יוצרי הפרינג' בארץ מיואשים וכועסים. על אף שהם חושבים שאת היצירות שלהם אפשר להתאים למגבלות הקורונה ולהציג אותן בפני קהל מצומצם - אין להם אישור לעשות זאת.
את הכעס שלהם הם יבטאו ביום שני הקרוב ב־19:00 ברחבת היכל התרבות בתל אביב, בהפגנה שבה הם מתכוונים לשלב גם חלוקה של פרסי קיפוד הזהב להצגות הפרינג' המצטיינות של השנה.
את פרסי קיפוד הזהב מחלקים מדי שנה במקביל לפרסי התיאטרון הישראלי. כ־70 הצגות הוגשו השנה לפרס, אולם בשל הקורונה, רק 27 הצגות השאירו את המועמדות שלהן.
בשל השנה החריגה שעברה על יוצרי התיאטרון הוחלט השנה על מתכונת אחרת: במקום חלוקה של פרסים על פי קטגוריות, שבע הצגות יוכרזו כהצגות הנבחרות של השנה ויקבלו פרס כספי של 10,000 שקל כל אחת.
נועה שכטר (36) היא במאית ומחזאית שגם מרכזת את הפעילות של עמותת קיפוד הזהב. "הצגות שלי ושל חברים שלי הופסקו, כמובן, בעקבות הקורונה", היא אומרת. קשה מה שקורה פה. זו ממש תחושת אבל. מפחיד אותי שהקהל ישכח להיות קהל, ואנחנו חייבים להזכיר לו לצרוך את התרבות הזאת. עבורי תיאטרון זה כל עולמי, אני מתעסקת בו על כל גווניו".
לדבריה, "אני מרגישה שאני יכולה לעשות אדפטציה של ההצגה שלי לסלון או למרפסת אבל המצב כל כך לא יציב. יכול להיות שלאחר ההשקעה הזו - פתאום יהיה עוד סגר, וכל ההשקעה שלי תרד לטמיון. קשה ליצור בתקופה הזו".
על המתכונת השונה של חלוקת פרסי קיפוד הזהב השנה היא אומרת: "החלטנו לא לתת ליוצר, לתאורן או לשחקנית אלא להצגה עצמה. מטרת הפרס הכספי היא לאפשר ליוצרים לצלם את ההצגה או למצוא את הדרך להנגיש אותה לקהל בתקופה הקרובה. וגם לעודד קצת את היוצרים בתקופה הזאת. במקביל תהיה מחאה המונית ברחבת הבימה והיכל התרבות, להדגיש את המצב הלא הגיוני תחת השם 'תפתחו', תפתחו את ההצגות, האולמות, הדמיון.
"יהיו גם הרבה מופעים, קטעים ההצגות התחרות שיוצגו על הבמה. ביקשנו מכל הצגה שמועמדת לפרס להציג את המחאה שלה. אני מזמינה את כולם להגיע ביום שני למחאה שלנו כי אנחנו צריכים את הקולות של כולם".
"אני אדם אופטימי מטבעי. לא הייתי מתעסקת באמנות אם לא הייתי כזאת, כי יש אופטימיות באמנות. אני רוצה להאמין שנחזור, אבל אני גם אמא לילדה בת שלוש וחייבת להתפרנס. היום זה היום הראשון שלי בעבודה ב'בהבימה שליחויות', משרד שליחויות של אמנים ויוצרים שהוקם בימי הקורונה על ידי דניאל בוצר. למזלי דניאל הזמין אותי לעבוד במשרד, לעשות ניהול אדמינסטרטיבי. אני צרכתי תרבות מגיל כל כך צעיר. קשה לי המחשבה שהבת שלי לא תראה מספיק הופעות, סרטים, מופעי מוזיקה. אני דואגת לדור הזה, מה יהיה עליו?". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
