"גיהצתי החודש 20 אלף שקל"

בכנות כובשת ובסכומים שקשה לקלוט, מתארות מכורות לקניות את התהליך הרגשי שהן עוברות והמחיר הכבד שהן משלמות • מהבהייה במסך ועד האופוריה

מחקרים: נשים נוטות להתמכר לקניות יותר מגברים // צילום: GettyImages // מחקרים: נשים נוטות להתמכר לקניות יותר מגברים

מזל שאני עובדת בקורונה, כי אני קונה גם כשאין לי כסף לשופינג", מתוודה גלי, בת 32 מהצפון, שמכריזה על עצמה כמכורה לקניות ברשת. "כולם נמצאים ברשתות החברתיות כל הזמן, ולי אין זמן לזה כי אני מחפשת באפליקציות ובקבוצות רכישה מה אפשר לקנות ואיפה הכי זול. כל הזמן הפנוי ותחומי העניין שלי מתרכזים רק בזה".

גלי אינה היחידה שהתמכרה לקניות באינטרנט. למרות שרובנו נשחרר הרבה כסף בימי מכירות גדולים כמו הבלאק פריידיי שחל היום, כמעט תמיד יש מבצע באתר כלשהו - וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על אתרים שהפריטים בהם זולים מלכתחילה. תקופת הקורונה החמירה את המצב: כשהחנויות סגורות, אין לנו ברירה לבד מלקנות באינטרנט כמעט הכל - ממוצרי מזון בסיסיים ועד ריהוט לבית. 

וככה זה מתחיל. נכנסים לאתר כדי לקנות "רק משהו אחד שבאמת צריך", אבל מהר מאוד נשאבים לתוכו. הזמינות, הנוחות, המהירות שבה משלמים על המוצרים כמעט בלי להרגיש את הבזבוז - יוצרת אפקט מוכר שכרטיסי אשראי יוצרים. לפיו, אם לא רואים את הכסף מתבזבז, קל יותר להקליק על "PAY" אפילו בלי לשלוף את הכרטיס מהכיס, אם טרחתם לשמור את פרטיו ברכישה הקודמת. שלא לדבר על מינימום ההזמנה שנדרש כדי לקבל משלוח חינם. אז בואו נוסיף עוד גופייה כדי שיגיע ל־26 פאונד ו"נחסוך" את דמי המשלוח. נשמע לכם מוכר?

מעגל קסמים הרסני

"התמכרות לקניות לא רשומה כאבחנה פסיכיאטרית מוגדרת", מסבירה ד"ר שירה סובול, מרצה בכירה באוניברסיטת בר־אילן ועוסקת בטיפול בתחום התמכרויות, "אבל היא כן תחת הפרעות שליטה בדחף. אני רואה יותר ויותר אנשים שפונים ומספרים על הוצאות גבוהות מאוד ביחס להכנסה, כרטיסי אשראי שבני המשפחה לא ידעו על קיומם, שימוש בכספי העסק הפרטי ועוד".

ממה נובע הדחף הזה לרצות לקנות כל הזמן?

"כמו בכל התמכרות, גם כאן זה רק סימפטום. הרצון לאסקפיזם, התמודדות עם תחושות ריקנות, פיצוי על חסכים. לעיתים מנסים לקבל חיזוקים דרך הקנייה, אבל הבעיה היא שזה לא באמת גורם לאושר או ממלא בור של רעב נפשי, אלא לתחושות אשמה. נוצר מעגל קסמים הרסני שמתרחב עם השנים. קונים כדי להרגיש טוב אבל מרגישים רע בגלל הכסף שהתבזבז על מוצרים שלא צריך, ואז קונים שוב כדי להשקיט את הרגש הזה וכן הלאה". 

התנפלות על חנויות ב"בלאק פריידיי" בשנה שעברה // צילום: אי.פי.אי
התנפלות על חנויות ב"בלאק פריידיי" בשנה שעברה // צילום: אי.פי.אי

איך אפשר להבחין בין קניות שפויות לכאלה שמתוך התמכרות?

"זה בסדר גמור מדי פעם להתפנק בבגד או במוצר, הבעיה מתחילה כשזה הופך להיות סגנון ההתמודדות שבו אני מנסה לפתור קונפליקט נפשי דרך ההתנהגות הזאת. אם באופן קבוע זו דרך הפיצוי שלי, אם אני מקדישה לזה זמן על חשבון זמן עבודה או משפחה, לוקחת הלוואות או נכנסת לחובות כדי לממן את הקניות - מדובר בהתמכרות".

הקורונה גרמה לקניות נורמליות להפוך להתמכרות?

"בתקופת הקורונה אני מתייחסת באופן פחות מחמיר להתנהגויות מתמכרות, כי היא באמת משמשת טריגר לדברים כאלה. הסגר, הישיבה האינסופית מול מסכים יחד עם היעדר סיפוקים אחרים - לא טסים לחו"ל ואי אפשר לרכוש בחנויות - גרמו להחמרה בנטייה לרכוש אונליין. הקורונה גם החמירה מצבים נפשיים. אם מישהו היה בודד או חרד, עכשיו הוא בודד וחרד יותר, וכשיש הסלמה במצב רגשי, יש פנייה להתנהגויות ממכרות כדי לווסת את התחושות האלה. הפנייה לקניות אונליין היא דרך להחזיר לעצמי את הבעלות על החירות שנלקחה ממני, וכאילו מאפשרת לי להרגיש שמתקיימים אזורי מחיה שעדיין מנוהלים ומצויים בשליטתי. אבל זוהי רק אשליה של שליטה, מאחר שאנשים שיתמכרו לקניות יאבדו את חירותם במהרה, וכמו בכל התמכרות, יהפכו למשועבדים יותר ויותר".

"אי אפשר למדוד בגד, וזה ריגוש"

בחזרה לגלי מהצפון. "אני קונה הרבה דברים שאני לא צריכה", היא מצהירה בכנות על חולשתה. "בגדים, תיקים. אין לי מקום לשים את כמויות הנעליים שרכשתי בתקופות הקורונה. הייתי שמחה להיפטר מחלק מהדברים".

איך את מצליחה לממן את כל הרכישות האלה?

"אני חיה אצל ההורים ועדיין עובדת, וזה המזל שלי. נחשבתי לבזבזנית עוד לפני עולם הקניות באונליין, והייתי קונה גם כשלא היה לי כסף - כפול ממה שהרווחתי. אז היום אני לא נכנסת לחובות, אבל אני לא מצליחה לחסוך וזה מציק לי. הקורונה הרגה אותנו. לפני התקופה הזאת הייתי קונה הרבה פחות. אם לא היית מדברת איתי עכשיו, הייתי בטח קונה בושם". 

מה מושך אותך כל כך בזה?

"נורא קל לקנות ככה", היא מפטירה בפשטות ומפרטת, "כרטיסי האשראי שלי בפנים והיד קלה על ההדק. אני לא מודדת את הבגדים וזה סוג של סיכון, ויש ריגוש בסיכון. אבל הריגוש הכי גדול הוא כשהחבילה מגיעה. זה השיא, ומשם זה רק יורד. אחרי שאני פותחת אותה ורואה מה קניתי אני אומרת 'אוקיי, יש לי עוד מיליון כאלה, למה הייתי צריכה את זה'?".

כמה את מבזבזת על שופינג בחודש?

"בערך 5,000-4,000 שקלים. בעבר נכנסתי לחובות ולקחתי הלוואות וזה אפילו הגיע להוצאה לפועל. היה לי חוב של 100 אלף שקלים והנושים לחצו עלי, ולקחתי את עצמי בידיים כי לא היתה לי ברירה. אחרי כמה שנים סגרתי את כל החובות שלי. יש לי כרטיס אשראי רק שלוש שנים, אבל לא מזמן התקשרו להציע לי עוד אחד והלכתי על זה".

ד"ר שירה סובול // צילום: אליאור בן חיים
ד"ר שירה סובול // צילום: אליאור בן חיים

"חרדה, דיכאון ודימוי ירוד"

גם אם הצלחתם להתעלם באלגנטיות מאתרי שופינג, הרי הפייסבוק והאינסטוש גדושים בקבוצות ש"עוזרות" לכם למצוא את הפריטים הכי זולים ולשתף במציאות שלכם. קבוצות פייסבוק כמו "מכורי איפור, טיפוח וקניות שוות", "הקניות שלי ב־shein (שיין)" ו־"ASOS ישראל" הן רק חלק זעיר מההיצע שרק מוסיף לבלבול ולעומס הגירויים, במסווה של בואו נעשה לכם סדר. 

מה שיפה במכורות לשופינג, לפחות אלו שהתראיינו לכתבה - הוא הכּנוּת. דומה שהן רואות בשיתוף מעין תרפיה וחלק מהחוויה. הנה נ', בת 42 מהמרכז, החברה באחת הקבוצות האלו ברשת. "לקחו לנו את חו"ל, את אילת, אז מצאתי את עצמי עוסקת יותר בשופינג באינטרנט, קונה המון דברים שאני לא צריכה", היא חצי מתלוננת חצי מתארת מציאות יבשושית. "הקנייה האחרונה שלי היתה מגפיים ב־890 שקלים שלא הייתי אמורה לרכוש, או מקפיא שלא הייתי צריכה. קניתי אותו פשוט כי הוא היה במחיר טוב. האשראי הגיע החודש כמעט ל־20 אלף שקלים".

את נכנסת לאתרים האלה כדי לקנות או כי משעמם לך?

"לפעמים כדי לקנות משהו שאני צריכה ולפעמים סתם להסתכל. רציתי לקנות מגבונים לחים ויצאתי עם מיקרוגל ופח של אקו שהיה במבצע. ולא הייתי צריכה, יכולתי להמשיך עם הפח הנוכחי. קניתי שמלת ערב ב־2,000 שקלים, היא יושבת בארון ואין סיכוי שאלבש אותה עוד פעם. לפני הקורונה נרגעתי קצת עם הקניות, אבל היא החזירה אותי לקצה".

היית רוצה להפסיק?

"חד־משמעית כן, אבל זמן המסך שלי רק עולה כל הזמן, בעיקר על חשבון הזמן המשפחתי. זו הרגשת פיצוי על דברים שאני לא עושה. בלי בתי קפה, מסעדות, נופש, מה נשאר לנו?"

התמכרות לקניות אינה חוצה מעמדות, אלא פשוט נפוצה יותר ומיוחצנת יותר. אל תתבלבלו ממספרי הענק שמתפרסמים בעקבות ימי המכירות המטורפים של נובמבר ודצמבר. לפי מחקרים, לדבריה של ד"ר סובול, נשים נוטות להתמכר לקניות ברשת יותר מגברים, מה שמציף שוב את סוגיית התרבות המקדשת את המראה החיצוני אצלן, יותר מאשר אצל גברים. "אין מספיק מחקרים בנושא של התמכרויות לקניות", היא מבהירה, "אבל כ־6% מהאוכלוסייה סובלים מהתמכרות לקניות, וההערכה היא שרק חמישית מהמכורים מאובחנים, כי זה נחשב לגיטימי בחברה ובתרבות הצרכנית שלנו. באופן מובהק, רוב המכורות הן נשים. אנחנו רואים גם בקליניקה שלנו יותר נשים מגברים, בעיקר בגילי סוף ה־20 עד 30 פלוס. הרבה נשים שסובלות מהפרעות חרדה, דיכאון והערכה עצמית נמוכה".

אחד המקרים שעליהם מספרת סובול, ושהפרטים והשמות שבו שונו כדי למנוע זיהוי, הוא של נועה, שהגיעה אליה לטיפול לאחר שבן זוגה נדהם לגלות הוצאות חריגות בכרטיס האשראי. "נועה התוודתה בפני בעלה שהיא מבזבזת אלפי שקלים מדי חודש על קניות בגדים באתרים שונים", חושפת סובול, "ולמרות שהיא ידעה על ההשלכות הכספיות הקשות של מעשיה כלפי משפחתה, היא לא הצליחה להפסיק. בתחילת הטיפול עבדנו על טכניקות שליטה בכל התנהגות מתמכרת, והיא למדה לזהות את הטריגרים המובילים אותה לקנייה - למשל במצבי קונפליקט עם בן זוגה, ואת התחושות קודם הקנייה - בדידות ורגשי נחיתות. זה אִפשר פתח לחשיבה על דרכים אלטרנטיביות להתמודד עם התחושות האלו, כמו הניסיון לדחות בשעה את הרכישה כדי שתתאפשר קנייה אחראית, או לעשות פעילות ספורטיבית".

פרט לסנטימנט הלאומי ומאפייני האישיות שלה, שבעטיים גיהצה כאילו אין מחר, נחשפו אצל נועה הקשרים רחבים יותר מן העבר והמשפחה. "בהמשך הטיפול שיתפה אותי נועה לגבי הבית הקר שבו גדלה, ושהיא היתה זו שטיפלה באמה החולנית ובעצם דאגה לכולם חוץ מלה עצמה. היא נותרה עם חסכים רגשיים עמוקים שלוו ברעב לחום ולהתפעלות. ואז היא גילתה את עולם הקניות באונליין, שם החלה לרכוש עבור עצמה בגדים באתרים שונים, ולראשונה בחייה החלה להרגיש חיה ופועלת עבור עצמה. בעקבות הרכישות היא החלה לקבל מחמאות רבות, ולראשונה החלה לחוש 'נראית'. בכל פעם שקיבלה את החבילה בדואר סיפרה שהתרגשה ממש כמו ילדה קטנה. כאשר מדי פעם היא החלה להרגיש אשמה, היא שבה לקניות כדי לווסת את התחושות אלו עד שהמצב הלך והסלים והצטברו להם חובות כבדים". 

לקארין אלמקייס, בת 26 מרמת גן, אין בעיה להזדהות בשמה, וגם להודות שהיא קונה הרבה דברים שאינם יעילים כלל. "אני קונה הכל בעלי אקספרס, אבל הכל", היא משרטטת את הפרופיל של עצמה. "כרגע יש בערך 50 מוצרים שבדרך אלי. אני קונה גם מוצרים כמו איי־רובוט וטאבלט, וגם שטויות כמו קולפן לתפוז בצורת אצבע. יש לי וויש ליסט של יותר מ־1,000 פריטים, ואני חייבת גם לסדר אותם לפי קטגוריות".

איך יש לך זמן להתעסק בכל זה?

"עכשיו אני עצמאית, אבל כשהייתי שכירה זה גזל לי המון זמן בעבודה. גם חבר שלי לא תמיד אוהב שאני קונה הרבה, בפרט שאין לי כמעט מקום בבית לכלום כבר, אז אני מראה לו רק מה שאני יודעת שהוא ירצה, וזה גורם קצת לבעיות אמינות בקשר. בסוף הוא איכשהו תמיד מתלהב גם אם הוא לא היה בעד מלכתחילה. עכשיו פתחתי קבוצת המלצת קניות בפייסבוק בשם " Oh my cart! Buy by Karin". אני משלמת מחיר בגלל שאני קונה דברים שאני לא תמיד צריכה, אבל המחיר קטן לעומת ההנאה שזה מקנה לי".

אלמקייס אמנם מודעת להתמכרות שלה, אך לא כולם כמוה. "יש המון הכחשה בקטע הזה", מאבחנת סובול, "לרוב המכור יפנה לטיפול, אם בכלל, רק בשלבים מאוחרים, כשהצטברו חובות. כל עוד זה לא פוגע בתפקוד הכלכלי והבין־אישי ולא מנהל את האדם זה בסדר, כתחביב נחמד. ברגע שזה חוצה את הגבול, זה הופך להיות בעיה, התמכרות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר