכמו בניקוי הבית, מתרוממים ענני אבק ולכלוך וזה לא נעים להיחשף לכל זה, אבל בסופו של דבר הבית יהיה נקי.
לעומת זאת, מייד עם כניסתו לתפקיד היועץ המשפטי, בתחילת שנת 2004, הוא דחה את המלצת פרקליטת המדינה ארבל להגיש כתבי אישום נגד ראש הממשלה שרון, וסגר את התיקים החשובים בעניינו. אז נולדו מושגי האיתרוג, אך מזוז הבין היטב שמלבד להגן על "ערכי הדמוקרטיה", כפי שהדגיש בהודעה שמסר עם פרישתו, צריך לפעמים גם להגן על הדמוקרטיה עצמה - דהיינו, שרון היה אז ראש ממשלה מכהן ששנה קודם לכן זכה לאמון רחב ביותר של הציבור בבחירות של 2003.
לאחר מכן הוא הוביל קו תקיף, שלא לומר נוקשה, נגד מתנגדי ההתנתקות. הוא הנחה לעצור אוטובוסים בדרך להפגנות ולהעמיד לדין ילדים, שכאשר ישבו על ספסל הנאשמים פאותיהם הגיעו לרצפה. בתקופה שלאחר פרישתו מהתפקיד הוא היה מאלה שהוטרדו מאוד מפרשת הרפז־אשכנזי, אך הגיע למסקנה, לפי אנשים ששמעו אותו בשיחות סגורות, שקשה למצוא שם פלילים ואילו בנושא המאבק של דרג צבאי נגד דרג מדיני הוא סבר שזה לא מגיע לרמה של קשר.
בסך הכל, גם תוך כדי ויכוח, מזוז גילם דמות של שופט ערכי ברמה גבוהה, שיחסר בנוף של עולם המשפט. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
