מייזי אביחיל בת 63 מקרית ארבע, הייתה בין המטופלים הראשונים שחלו בקורונה בארץ, ואושפזה בבית החולים הדסה עין כרם במחלקה לחולי קורונה. אחרי שהחלימה החלה להתנדב במחלקת הקורונה בבית החולים ואף קיבלה תעודת הוקרה על פועלה המסור במחלקות השונות למען החולים.
מייזי מספרת כי זכתה לפעול מהעבר השני, ומחולה הזקוקה לטיפול במשך כל שעות היממה – הפכה להיות לכתף ומשענת עבור אחרים ובכך גילתה עד כמה המיזם של מתנדבי הדסה במחלקות הוא חשוב ומועיל. ״אין לי מושג היכן נדבקתי בקורונה״, מספרת מייזי. ״זו הייתה ממש תחילת המגפה, עוד לא ידענו כלל מהי הקורונה ואיך היא מתבטאת. היו מספר ימים שהרגשתי כמו שפעת מאוד חזקה ונשארתי בבית. לא היה לי חום ואני משתעלת כבר הרבה שנים וקשה לי לנשום, אז זה לא היה חדש. ראיתי רופאה אך חשבו שזה לא קורונה מאחר ולא היה לי חום. השתתפתי בוועידה בין-לאומית והייתי צריכה להיכנס לבידוד בעקבות כך, ובגלל שאני מורה בבית ספר יסודי, המפקחת ביקשה שאעשה בדיקת מטוש ליתר ביטחון. אז גיליתי שאני בעצם חיובית לקורונה״.
מייזי מתארת כי: ״יום אחרי האבחון העבירו אותי לאשפוז בבית החולים הדסה עין כרם. זו הייתה תחילת המגיפה, כל מי שנמצא חיובי עם סימנים של ממש, הועבר לבית החולים. גם אם הרגיש טוב לא הייתה לו אפשרות להיות בבית בבידוד. שהיתי מספר ימים בהדסה עין כרם במחלקת הקורונה הראשונה שנפתחה. אני חייבת להודות שעם כל הלחץ היה מאוד מעניין, רובנו היינו במצב טוב ויציב, בתפקוד די מלא. כשאנשי הצוות לא היו בתוך המחלקה - עשינו לפעמים מדידות לעצמנו של סטורציה, חום ולחץ דם. עזרנו אחד לשני ותמכנו אחד בשני. זו חוויה אחרת מאוד מעניינת ושונה, שמאוד קירבה בין כולנו, כך שעד היום יש בינינו קשר״.
אחרי חמישה ימים של אשפוז פינו אותה למלונית, בה שהתה שישה שבועות עד שהחלימה והייתה שלילית לווירוס. לאחר שחזרה הביתה מייזי החליטה שהיא רוצה להתנדב בבית החולים ולעשות משהו למען המטופלים במחלקות הקורונה: ״אחרי מספר חודשים לשמחתי הרבה ראיתי פרסום על מיזם המתנדבים הראשון בארץ במחלקות הקורונה – שהתחיל בהדסה. מייד רצתי לבית החולים. למרות המרחק מהבית בו אני גרה, ידעתי שאני חייבת לעשות משהו ומאז אני מתנדבת דרך ארגון ״עזר מציון״ בהדסה עין כרם״.
מייזי מתנדבת במסירות במהלך החודשים האחרונים, מגיעה לכל מחלקת קורונה או חדר בהם זקוקים לעזרה, גם בשבתות וחגים: ״אני פתאום שייכת לצד המטפל וזה מדהים – הרי אני מבינה את מה שעובר על החולים, מכירה את ההרגשה שלא תמיד נוכחת משפחה מסביב ומכירה את הבדידות. יש לי ניסיון, גם אני הייתי חולה בנגיף וכשאני אומרת לחולים שהייתי מאושפזת במחלקה בה הם נמצאים היום, הם מאוד מתעודדים מזה ויותר קל להם כי הם רואים מישהו שעבר את החוויה הזו. יש להם אופק של ממש לחכות לו״.
מייזי מספרת שההתנדבות ממלאת את ליבה ואת יומה: ״אני מתגוררת לבד, הילדים שלי גרים כולם מחוץ לעיר, והיום אני מורה למדעים לגילאי יסודי. ההתנדבות עושה מאוד טוב לאדם שמבצע אותה, זה ממלא ומאוד חשוב לתת ולהעניק לאחר. לא חסר למי לעזור בימינו, גם ילדיי מתנדבים בהתאם ליכולותיהם והוריי התנדבו בעבר. לימדו אותי כל החיים למצוא איפה אני יכולה לעשות כל יום טוב למישהו אחר, ככה חונכתי, כך אני מחנכת את גם ילדי ואת תלמידיי״.
אורית מרידן, מנהלת שירות וחוויית מטופל בהדסה עין כרם, מספרת כי: ״הדסה עין כרם קשובה לצרכי המטופלים, המשפחות והצוותים. בהכירנו את מצבם של החולים, שמאוד זקוקים ליד תומכת או אוזן קשבת - מעבר לטיפול הנהדר של הצוותים, החלטנו להקים קבוצת מתנדבים שהחלימו מקורונה.
מדובר במי שהיו במקום של החולי, של התמודדות עם קורונה, ומבינים את הצורך הגדול במחוות הקטנות האלה שמשנות את החוויה. בשיתוף עם ארגוני החסד ״יד אברהם״ ו״עזר מציון״ הקמנו קבוצה המונה כ-50 מתנדבים פעילים, המאיישים משמרות בנות מספר שעות בתוך מחלקות הקורונה, לקשר ישיר עם המטופלים.
״מעצם טיבה של מחלת הקורונה, הגוזרת התנתקות ובידוד של מטופלים מבני המשפחות, זיהינו צורך רב וגדל במתן מעטפת שמשמשת אוזן, פה ולב בחיבור שבין המטופלים לבני משפחותיהם המרוחקים. כמו כן, בשל העומס הרב המוטל על הצוותים המטפלים נדרש תגבור במתן מענה אנושי, אוזן קשבת וסיוע בהגשת כוס קפה, מים או עזרה באכילה ובפעולות יומיומיות פשוטות.
"ראיתי מטופלת שהייתה חלשה מכדי לרדת ממיטתה ולהטעין טלפון, הצביעה על המטען ולחשה את רצונה לשוחח עם בן משפחה. היא נענתה על ידי המתנדב ותוך כדי, שמענו את קולה מתגבר ומרגיע את המשפחה שמעבר לקו. פגשתי גם אדם חרדי שהיה מעוניין להניח תפילין וליטול ידיים לפני הארוחה והתקשה, הוא נעזר במתנדב שהגשים את משאלתו. המטופלים מספרים על החזרת תחושת השפיות והקשר לעולם ממנו התנתקו. המשפחות המודאגות שלא מגיעות מדי יום לבקר, למרות שכמובן מותר להן להיכנס למחלקות, חוות הקלה גדולה בעקבות החיבור והדאגה מהמתנדבים ליקיריהם החולים. מייזי היא אחת הדוגמאות למתנדבים המופלאים שעובדים בבית החולים. מסירות אין קץ, שיתוף פעולה ויכולת נתינה אין סופית. מייזי הייתה מאושפזת אצלנו ומכירה את ההרגשה כך שעוצמותיה חזקות כפליים, היא מגיעה להתנדב בבית החולים למרות המרחק הרב מביתה דבר שמרגש אותנו מאוד ונמצאת תמיד בשבילנו ובשביל המטופלים ועל כן בית החולים הרגיש צורך מיוחד להוקיר לה תודה״.
מייזי מסכמת: ״אני חלק ממיזם מבורך. הצוותים הרפואיים והסיעודיים מקסימים. בעוד אני חווה את ״תלבושת החלל״ פעמיים בשבוע, הם עובדים ממוגנים כל יום, לאורך שעות ארוכות. אף אחד לא מבין כמה זה קשה, כמה חם ומסורבל. מיזם ההתנדבות בהדסה מאוד מאורגן ומסודר ומהרגע הראשון נתנו לי הרגשה שאני מאוד חשובה וממש צריכים אותי וזה מדהים. היום כשבית החולים אפשר לבני משפחה להיכנס ראינו כמה זה חשוב למטופלים, אך עדיין המשפחות לא נכנסות כל יום ואנחנו ממלאים את החלל החסר באהבה אמיתית. המטופלים הופכים להיות חלק מהמשפחה שלנו ואנחנו חלק מהמשפחה שלהם״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו