פסק דין חשוב, הנוגע לחברות ישראליות השולחות עובדים ישראלים לחו"ל, ניתן באחרונה על ידי שופט בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דורי ספיבק.
מדובר בתביעה שהגישה צעירה ששמה סיון חיון נגד חברת ר. סובקרונו, העוסקת במכירת שעונים ותכשיטים בהונג קונג. לאחר כמה חודשי העסקה נכנסו לחנות של החברה נציגי משטרת ההגירה וביקשו להציג לפניהם אשרת שהייה ואישור עבודה. התובעת הציגה להם את האישור שקיבלה מהחברה, אולם השוטרים הסבירו לה שאין מדובר באישור העסקה כחוק. היא נעצרה, ולדבריה, שוחררה רק כעבור יומיים. לגרסתה, כעבור כמה חודשים קיבלה הזמנה להתייצב למשפט, אולם לא עשתה זאת מפני ש"אם הייתי מגיעה למשפט, הייתי הולכת לכלא", העידה.
התובעת עבדה בחנות פחות משנה ותביעתה, שכללה כמה רכיבים, התקבלה חלקית. הרכיב היחיד שהתקבל היה עוגמת הנפש שנגרמה לה. בית הדין פסק לה פיצויים בסך 30 אלף שקלים, תוך כדי שהוא קובע כי "לדעתנו, חובה להסדיר היתר עבודה בחו"ל על פי דרישת החוק בארץ שבה תוצע העבודה. חוזה העבודה לא כלל התייחסות לסוגיה זו. בכך חשפה הנתבעת את התובעת לסיכונים שונים, בין היתר למעצר ולכך שיינקטו נגדה הליכים משפטיים שונים. סיכון שאכן, למרבה הצער, התממש בסופו של יום".
עוד קבע בית הדין בהחלטתו כי בגלל הפער הגדול בין התובעת לנתבעת, שהעסיקה מספר גדול של עובדים ישראלים במשרות שונות בחו"ל, אין מקום להטיל על התובעת הצעירה אשם תורם בגין הנזקים שנגרמו לה בעת מילוי תפקידה.
בד בבד, בית הדין דחה את התביעה של התובעת לקבלת פיצויי פיטורים בשל הפסקת עבודתה בחברה, לנוכח העובדה שאפילו לשיטתה של התובעת, העסקתה אצל הנתבעים ארכה עשרה חודשים וחצי בלבד, תקופה קצרה מכדי להקים לתובעת זכות לפיצויי פיטורים.
