נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה חושב שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא אדם "חכם, ערמומי וקשוח וגם מתקשר מצוין" שיכול להיות "מקסים, או לפחות להוט" כשמדובר בדברים שעשויים להועיל לו. כך כתב הנשיא לשעבר ב"הארץ המובטחת", הכרך הראשון מתוך שניים של האוטוביוגרפיה שלו, שתצא לאור בשבוע הבא.
לפי חלקים מהספר שפורסמו אמש (שישי) באתר "ג'ואיש אינסיידר", אובמה חושב גם שנתניהו "רואה את עצמו כמגן הראשי של העם היהודי נגד אסונות, דבר שמאפשר לו להצדיק כמעט כל פעולה שתשאיר אותו בשלטון". הנשיא לשעבר תיאר בספר, בו הוא כתב על שמונה שנות כהונתו בבית הלבן בשנים 2017-2009, מפגש שקיים עם נתניהו בנמל תעופה בשיקגו ב-2005, זמן קצר לאחר שנבחר לסנאט.
לדבריו, ראש הממשלה העניק לו שבחים רבים על מאבק "למען חוק פרו-ישראלי" בו תמך אובמה כששירת בבית המחוקקים של מדינת אילינוי, אך כשזה הגיע לחוסר הסכמה על מדיניות, אובמה האמין שנתניהו השתמש בהיכרותו עם הפוליטיקה ועם התקשורת האמריקנית כדי להדוף את מאמצי ממשלו כנשיא.
עוד כתב אובמה כי ראש הסגל שלו לשעבר, רם עמנואל, הזהיר אותו עם כניסתו לבית הלבן ש"אתה לא תצליח להתקדם בתהליך השלום כשהנשיא האמריקני וראש הממשלה הישראלי מגיעים מרקעים פוליטיים שונים". הנשיא לשעבר כתב שהוא החל להבין את דבריו של עמנואל לאחר שניהל כמה מפגשים עם נתניהו ועם יושב ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן. "אני תוהה אם לפעמים אם דברים היו קורים אחרת" אם נשיא אחר היה מכהן במקומו, אם אדם אחר היה מנהיג את ישראל במקום נתניהו או אם אבו מאזן היה צעיר יותר.
בספר, אובמה טען נגד התנהלות של מנהיגי איפא"ק, שערערו על מדיניותו כלפי ישראל. הנשיא לשעבר תיאר כיצד כשהמדיניות הישראלית החלה לנטות ימינה, כך נטתה גם המדיניות של איפא"ק, "אפילו כשישראל ביצה פעולות שהיו מנוגדות למדיניות האמריקנית". עוד אמר גם שמחוקקים ומועמדים למשרות מסוימים "שביקרו את ישראל בצורה 'רועשת' מדי, הסתכן בכך שיסמנו אותם כאנטי-ישראליים ואולי אף כאנטישמיים".
הנשיא האמריקני לשעבר, שעזב את הבית הלבן בתום שתי כהונות, סיפר כיצד כשהתמודד לראשונה לנשיאות ארצות הברית ב-2008, היו כאלה שניסו לתאר אותו כ"לא תומך מספיק, או אפילו כעוין, בישראל". למרות שהוא קיבל יותר מ-70% מהקולות היהודים בארצות הברית, "עדיין היו חברים רבים באיפא"ק שראו אותי כחשוד, כאדם בעלי נאמנויות מפוצלות".
בניגוד לדברים האלה, אובמה תיאר כיצד ההרגשה שיש לו חיבור לקהילה היהודית, "עמם אני חולק סיפור של גלות וכאב" גרמו לו "להגן בחירוף נפש" על זכויות העם היהודי לארץ משלו, למרות שהערכים האלה "הפכו לבלתי אפשרי את האפשרות להתעלם מהתנאים בהם הפלשתינים החיים בשטחים הכבושים נאלצים לחיות בהם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו