תחביב חדש: כולם רוצים לנגן בקורונה

הסגר ושגרת הקורונה הותירה לא מעטים בביתם, נטולי עבודה או תעסוקה. היו כאלה שנכנסו לכושר בזום, צבעו את הבית או חזרו לראות בלופ סדרות ישנות, אבל היו שהעדיפו לפתח תחביב חדש – נגינה על קלידים. מתברר שרבים מאוד אימצו לעצמם את התחביב הזה, שיכול להעביר זמן נהדר בסגר. "יש עלייה מטורפת בתחום מכירות הקלידים", אומר אופיר סגל מצוות חנות המוזיקה "נקסט פרו", "הסיבה שהתחלנו לתת שירות בוואטסאפ היא כי קיבלנו קרוב ל-3,000 פניות ביום, והיינו ארבעה אנשי מכירות. התחזקנו מאוד בקורונה".

גם אורי פלדשטיין, מנהל מחלקת קלידים ב"קול המוסיקה כלי נגינה והגברה" בחיפה, ראה נסיקה חדה במכירות של פסנתרים חשמליים ואורגניות. "הייתה עלייה משמעותית בדרישה לקלידים שהתחילה בסגר הראשון", הוא מספר, "יותר מאשר גיטרות. אין לי ממש הסבר למה, אולי כי גיטרה מזוהה יותר עם רוק, שיוצאים איתה החוצה, ופסנתר הוא סולידי ומנגנים בו בבית". באופן מפתיע, אצלו בחנות רוב האנשים העדיפו לקנות את כלי הנגינה במכירה טלפונית מאשר אונליין באתר. "אנשים רצו הסברים בטלפון. בדרך כלל מגיעים לחנות להתנסות, אבל כאן לא הייתה ברירה בגלל הסגר, אז פשוט הלכו עם זה והשקיעו בין 2,000 ל-4,000 ברכישת פסנתר חשמלי. אנשים מאוד רצו שתהיה להם תעסוקה לסגר".

לדבריהם של סגל ופלדשטיין, העלייה הדרמטית ביותר בדרישה לפסנתרים חשמליים ואורגניות קרתה בפעם הראשונה שהמדינה נסגרה בעקבות מגפת הקורונה. בסגר השני הייתה פחות תחושה של ניתוק. היה אפשר לצאת מהבית קילומטר, ובאופן כללי הורגש שהסגר הראשון היה זה שנשמר יותר. "בסגר הראשון היה בום ענק של מכירות", מספר פלדשטיין, "ואחר כך הקו התיישר מעט. בתחילת הסגר השני שוב נרשמה עלייה, אבל פחות דרמטית". לדבריו, הדגם הכי נמכר ומוצלח הוא פסנתר חשמלי FP-30 של רולנד, ואילו לדברי סגל העסקה הטובה ביותר היא פסנתר חשמלי של רינגוויי.

אז מה בעצם גורם לאנשים להתעניין בנגינה בתקופה הזאת? הורים מיואשים היא סיבה מספר אחת. "הרבה הורים רק מנסים להסיט את הילד לתחום עניין חיובי שהוא לא מסך", מפרט סגל, אנשים יושבים בבית ומחפשים את התעסוקה הבאה, ומוזיקה היא אחלה תעסוקה. יזמנו גם 12 שיעורי רשת למי שקונה כלי נגינה, אז גם אלה שלא יודעים מאיפה להתחיל – מקבלים עזרה". גם לו אין תשובה לשאלה מה גורם לאנשים להתעניין דווקא בקלידים מבין כלי הנגינה, אבל הוא מציע רעיון: "לנגן על קלידים לא דורש כלום. מחברים את הפסנתר לחשמל וזהו. לגיטרה צריך מגבר, לדעת לכוון, תופים מרעישים לשכנים וכולם נמצאים בבית בסגר".

נוי בוחניק, בת 28 מבאר שבע, היא אחת מאלה שהחליטה לקנות פסנתר חשמלי בתקופת הסגר. "זה היה ניצול ממש טוב של הסגר בעיניי. רציתי לאתגר את עצמי בתקופה הריקה הזאת", היא משתפת, "הורדתי את האפליקציה 'Simply Piano'  שמלמדת נגינה, התיישבתי על הפסנתר והתחלתי לנגן, והגעתי למצב שבו אני מתאמנת 3-5 שעות ביום. ממש השתפרתי". ומה לגבי מורה לפסנתר? "חשבתי ללמוד אצל מישהו", היא מספרת, "אבל זה מסובך עם כל הסגר שהיה, אולי בהמשך".

שני חן, בת 32 מרמת השרון, החליטה להתחיל לנגן על קלידים בתקופה האחרונה. "אני מנגנת בגיטרה המון שנים", היא מספרת, "הייתה לי אורגנית של ימאהה למתחילים ששכבה כמה חודשים בקופסה בבית שלי, והסגר פינה לזה זמן. הורדתי אפליקציית למידה והתקדמתי בצורה טובה".

אפליקציות הלמידה כנראה גנבו לא מעט לקוחות למורי הנגינה, אבל למרות זאת חווה אבי אקאי, מורה לפסנתר, עלייה בביקוש בתקופת הקורונה. "כל מי שאוהב מוזיקה רוצה באיזשהו שלב לנגן משהו", הוא מכריז, "היו לי כמה תלמידים שהגיעו בעקבות זה שפתאום התפנה להם זמן, והם רצו הסחת דעת מהמציאות. היו שלושה בני משפחה שלמדו אצלי במקביל: הבת הקטנה, אחריה האמא ואחרי חודש התחיל ללמוד גם הבן. זה מגיע מהמקום שאתה סגור וצריך מפלט. אתה יושב בבית, הולך מהמחשב לטלפון ומהטלפון למטבח, ובשלב מסוים אתה רוצה לשנות פאזה".

זה אמנם לא פשוט ללמד נגינה בזום, אבל כשרוצים, אפשר לעשות הכל. "בשיעור פרטי אני מעניק גם תיאוריה וגם רגשות", אומר אקאי, "את השלב הרגשי קשה להעביר בזום. רוב הלמידה מתבצעת באמצעות העברת חומרים, דיון, פחות תרגול סדיר או פרונטלי. אחרי השיעור התלמיד מתרגל בעצמו. לפעמים אני מצלם את עצמי מנגן ושולח להם".

יהודה ג'הסי, בן 21 מיקנעם, החליט גם הוא לקנות אורגנית בתקופה האחרונה, וגם עבורו הסיבה הייתה חוסר תעסוקה. "יש הרבה זמן מת בתקופה הזאת", הוא מספר, "תמיד רציתי לנגן, מגיל אפס נמשכתי למוזיקה. אז עכשיו היה לי זמן והחלטתי לנצל אותו, הלכתי וקניתי אורגנית. זה ממכר יותר מכל דבר אחר שעשיתי".

אבל קניית כלי נגינה בתקופה הזאת היא לא תמיד פשוטה. יחד עם הביקוש הגבוה והנחיות הקורונה המגבילות, הגיעו גם חוסרים. והרבה. "הייתה תקופה ארוכה של מחסור עצום בסחורות", נזכר סגל, "אנשים חיכו זמן רב לחלקים שהיו חסרים. בכלל, אנחנו לא רגילים לעבוד בטכנולוגיה מרוחקת. המכירות עלו מאוד אבל יש הוצאות חדשות על משלוחים. כמות הכעס של אנשים על כך שדברים מאחרים היא אדירה, אין לנו תמיד אינדיקציה מחברות ההובלה או היצרנים ולפעמים דברים מתנהלים בצורה מבולגנת". לדבריו של סגל מה שעזר להם להתחזק במכירות הייתה העובדה שהם מציעים את האפשרות להחזיר את הכלי עד 30 יום, ואילו אצל "קול המוסיקה" משאילים כלי נגינה זמניים עד שהכלי המקורי יגיע.

ובקורונה, כמו בקורונה, גם כאן נוצרו מצבים מיוחדים. "בהתחלה הייתה מצוקה גדולה מאוד אצל אנשים שנכנסו לבידוד", מספר סגל, "הם הזמינו סחורה והתקשרו לשאול שלוש פעמים ביום מתי היא מגיעה. לכן התחלנו לזרז משלוחים לכאלה שאנחנו יודעים שהם מבודדים. אנחנו נתקלים בפי עשרים בקשות לתרומות - חיילים שתקועים בבסיס, כאלה שמתקשרים להגיד 'עשו טובה, אני מת לנגן ואין לי כסף לקנות'. אם יש כלים פגומים קצת אני תורם אותם. הקורונה הייתה טובה לעסקים", הוא מסכם, "אבל הייתי מוכן לתת את כל הטובה הזאת אם היא הייתה הולכת מאיתנו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו