הרבנים דוד ואברהם סתיו הוציאו לאחרונה ספר חדש בסדרת הספרים "אבוא ביתך", כשהפעם הם עוסקים בנושאים הנפיצים ביותר בחברה הדתית – הלכות צניעות וקרבה בין נשים". בין הנושאים הרבים שהם עוסקים בהם, ישנם גם הלכות מפורטות כיצד לצפות בסרטים וסדרות טלוויזיה, לצד שירת נשים ברדיו ואפילו בתוכניות ריאליטי, הן בשל לבוש לא צנוע והן בשל השאלה האם מותר לשמוע שירת נשים.
בתחילה עוסקים הרבנים בשאלה של "קול באישה ערווה", אחד הנושאים שעוררו זעם כבד בציבוריות הישראלית בעשרות השנים האחרונות. בעבר התעוררו סערות לא מעטות סביב סירובם של דתיים לשמוע נשים, וכעת מבקשים שני הרבנים לעשות סדר בנושא הנפיץ: "שמיעת קול שירת אישה מתוך כוונה להינות אסורה לכל הדעות: שמיעת קול שהאדם אינו רגיל בו, בלי כוונה ליהנות, תלויה במחלוקת (ויש להחמיר) ואילו שמיעת קול רגיל בלי כוונה ליהנות מותרת לכל הדעות".
לפי חשבון זה, קובעים הרבנים, "בחברה שבה מקובל לשמוע קול אישה והדבר אינו מביא לידי הרהור, יש מקום לכאורה להתיר את הדבר על פי עיקרון 'הכל לשם שמיים'. אולם למעשה קשה לומר כי שירת נשים נחשבת באופן גורף כמעשה שאין בו פוטנציאל של הרהור. וכן נראה כי סברה זו נאמרה רק בפעולות שנאסרו משום קירוב הדעת, ואילו קול זמר של אישה נאסר מדין 'ערווה'.
"למעשה, שמיעת שירה לשם הנאה (כגון בהופעה) אסורה גם בימנו, משום שקול זה אינו רגיל בקרב שומרי ההלכה, וכן משום שהאזנה מתוך כוונה ליהנות אסור גם בקול רגיל. אין בסיס להתיר זאת באופן גורף בטענה שההאזנה נעשית 'לשם שמים' – אילו כשהשירה נעשית בהקשר של עצב או קדושה". הם כותבים. יחד עם זאת, אם השמיעה אינה לשם הנאה אפשר להקל בצורות שירה המקובלות במקום, כדוגמת שירה משותפת של גברים ונשים "וקל וחומר בשירה מוקלטת".
בהמשך הספר עוסקים הרבנים בקול אישה ברמקול, רדיו וטלוויזיה, וכותבים כי מקרה של קול אישה בטלוויזיה או בקולנוע הוא גבולי. "נראה שהדבר תלוי מאוד בהקשר, באופי השירה, באופן הצילום ובתחושותיו של הצופה, וקשה לקבוע בו מסמרות". הם מבהירים כי חל איסור לאדם לשמוע קול אישה שהוא מכיר, גם אם אינו רואה אותה כשהיא שרה, והפוסקים נחלקו האם מותר לאדם לשמוע קול אישה שאינו מכיר ואינו רואה, והאם מותר לשמוע קול מוקלט או קול שמועבר באמצעים אלקטרונים. "כאשר שני ההיתרים קיימים, ומדובר בקול מוקלט של אישה לא מוכרת, ודאי שיש להתיר". בכל הנוגע להופעה, גם כשאינו מביט בזמרת "יש להחמיר לכתחילה, אך בשעת הצורך אפשר לסמוך על המתירים".
במפתיע, קובעים הרבנים, "קול אישה בטלוויזיה, כאשר נלווית לו התבוננות על האישה ששרה, עשוי להביא לידי הרהור, ובמצב שבו האישה השרה נמצאת במקוד והחוויה קרובה להופעה חי (כפי שקורה בתוכניות ריאליטי מסויימות) – יש להחמיר. אך כאשר האדם אינו מתבונן באישה, או שהוא רואה אותה באופן אגבי, אפשר להקל וקשה לקבוע גדרים בדבר".
משחקי הכס - אסור, סרט משמעותי עם בעיית צניעות ספציפית - מותר
הרבנים מתמקדים בפרקים האחרונים של הספר בסוגיית "שמירת העיניים בצריכת תקשורת ובידור", סוגיה שהפכה למשמעותית ביותר בעידן הנטפליקס והצפייה הישירה. "עם הזמן הולכות וגוברות שתי מגמות: מחד-גיסא, הציבור הדתי מגביר את חשיפתו לתרבות החילונית והוא מעורה בה באופן עמוק. מאידך גיסא, התרבות הולכת ופורצת את כל גבולות הצניעות והטעם הטוב".
"אחד ההיבטים העשויים להביא לידי הרהור הוא לבוש לא צנוע", קובעים הרבנים, אך מסבירים כי בניגוד לראייה ישירה של אישה, אין צורך להתמקד בלבוש שאינו הולם במדוייק את כללי ההלכה, כדוגמת לבישת מכנסיים או חולצות שלהן שרוולים שאינם באורך הנדרש. "גם ההפך נכון – כאשר מראה האישה משדר מיניות ומביא לידי הרהור, אסור להסתכל בה גם אם היא לבושה לכאורה על פי גדרי ההלכה". אין מקום לאסור צפייה בנשים באופן גורף, הם מבהירים, ומוסיפים כי "אין להסתכל בסצנות המציגות קרבה אינטימית בעלת אופי מיני, גם אם האיש והאישה לבושים לגמרי".
אולם כיצד יש לצפות בסרטים שבהם יש סצנות לא צנועות? "הפוסקים נחלקו אם מותר לאדם לעבור לכתחילה ליד מראות לא צנועים תוך עצימת עיניים", הם מסבירים תוך השוואה בין אדם שעובר ליד נהר ונתקל במראה לא צנוע לבין צפייה בסרט. "מכיוון שמדובר בבעיות צניעות הדומות לאלו המצויות ברחוב, מסתבר עוד יותר להקל, משום שבפועל אין אפשרות להתחמק ממראות כאלו".
הרבנים מסבירים שהפוסקים הגבילו את ההיתר למקומות שאין בהם חשש גדול להרהור, דבר שמתרגם בעיניהם לארבעה קריטריונים שיש לקחת בחשבון בסרט או סדרה: "כמות הסצנות, חומרת בעיות הצניעות, האווירה הכללית של הסרט, ותחושתו האישית של הצופה". על פי שיקולים אלו יש להחליט אם סרט מתאים או לא מתאים לצפייה, כשבין היתר יש לקחת בחשבון עד כמה הסרט חשוב לצפייה. "נראה כי סרט בעל ערך משמעותי יהיה מותר לכל הדעות", מכיוון שמדובר בצורך ולא בבילוי בלבד. בהמשך הם מציינים כי "גם במסגרת קווי יסוד אלה, מוטלת החובה על כל אדם לעשות חשבון בנפשו ולהחליט האם אופי הסרטים שהוא צופה בהם תואם את שאיפותיו הרוחניות והדתיות".
הם ממליצים לצפות בסרט בחברת אנשים נוספים, מה שמאפשר למתוח מעט יותר את גבולות ההיתר "אך מובן שאין לפרוץ אותם לגמרי", ולאחר מכן מבהירים כי "כל הדברים שנאמרו מתייחסים אך ורק לסרט שרובו הגדול צנוע ומותר בצפייה על פי גדרי ההלכה. בפועל, חלק ניכר מן הסרטים בימנו מלווים לכל אורכם בחוסר צניעות במונה ההלכתי, מלבד הסצנות הנחשבות בעיני הצופים כלא צנועות. על כן יש לבדוק ולברר היטב על אודות הסרט ואופיו קודם שצופים בו". בהערות השוליים הם מדגישים כי אין שום היתר להסתכל ממש על סצנות לא צנועות".
חלק גדול הציבור רואה סרטים אלו – וגרועים מהם
בשולי הדברים, משיבים הרבנים בעצמם לביקורת על עיסוק בנושא הנפיץ, שבו רוב הרבנים מפחדים לעסוק. "הרתיעה שאותה חשים רבים מפוסקי דורנו מובנת ומוצדקת", הם כותבים. "ה'הכשר' שניתן בציבור הדתי לאומי לצפייה בטלוויזיה וסרטים יצר נורמה קלוקלת, שבמסגרתה אנשים יראי שמיים נחשפים על בסיס קבוע לתכנים בעייתיים מאוד. כך נוצר מצב מעוות שבו אדם שלעולם ללא יאכל מוצר מזון ללא הכשר, כל לא יטרח לבדוק את הסרטים שבהם הוא צופה".
"מאידך גיסא, יש להיות מודעים לכם שחלק גדול מן הציבור הדתי לאומי רואה סרטים אלו, וגרועים מהם, בכל מקרה וגם ימשיך לראותם. צפייה בסרטים ובסדרות היא חלק בלתי נפרד ממציאות החיים המודרנית, וכל מי שמרפרף על עיתוני המגזר ועלוניו או מציץ ברשתות החברתיות יודע זאת. יתר על כן, גם רבנים בני ישיבות, אנשי חינוך ומרביצי תורה, צורכים חומרים אלו פה ושם. התעלמות מן התופעה לא תעלים אותה אלא תשאיר את נושא הצניעות בסרטים פתוח, ללא גבולות וללא מענה הלכתי"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו