לפני שבועיים פרסמנו ב"ישראל היום" את סיפורו של יוחאי אדרי, ישראלי בריא בן 37 שחלה בקורונה ומצא את עצמו תוך מספר ימים מאושפז במצב אנוש מחובר למכשיר החייאה כשפסע בינו לבין המוות.
צילום: דוברות מגן ישראל
כמה ימים לאחר מכן פרסמנו את הפוסט שכתבה פרופ' שרון עינב, מנהלת היחידה לטיפול נמרץ כירורגי בבית החולים שערי צדק, ובו תיאור קשה של העומס בו עומדת מערכת הבריאות בישראל מול המוני חולי הקורונה המתדפקים על דלתותיה.
בשני הפרסומים צפו אלפים רבים של גולשים, מה שמוכיח כי ישנו רצון להבין את הסכנה שבמחלה הן לאדם החולה והן למערכת הבריאות הכללית במדינת ישראל. אבל למרות שהעגל רוצה לינוק לא בטוח שיש פרה שתניק אותו.
אחת הטענות שנשמעת ממכחישי הקורונה היא כי מדובר ב"שפעת עם יחסי ציבור". אלא שנראה כי המצב בפועל הפוך. אם לקורונה היו יחסי הציבור להם היא ראויה, אולי היינו כולנו מבינים טוב יותר את הסכנה ולא היה צורך של הרשויות להתחנן כי נשמור על ההגבלות. אולי לא היינו רואים מספר מטורף של עשרות אלפים (על פי פיקוד העורף) המפירים את הבידוד בו הם אמורים לשהות.
נסו רגע להיזכר בימים הלא רחוקים של מבצע צוק איתן או של מלחמת לבנון השנייה. בכל ערב הייתה נפתחת המהדורה המרכזית עם עדכון על מספר הנופלים, שמם, תמונתם ומקום מגוריהם. בהמשך המהדורה היו כתבות ממספר הלוויות אותן סיקרו הכתבים. המחיר של המלחמה הוגש לנו בכל ערב, כמו שעון.
נסו לדמיין מצב שבחצי השנה האחרונה, פותחת יונית לוי את המהדורה בכל ערב עם הצגת נתוני הנספים מהמגיפה. עם הצגת הסיפור האישי שלהם, עם כמה מילים מבני המשפחה הכואבים, עם תיעוד של הלוויות מצומצמות בשל אילוצי המאבק בנגיף.
תארו לכם שכל בוקר בשערי העיתונים היו מופיעות תמונותיהם של הנספים וסיפורם האישי. ולא מדובר רק במתים. חלק מהחולים במצב קשה אולי יתאוששו, אך יישאו לכל חייהם את תוצאות המחלה שחיברה אותם למכשירי ההנשמה.
בשביל להבין את עומק הבעיה, צריך להפנות מבט להבדל הדרמטי בין דוברות משרד הבריאות לבין משרד היח"צ הגדול במדינה – הלא הוא דובר צה"ל. בשגרה מונה דוברות משרד הבריאות מספר מצומצם של עובדים כמו בכל משרד ממשלתי, שאמונים להוציא הודעות לתקשורת הנוגעות לתחומם. העבודה שלהם די רגועה ואין צורך במערך מוגבר.
לעומת זאת דובר צה"ל בנוי מיחידות ותת-יחידות שלכל אחד תפקיד מוגדר. בכל רגע נתון משרתים במערך מאות חיילים בסדיר, בקבע ובמילואים.
כל איש תקשורת מכיר את ההתנהלות הצה"לית הסדורה כאשר נהרג חייל. לאחר הדיווח הראשוני על האירוע, תגיע הודעה מסודרת של דובר צה"ל עם פרטי החלל, נסיבות נפילתו, גילו, דרגתו, מקום מגוריו, תמונתו ופרטים על הלווייתו. גם בהמשך ילווה דובר צה"ל את המשפחה בכל ההתנהלות מול התקשורת.
דוברות משרד הבריאות לא מורגלת לטפל באותו אופן במתים ממגפות, ואין לה את כוח האדם כדי לתת מענה למצב אליו הגענו כעת, בו ישנם כ-20 מתים מדי יום.
הגיע הזמן שמשרד הבריאות יגייס משרד יחסי ציבור גדול ומוביל שיידע להעביר לציבור את המסר כי לא מדובר בשפעת, שיוכל להאניש את המספרים היבשים של מתים וחולים במצב קשה, שיספר לנו את הסיפור שלהם ושל משפחתם. המטרה של פרסום כזה היא לא לדכא את העם אלא להחדיר את המסר שאנו במצב חירום אמיתי. אולי כשנראה ערב-ערב את התוצאות של מעשינו, נשמור על הכללים וההנחיות שנועדו להציל את החיים של כולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו