הדרך הטובה ביותר לבטא את תחושותיי אחרי הישגי השבוע האחרון - אלוף אירופה ומקום ראשון בדירוג העולמי - היא אושר טהור. רובכם לכל היותר רואים את קרב הגמר, אבל הדקות האלה הן רק קצה הקרחון, ולכן אנסה לשתף אתכם בכל מה שקרה בשבוע האחרון, לפני רגעי השיא.
ענף הג'ודו מתעורר מחדש, דווקא כשהעולם חווה את הגל השני של הקורונה. אבל אחרי שתחרויות רבות בוטלו והאולימפיאדה נדחתה בשנה (הוועד האולימפי הבטיח שתתקיים ביולי 2021 ויהיה מה), אט-אט אנחנו חוזרים לשגרת התחרויות, ואליפות אירופה שנערכה בפראג היתה האחרונה השנה בסבב, מה שהפך אותה למיוחדת ולחשובה יותר מהרגיל.
מי שעוקב אחריי ואחרי חבריי לנבחרת הג'ודו ברשתות החברתיות, שם לב שמספר בדיקות הקורונה שעשינו סביב התחרות הזו היה בלתי נתפס: שתי בדיקות לפני הטיסה לצ'כיה ושלוש נוספות לאורך השבוע בבית המלון בפראג. אין ספק שהמטוש הפך לחבר יקר. אבל מילא הבדיקות; ביומיים הראשונים נאלצנו להיות בבידוד טוטאלי בחדר המלון, אין יוצא. הארוחות הגיעו אלינו לחדר בשקיות או בקופסאות. תענוג. לאחר יומיים הורשינו להסתובב במסדרון בלבד או לצאת לאולם המאולתר לאימון של שעה אחת ביום, לא יותר.
נמר בכלוב
גם אם אתם לא לוחמי ג'ודו, אתם יכולים להבין שאי אפשר לנעול אותי בחדר לשבוע מבלי יכולת להתאמן כמו שצריך, ולא לתת לי להוציא אנרגיה, וזאת במקביל לתהליך הורדת המשקל שהוא קשה פי כמה כשאתה נעול בחדר מבלי יכולת להסיח את הדעת באמצעות הספורט. במילים אחרות, הייתי כמו ששמו נמר בכלוב.
ביום שלישי בערב נכנסתי לנוהל שאימצתי בתחרויות האחרונות - התנתקות מהרשתות החברתיות. מחקתי את חשבון האינסטגרם שלי והתחלתי להתרכז רק בעצמי ובמוכנות שלי ליום התחרות. זהו תהליך קריטי כדי להגיע מוכן לא רק פיזית לקרב, אלא גם מנטלית.
כשאני נכנס לתחרות עצמה ועומד במנהרה לפני הכניסה לאולם, אני אוהב לדמיין את עצמי כגלדיאטור, רגע לפני תחרות גדולה בקולוסיאום. הקהל שואג, היצרים מתחילים להתפוצץ, האדרנלין זורם בדם בקצב אחר ובאופן שקשה להסביר. והנה נכנסים לתחרות בזמן הקורונה עם מסיכה על הפנים, ובקושי 15 אנשים בקהל וכולם בעצם אנשי צוות. זו תחרות אחרת לגמרי. ההגרלה שלי היתה לא פשוטה בכלל, ואני נכנס לקרב הראשון מול יריב אירי המדורג 11 בעולם. הקרב לא מוכרע בזמן התחרות הרגיל ואנחנו עוברים לניקוד הזהב. הראשון שעושה נקודה ממשיך קדימה, השני הולך מיד הביתה.
כעבור עוד ארבע דקות אני מצליח להפיל אותו באיפון מדויק. לי זה היה חשוב לנצח כך את הקרב הראשון, כדי שיחזק אותי אל מול המועמדים האחרים.
משם ממשיכים ועוברים יריבים מלטביה ומבולגריה, עד לקרב המשמעותי הבא שלי - מתמודד גאורגי, יריב מיתולוגי שלי, אלוף אירופה שלוש פעמים וסגן אלוף אולימפי - שניצחתי אותו לראשונה בגמר בגרנד סלאם פריז בתחילת השנה. המנצח ממשיך לגמר, המפסיד - לקרב על הארד.
שנינו עולים למזרן מלאי מוטיבציה ורצון לנצח. קרב לא פשוט. הוא לוחם מעולה. כמה זינוקי חתול שלי, והכרעה בהטלה בשנייה האחרונה של הקרב. הגאורגי לא עוצר ולוקח לו עוד שתי שניות להבין שהקרב נגמר. אני כבר ידעתי.
שתי חיות טרף
הרבה שאלו אותי מה עושים בין חצי הגמר לגמר. דווקא בשלב הזה פתחתי הפעם את הטלפון שלי והרמתי טלפון לאשתי, דניאל, שהיא חלק עצום בדרך שלי כספורטאי. על מה דיברנו היא כבר תספר מתישהו, אבל דבר אחד שהיא כן אמרה: "אתה פיטר פלצ'יק. אתה לא ליד, אתה לא כמעט, אתה ."all in לא הייתי צריך יותר מזה.
בשבועות האחרונים, לצד ההכנה לתחרות, התמודדתי גם עם כאבי גב לא פשוטים. לאורך כל היום בזכות האדרנלין לא הרגשתי כלום, אבל בהפסקה בין חצי הגמר לגמר הכל פתאום צף למעלה כשהגוף התחיל להתאושש מהמתח. החוכמה היא לדעת לשמור על הריכוז הגבוה ועל המיקוד גם בהפוגה הקלה הזו כאשר כבר מובטחת לך מדליה, וכל מה שנשאר זה להילחם על הצבע הנכון.
הקריאה הגיעה, עולים על ה"מדים" ונכנסים למנהרה. הכל שקט, רגוע מעל פני שטח, אבל מתחת - רחוק מזה. מילים אחרונות מאורן סמדג'ה, שהוא לא רק מאמןהעל של הנבחרת הוא גם אסטרטג-על שיודע לראות כמה מהלכים קדימה. במשפט אחד הוא ידע להצית את הלהבה: "יש רגעים בחיים שצריך לדעת לקחת בשתי ידיים ולהגיד לעצמך שזה שלך". זה היה הרגע שידעתי שהפעם זה שלי.
עולים לקרב מול הרוסי. מסך עשן כשמכריזים על כניסתי לזירה. אני צועד אל הקרב החשוב בחיי. מי שמכיר את סגנון הלחימה שלי ואת רמת האגרסיביות שאני מביא איתי, יודע איך נכנסתי לקרב. הרוסי הביא איתו לא פחות מכך. היינו כמו שתי חיות טרף שנלחמות אחת בשנייה באופן קשוח ביותר. הקרב היה קשה ושוב לא הוכרע בזמן המקורי.
האסטרטגיה היתה ברורה - לשלוט בכל רגע נתון בקרב וביריב, להתיש אותו ולייצר את ההזדמנות הנכונה להטיל אותו ולנצח את הקרב. היה לי חשוב להיצמד לאסטרטגיה ולא להתפתות לסטות ממנה בכל מיני הזדמנויות שהיו בדרך. בשלב ניקוד הזהב, אחרי 45 שניות, אני מטיל אותו ומנצח את הקרב. אני אלוף אירופה!
ותודה לכולם
אני לא לבד בדרך הזו, ואני רוצה להודות לכל הצוות והמעטפת שלנו שהיו בתחרות ובארץ, שעומדים לצידי ומאחוריי בהובלתו של המאמן הלאומי ודמות השראה בעבורי ברמה האישית, אורן סמדג'ה. ותודה כמובן גם לאנשי איגוד הג'ודו ובפרט ליו"ר משה פונטי, שעושה הכל כדי לדאוג לכל דבר שרק חסר לנו, והכל כדי שנצליח לבוא לידי ביטוי כספורטאים אולימפיים.
תודה ענקית לשלומי הסוכן האישי שלי, שהוא המון בשבילי וקצרה היריעה מלתאר עד כמה. תודה לנותן החסות, עיתון "ישראל היום", שמזמן הפך למשפחה ונותן לי את השקט שאני צריך להתאמן ולהתרכז גם בימים משוגעים אלו.
ותודה גם לעוקבים אחריי ברשתות החברתיות, למעודדים, למי ששולח הודעות תמיכה, מסמן לייק - אני מתנצל שעוד לא הגבתי לכולם, אבל אני מבטיח שאני על זה. ולסיום, איך אפשר בלי להכיר תודה למשפחה היקרה שלי ולחברים הקרובים, שמקריבים לא פחות ממני בדרך המיוחדת הזו.
שלכם, פיטר פלצ'יק, אלוף אירופה, מקום ראשון בעולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
