צילום: NASA, ESA, and A. Riess (STScI/JHU) and the SH0ES team

כמות אדירה של אור: טלסקופ החלל האבל בתיעוד נדיר

במרחק של 70 מיליון שנות אור מכדור הארץ: נאס"א פרסמה תיעוד ובו פיצוץ אדיר של כוכב - בעוצמה של 5 מיליארד פעמים מאור השמש שלנו

טלסקופ החלל האבל (Hubble Space Telescope) מתבונן לעומק היקום כברשלושה עשורים ועד היום הוא סיפק לנו אינספור תמונות מדהימות. בסוף השבוע פרסמו בסוכנות החלל האמריקנית נאס"א כי הטלסקופ הצליח לתעד בווידאו סופרנובה – פיצוץ עצמי של כוכב מסיבי כתוצאה מעומס שיוצר ההיתוך הגרעיני - בגלקסיה הספירלית המכונה NGC 2525.

הטלסקופ זיהה לראשונה את הסופרנובה בפברואר 2018, שזכתה לשם SN 2018gv, זמן קצר אחרי שהאסטרונום קואיצ'י איטגאקי גילה אותו לראשונה. כך בעצם במשך שנה עקב האבל אחרי הפיצוץ - עד שכבה מוחלט. כדי להבין את עוצמת האנרגיה שנפלטה, בנאס"א מציינים כי הפיצוץ היה בעוצמה של 5 מיליארד פעמים מאור השמש שנו.

הכוכב שהתפוצץ הינו מסוג LA (ננס לבן) המצוי במרחק של 70 מיליון שנות אור מכדור הארץ. לסופרנובה שתועדה חשיבות רבה בכך שמדובר במקרה מיוחד שבו המדענים מראש יודעים מה כמות האור שתיווצר במהלך הפיצוץ. הידע של כמות האור שיתגלה מאפשרת למדענים לחשב את מרחקה מכדור הארץ של הגלקסיה בה קרה הפיצוץ, ואף לחשב את גודלה.

ננס לבן - השלב האחרון במחזור חייו של כוכב

כאמור, פיצוצי הענק המכונים סופרנובה, מתרחשים בדרך כלל כאשר כוכב ענקי וזוהר מגיע לסוף חייו כתוצאה מעומס שיוצר ההיתוך הגרעיני. בשלב הזה החומרים בכוכב קורסים בגלל כוח הכבידה שלו פנימה ונוצר תהליך חימום קיצוני שגורם למעטפת החיצונית שלו להיזרק אל החלל למרחקי ענק תוך הבזק פיצוץ אור אדיר.

החומר האחר שנותר בליבת הכוכב הופך לכוכב נוייטורנים או חור שחור. אולם לא כל הכוכבים מספיק גדולים ומאסיביים כדי לחולל פיצוץ עצום מסוג זה. במקרה של סופרנובה LA התהליך נוצר כששמש מסוג ננס לבן סופחת אליו חומר מכוכב סמוך או כאשר שני ננסים לבנים מתנגשים.

המאסה המשותפת הזו עוברת את הסף הקריטי לסופרנובה (כ־1.44 מסות שמש). בעקבות זאת, קורס הכוכב כתוצאה מכוח הכבידה שלו עצמו. אנרגיית הכבידה שלו הופכת לחום עצום ומתחילות בתוכו תגובות גרעיניות. אך בשל מסתו הקטנה (ולכן מעט אנרגיה גרביטציונית), אין להן ויסות והכוכב מתפוצץ.

במהלך הפיצוץ נפלט שטף של נייטרינו ויסודות חדשים שנוצרו בתהליך ההיתוך הגרעיני מתפזרים בחלל. החשיבות של סופרנובות מסוג זה היא שתמיד יש להן מסה אחידה, הן יכולות לשמש נרות תקניים בעלי בהירות אחידה בזמן שהן מתפוצצות, ומכאן חשיבותן הרבה בחקר המרחקים והמהירויות ביקום המוקדם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו