ביום שישי שעבר היו שחקן העבר חוסיין בשוק ואשתו באיסטנבול במסגרת פגישות בהתאחדות, שם הוא משמש בתפקיד בכיר - חבר הנהלה ואחראי על הליגות והנבחרות הלאומיות. זו היתה הפעם השנייה שהוא יוצא מביתו באיזמיר לאיסטנבול מאז תחילת הקורונה. בשעות אחה"צ עברה על הזוג בהלה גדולה. רעידת אדמה חזקה מאוד פקדה את האזור שבו הם גרים, ושלושת ילדיהם נשארו בביתם.
"הילדים נבהלו מאוד. הכל נמשך כ־40 שניות", הוא מספר בהתרגשות. "מייד חזרנו הביתה. המצב באזור קשה. למזלנו אנחנו גרים במרכז העיר ולא היו פגיעות, אבל כל האזור קיבל מכה קשה. גם הקורונה וגם הסיפור הזה - 2020 היא שנה של בעיות קשות. אני מקווה שהכל יעבור במהרה".
במסגרת תפקידו בהתאחדות הוא מטפל בכל הקשור לבעיות שיצר הנגיף, כולל בועת המשחקים הקרובה באיסטנבול במוקדמות אליפות אירופה. הוא נשמע מודאג מהעתיד: "עכשיו הכל בסדר והליגה הראשונה משוחקת (כמובן ללא קהל; א"ס), אבל בליגה השנייה כבר יש בעיות ובחורף המצב רק יחמיר. זה הולך להיות מסובך מאוד עם כל לוחות הזמנים של המסגרות המקומיות והאירופיות. הדבר שהכי צריך זה שיתוף פעולה בין פיב"א ליורוליג במצב חירום שכזה".
לארקין ישנה הכל
בשוק, ששיחק במכבי ת"א בין 2001 ל־2003, לא היה אחד הזרים הגדולים בתולדותיה, אבל בהחלט אחד האהודים, עם שיר שחקן שהרעיד את ההיכל. הוא הגיע לצהובים מיריבת מכבי הערב, אנדולו אפס (אז אפס פילזן), שאיתה שיחק פעמיים בפיינל פור, פעם אחת ביורוליג ופעם בסופרוליג, תחת המאמן ארגין עתמאן, שמאמן את אנדולו גם היום.
"הוא מאמן מצוין", אומר בשוק, "לקח הרבה תארים. נכון שהיתה לו נסיגה מסוימת, אבל הוא חזר בגדול ולקח את אנדולו מהמקום האחרון ביורוליג והפך אותה לקבוצה הכי טובה במפעל. בעונה שעברה הם היו הכי דומיננטיים. אם היורוליג לא היתה מופסקת, סיכוי גדול שהם היו זוכים בתואר. הוא מאמן שיודע לבנות קבוצות, יודע ליצור בהן כימיה ויש לו שיטה. הוא קשוח, אבל השחקנים נותנים לו הרבה כבוד".
על פי בשוק, מי שעוד עשה את ההבדל באנדולו הוא שיין לארקין, שעם שובו מפציעה סידר לקבוצתו ניצחון על אולימפאקוס, שהגיע אחרי פתיחת עונה לא מוצלחת: "לארקין הוא כוח גדול. נותנים לו הרבה כבוד והחיבור בינו לבין ואסילייה מיצ'יץ' מצוין. הוא ישנה את הקבוצה, איתו זה ייראה אחרת". בשוק כבר היה בטוח שהטורקים יהיו פייבוריטים הערב, כי "מכבי איבדה חצי מכוחה בגלל היעדר הקהל", אך בסופו של דבר הם יגיעו בלי לארקין ועם סגל חסר.
לעומת זאת, מספר בשוק, לארקין יהיה מוכן למשחקי נבחרת טורקיה בחלון מוקדמות היורובאסקט הקרוב, לאחר שזכה באזרחות טורקית. הוא יתפוס בהופעת בכורה את מקומו של שחקן מכבי סקוטי ווילבקין, שלא יהיה פנוי למשימה: "כל עוד זה נוגע לקבוצות טורקיות, יש לנו השפעה", אומר בשוק. "ברגע שזה קבוצות מחוץ לטורקיה כבר לא. מכבי אמרה לנו שיש לה אז משחקים חשובים ביורוליג ואין לנו מה לעשות נגד זה".
פחות ויותר
ובחזרה לעבר. 36 משחקי יורוליג שיחק בשוק במכבי, והעמיד ממוצעים צנועים ביותר של 6 נקודות ו־6 ריבאונדים למשחק. משחק השיא שלו (14 נקודות ו־11 ריבאונד) היה ב־2002 בוויטוריה, שם הביסה מכבי את הקבוצה הביתית ב־29 הפרש והבטיחה לעצמה עלייה לפיינל פור. אחת התמונות הזכורות היא ריקוד הניצחון שלו אחרי דאנק אדיר שלו :"תתפלא, אבל יש משחק אחד שיותר זכור ולא בגלל תרומתי המקצועית. במשחק הראשון שלי בקבוצה, שהיה מול אלבא ברלין, המאמן דיוויד בלאט קרא לי מהספסל. באותה שנייה אולם שלם קרא בשמי ושר לי שירים. זה היה כל כך מרגש. הייתי ממש בהלם".
עד היום בשוק שומר על קשר עם המועדון הצהוב. יש לו כאן לא מעט חברים, שהטוב ביותר מהתקופה ההיא הוא גור שלף, אבל לא רק: "ניקולה וויצ'יץ' שלח לי מייד הודעה כששמע מה קרה באיזמיר". הוא וניקולה זה סיפור מעניין. כשהגיע למכבי, הם היו אמורים להיות הסנטרים של הקבוצה, אבל אז נייט האפמן הפתיע וחזר לקבוצה, לאחר שניסה למצוא קבוצה באן.בי.אי.
בשוק או וויצ'יץ' היו צריכים לעזוב בעקבות זאת, ובסופו של דבר הוחלט שניקולה יושאל לעונה אחת לווילרבאן. בשוק: "עבור ניקולה זו היתה החלטה מצוינת. הוא השתפשף וקיבל המון ניסיון בצרפת וחזר להיות שחקן גדול. עבורי זו היתה החלטה פחות טובה. באתי במטרה להיות שחקן מוביל והפכתי ל'רול פלייר'. גם העובדה שלא הייתי רשום לליגה פגעה לי בקצב. זה לא קל, אתה לא מרגיש אם אתה בקבוצה או מחוץ לקבוצה".
זו בדיוק ההרגשה של הסנטר הטורקי, היום בן 45, לגבי תקופתו בישראל. מצד אחד כדורסל ומצד שני החיים במועדון בת"א. בשוק מגדיר את החיים בישראל כמקום הכי טוב שהיה לו בקריירה: "היו זמנים נהדרים. הרגשנו כאן מצוין. אהבו אותנו מאוד. החיים בארץ היו מעולים. לא הרגשתי בכלל כזר. זו היתה תקופה של מצב ביטחוני לא פשוט בישראל. צלצלו אלי מטורקיה ושאלו אם אני לא פוחד, אם אני רוצה לחזור. אמרתי בשום אופן, אני מרגיש מוגן ובטוח".
לגבי הכדורסל זה סיפור אחר. הוא היה כינור שני וזה פחות התאים לו: "רציתי להיות שחקן מרכזי וזה לא היה כך. פעם שיחקתי ופעם לא. פעם יותר ופעם פחות. רציתי להיות הרבה יותר דומיננטי. לא יכולתי לתת 100 אחוז. אלה שנתיים שבמובן מסוים עצרו אותי מקצועית. אני מצטער בפני האוהדים שכל כך אהבו אותי, יכולתי לתת להם הרבה יותר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו