הפסיכואנליטיקאי האנגלי דונלד וודס ויניקוט, כתב את המשפט הזה: "...גבר זה, המרוחק בצורה נוחה מהחיים האמיתיים, המשוחרר מהרעש, הריח והאחריות, הכרוכים בטיפול בילדים, יודע יפה כי אמו של תינוק מתנסה בדברים האמיתיים, וכי לא היתה מוותרת על חוויה זו תמורת כל הון שבעולם". ויניקוט נולד בסוף המאה ה-19 ובתקופתו, וגם הרבה אחריו, היה נהוג לחשוב שהאם היא המטפלת העיקרית של הילדים. לפני כעשור וחצי-שניים נולד הביטוי "האב החדש" ועימו הלך רוח אחר, במחקרים ובמציאות, שבו אבות נוטלים חלק גדול בגידול הילד ובטיפול בו.
אבל המהפכה כנראה לא הושלמה אם עד היום ספרי הדרכה רבים מדי להורים פונים בעיקר לאימהות, או רק אליהן. ספרה של מיה מיטב, "יופי של אימא - או למה ילדים באים לעולם בלי הוראות הפעלה", אפילו לא מנסה לקוות שגברים ימצאו זמן ועניין לקרוא בו. הוא פונה בלשון נקבה לאימהות בלבד, ומשלם מס שפתיים לאבות בדמות משפט בודד בתחילתו.
אליאנה, המספרת, היא אם לשלושה, שחתמה על חוזה בלתי כתוב עם בעלה, שהיא תהיה זאת שתגדל את ילדיהם. למרות שיש לה מקצוע מכובד, נראה כי כמעט כל ענייני החינוך ופתרון הבעיות בבית "נופלים" עליה בלבד. בעלה עסוק בעבודתו ונכנס חזק לאימוני כושר, מה שמותיר לו זמן מועט מאוד אם בכלל לטפל בילדים.
בצר לה, פונה אליאנה לחברה דמיונית פרי מוחה הקודח בשם ברברה, שמייעצת לה איך לנהוג במצבים שונים. הילדים שוב רבים? תני להם לפתור בעצמם את הריבים שלהם. הילד שכח להכין שיעורי בית? המורה כבר תנזוף בו והוא ילמד בעצמו.
ברברה הדמיונית היא מדריכת הורים על בסיס משנתו של הפסיכיאטר והפסיכולוג אלפרד אדלר, ועצותיה מועילות וחשובות בתקופה הזו, שבה הילדים מטפסים על הקירות ועל העצבים של הוריהם.
הספר מחולק לפרקונים קצרים, שכל אחד מהם מתאר סיטואציה בעייתית בבית, ולאחריה התובנות, הטיפים והעצות של ברברה. זהו למעשה ספר הדרכה בעטיפה של יצירה בדיונית, והשילוב בין תיאורי המקרה כיומן מבדח לבין העצות של מדריכת ההורים - מקורי ומהנה לקריאה, בעיקר משום שהתובנות אינן מובאות בצורה דידקטית, אלא משעשעת.
"יופי של אימא", מיה מיטב, ייעוץ מקצועי: ליעד מיטב-שני, אתר "בעברית", הוצאת שנצ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו