לכבוד יום המאבק באלימות נגד נשים, שיתפו תמר ועדן (שמות בדויים) בחוויות הקשות שחוו במשפחתן, הראשונה מצד בעלה לשעבר והשנייה מצד אביה ובן זוגה בעבר.
"זה שאני חיה כיום זה נס", מספרת תמר (שם בדוי), תושבת אזור ירושלים, "הוא היה משליך עליי סכינים, אונס אותי. הילדים היו מודעים לכל האלימות לאורך הדרך. הם היו רואים אותו חותך אותי בסכין ואומר להם להיפרד ממני, ואני הייתי צריכה להיפרד מהם. אם הם היו צועקים, הוא היה מכוון גם סכינים אליהם. הוא אמר להם לזרוק עליי חפצים, לקלל אותי, לומר לי שהם לא רוצים אותי בחיים שלהם והוא אילץ אותם לכוון אליי סכינים".
את מסכת ההתעללויות שעברה תמר פשוט קשה לעכל. מי שנישאה בגיל 19 בשידוך, חשבה במשך שנים שאלימות במשפחה היא חלק בלתי נפרד מחיי הנישואים - כך חינך אותה בעלה להאמין. לדבריה, מעגל האלימות הבלתי נסלח שעברה התחיל בכעסים של בעלה על העלייה במשקל כשנכנסה להיריון. את התקפי הזעם בעניין הוא שדרג בהשפלה ובקללות.
אבל לבעלה של תמר באותה הזמן זה ממש לא הספיק, והוא המשיך בהתעללות, היא מספרת. הוא לא אפשר לה לאכול במשך ימים שלמים בעודה הרה, היכה אותה במשך שנים מול הילדים וגם השתמש בהם כדי להגביר את כוחו בהשפלתה.
"הוא הכניס לי לראש שככה כל אישה חיה בישראל, והעניש אותי אם הייתי מתעניינת בחיים של אחרים. אחרי הרבה שנים הבנתי שמשהו לא תקין. הייתי מגיעה לעבודה כשאני מסתירה סימני מכות במייק-אפ, אבל היו שואלים אותי מסביב מה קורה. התחלתי ללכת לפסיכולוגית ושיתפתי אותה שהוא ניסה להרוג אותי בבית, והיא אמרה לי שאני חייבת מייד לפנות לרווחה וכך עשיתי", היא מספרת.
תמר זוקפת חלק ניכר מהיציאה ממעגל האלימות באותה התקופה לתוכנית "דף חדש", שמופעלת על ידי ארגון "בעצמי" עבור משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים. מטרת התכנית היא לסייע לנשים יוצאות מקלט שאינן חוזרות לבן זוג הפוגע להסתגל לחיים החדשים שאלנו את תמר מה נוכל ללמוד מהמקרה שלה כדי לזהות סימנים מקדימים.
הנה תשובתה: "עצם העובדה שהוא משפיל אותך ולא נותן לך לקנות דברים או מרחיק אותך מהמשפחה, זו אלימות לכל דבר. אתם רואה חברים שלא מתקשרים? תתקשרו אליהם כדי להבין מה קורה איתם. אם שומעים צעקות מהשכנים, לא לפחד להתערב".
"לא נשאר ממני כלום"
כשמדברים עם עדן (שם בדוי), לא מאמינים שהבחורה מפיצת הקסם והחום הזו עברה את כל מה שעברה. אבל את האופי החזק שלה היה אפשר לזהות אי שם כבר בגיל 10, כשארזה את חפציה והודיעה לאמה: "אבא אלים, אני עוזבת את הבית לקרובת משפחה". במקרה של עדן, כיום בתחילת שנות ה-30 לחייה, לא מדובר במי שגדלה במשפחה מרקע קשה או באזור נידח.
"גרתי בבית הישרדותי. מגיל צעיר הייתי עצמאית והיה לי מאוד קשה עם אבא שלי. הוא היה מאוד חולה, עם הפרעת אישיות והיה נרקומן. הייתי רואה אותו מרים ידיים על אמא שלי ומאוד רציתי לגונן עליה. הייתי בקבוצת 'ילדים עדים לאלימות' מגיל צעיר, כי הוא היה אדם לא שפוי. נעלם לימים שלמים, היו לו התפרצויות זעם של להעיף על הרצפה את כל הדברים בבית. כשחזרתי הביתה וראיתי אותו שוכב במיטה שלי ומזריק לעצמו, זה היה הרגע שבו אמרתי לאמא שלי, 'את התחתנת איתו אבל אני לא מוכנה לחיות פה'".
המהלך האמיץ של עדן, בזמנו כאמור רק בת 10, עודד את אמה לעזוב את האב ועדן עברה עם אחיה להתגורר במקלט לנשים מוכות. היא מתארת את התקופה כתקופה טובה ומוגנת, ומודה לשירותי הרווחה בעיר שסייעו לה ולמשפחתה. אלא שהשנים עברו, ועדן עצמה מצאה את עצמה בזוגיות אלימה שממנה הצליחה לצאת רק עם מנהלת הרווחה שסייעה לה כילדה.
"הייתי בחורה חסרת ביטחון. פיתחתי הפרעת האכילה והגעתי לממדים גדולים. פגשתי בחור, התאהבנו, אבל הוא היה מתעלל בי ולקח לי זמן להבין את זה". עדן מתארת זוגיות שבה בן הזוג הרחיק אותה מחבריה, היה מפטם אותה במזון באופן מוגזם, ורוכש בעבורה לקים שהיא אוהבת אך לא מאפשר לה למרוח אותם, אלא רק להסתכל עליהם על המדף. הוא לא אפשר לה לסגור את דלת השירותים, חפף את שערה בעצמו ללא שתוכל להתנגד ועד שהגיע למצב שבו עקב אחר הטלפון שלה. האלימות הפיזית לא איחרה לבוא, מלווה בהתקפי קנאה. עדן הגיעה לבית החולים כשהיא נזקקה לתפרים בשפתיה: "לא נשאר ממני כלום ואנשים העירו לי שהשתניתי. שאלתי את עצמי איך אני, שהבטחתי לעצמי כילדה שלא אגיע למצב הזה, הגעתי אליו".
כיום, כמה שנים לאחר שברחה מאותה זוגיות הרסנית, עדן ממלאת תפקיד בכיר בתנועת נוער בישראל ומספרת את סיפורה האישי לבני נוער בצורה מעוררת השראה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו