הקהילה היהודית בתת היבשת ההודית החלה להתקיים לפני שנים רבות, הרבה לפני שהמוסלמים בקולוניה הבריטית של הודו שאפו לעצמאות. מתוך אותה הקהילה היהודית שעשירה מאוד בתרבות, חלק קטן יחסית גרו בחמשת המחוזות שלבסוף הפכו לפקיסטן ב-14 באוגוסט 1947: פנג'אב, אפגניה, קשמיר, סינד ובלוצ'יסטן. מדובר היה על פחות מ-3,000 אנשים – כאשר רובם התגוררו בקראצ'י, ועשרות ספורות בפשאוור.
עם הקמתה של מדינת ישראל, רבים מבני הקהילה עזבו את המדינה המוסלמית השנייה בגודלה בעולם, שמאז הפכה לבעלת יכולות גרעיניות מרשימות. על אף האנטישמיות שגוהה ברחבי פקיסטן, גם כיום מתגוררים במדינה הגדולה והעוצמתית הזו כ-300-200 יהודים בקראצ'י ובלאהור. לאורך שנות קיומה, יהודים מקומיים, חלקם מומרים דוגמת מוחמד אסד – סגן ראש משלחת פקיסטן באו"ם בשנות ה-50, הצליחו להתברג בתפקידים בכירים. אולם, יהודי המדינה נאלצים להתמודד עם צרכיהם הדתיים ללא בית כנסת פעיל. אחד מבני הקהילה כיום הוא פישל חאלד (32) מקראצ'י – עיר שבה הממשלה הרסה את בית הכנסת "מגן שלום" בשנת 1988 עבור מרכז קניות.
בראיון חגיגי ל"ישראל היום" לציון ראש השנה, חאלד מספר על האתגרים האישיים והקהילתיים, על האנטישמיות המקומית, וכן על ההיסטוריה שעשה בביקורו בישראל כיהודי פקיסטני. "במקצוע שלי, אני מהנדס אזרחי", מציין חאלד בשיחה מקראצ'י, "אני עובד בתור משגיח כשרות אצל יצרני מזון ויצואנים בפקיסטן".
האם אתה מפחד לגור בפקיסטן?
"יש אנטישמיות בפקיסטן, ולכן אני לא מגלה את הזהות שלי ל-99% מהאנשים שאני בקשר איתם", מספר פישל, "כשאני חובש כיפה – אני מחביא אותה עם כובע בייסבול. ככלל, אני לא כל כך חושש – כל עוד לא יודעים שאני יהודי". העיר קראצ'י היא בירת מחוז סינד שנחשב, במושגי פקיסטן, למחוז המגוון ביותר מבחינה דמוגרפית. כ-94.8% מהאוכלוסייה הם מוסלמים, 5% הם הינדים (השיעור הגבוה ביותר במדינה), וכ-0.2% הם בני דתות אחרות – בהן היהודים. "תושבי מחוז סינד הם הרבה יותר מכילים מאלו של מחוזות אחרים בפקיסטן", אומר חאלד.
הפגנה בעיר קראצ'י, שבה מתגורר חאלד, נגד הנומליזציה עם ישראל / צילום: אי.פי
בינואר 2019, פקיסטן כולה שמעה על סיפורו של פישל – בנם של אב מוסלמי ואמא יהודייה, ואחיהם של ארבעה מוסלמים. הסיבה לכך היתה מעניין מאוד: הממשלה המקומית אישרה לו, בפרהסיה, לצאת מהמדינה עבור ביקור בישראל. אין מדובר באירוע של מה בכך, שהרי על הדרכון הפקיסטני מוטבע כיתוב: "תקף לכל מדינות העולם, למעט ישראל". על דרכו ליהדות, הוא מספר כי "זה מסובך, היה משהו שגרם לזה לקרות, רציתי את הרוחניות ומצאתי אותה ביהדות. אני דואג להודות לאל עבור דברים טובים שקורים לי, ומשתדל להתחזק ככל הניתן".
חאלד הוא דמות יוצאת דופן בהיותו אזרח פקיסטני אוהד ישראל, לכל דבר בעניין. "בפקיסטן יש כל מיני סוגים של אנטישמיות", הוא מסביר אולם בכל זאת הוא מדגיש: "אני תומך בגלוי בישראל אבל מעל הכל אוהב את פקיסטן". פישל מגדיר עצמו "כציוני פקיסטני", ומסכם כי "אני רוצה ששתי המדינות האחיות – פקיסטן וישראל – ינהלו מערכת יחסים טובה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו