במשך עשרה משחקים רצופים, הרצפה שהחזיקה את ההגנה של מכבי חיפה רעדה. היה ברור שאם לא יתקנו את הליקויים הכל יקרוס, ואיכשהו זה המשיך לעבוד למרות שהליקויים היו ברורים. ואז, תוך שלושה ימים, הקרקע שהחזיקה טונות של ציפיות קרסה ועימה הכל ירד לטמיון.
בכלל, בעונה הזאת של מכבי חיפה יש מוטיבים חוזרים, כמו בספר עם סוף ידוע מראש. התקפה כובשת, אבל מחמיצה יותר מדי, ואז מישהו מכבה את השאלטר בהגנה ולך תראה אליפות בחושך. מחצית ראשונה בה מכבי חיפה שלטה, עלתה ליתרון (עפרי ארד), והחמיצה בלי סוף. ועוד מי החמיץ, דווקא ניקיטה רוקאביצה, המקלע היחיד שעובד על אוטומט חווה לראשונה מעצור בנשק, וגם פנדל לא עזר לו מול השוער השני מתן זלמנוביץ'.
במחצית השנייה, כאמור, ההגנה הירוקה, על אף שלושה שינויים שביצע ברק בכר, זרקה חכה כדי להציל את תפקידו של מאמן כפ"ס עמיר תורג'מן. זו אותה אחת שהוציאה את חיים סילבס מהמים שלושה ימים קודם לכן. קיזיטו השווה, עפרי ארד בשער עצמי, ואז פנדל (שלא היה) אותו שוב כבש קיזיטו. ואז גם הבטחון העצמי על הריצפה ולך תרים אותו.
כשרוקאביצה כבש, זה כבר בגארבג' טיים כדי לעשות 2:3 שלא שינה הרבה. ברק בכר מתמודד כעת עם משבר מנטלי ראשון העונה. הלחץ בחיפה גדול ולך תעמוד בו כשכל כדור מול ההגנה הירוקה מאיים לפרק אותה. זה לא עניין של אסיפות וידאו, ניתוח מצבים אחד על אחד, אלא משהו הרבה יותר עמוק, שצריך לחפור טוב כמו למצוא לו את הפתרון.
.jpeg)
.jpeg)
