עם שלטים בעברית: איראן מוציאה את השיעים בבחריין לרחובות להפגין נגד ישראל

ארכיפלג אסטרטגי, יחיד ומיוחד הוא בחריין. עם מיקום חשוב, בית מלוכה סוני ששולט על רוב מוחלט שיעי ויותר עובדים זרים מאשר אזרחים - היחס בין האינטרסים לבין השטח הקטן של בחריין הוא יוצא דופן.

בית ח'ליפה במנאמה, בראשות המלך חמד, אמנם טוען במסמכים רשמיים כי היחס בין העדות המוסלמיות בבחריין הוא 51% סונים ו-49% שיעים – אך ברור שמקור הטענה הזו בפחד. הרוב השיעי מבקר אותו חדשות לבקרים, והסכם הנורמליזציה עם ישראל מהווה עבורם תירוץ נוסף לביקורת. עדות לכך ניתן היה לקבל הערב (שני) בעיירה ברבר, שם תומכיו של המנהיג הרוחני הקיצוני הגולה, אייתוללה עיסא קאסם, מחו נגד נרמול היחסים עם ישראל. במחאה הונף גם שלט עם כיתוב בעברית: "אנשי בחריין דוחים נורמליזציה".

ברור לכל שלולא התחייבויות אמריקניות משמעותיות, אף יותר מאלו שבהסכם בין ישראל לבין איחוד האמירויות, הנורמליזציה לא היתה מתרחשת כעת. מטה הצי החמישי, הכוח הימי המשמעותי של פיקוד מרכז האמריקני שבראשו עומד תת-אדמירל סמואל פפארו, יושב בבחריין, ולא מן הנמנע כי בקרוב ייוודע על כוחות אמריקניים נוספים שיזרמו לאי - כשהחשש הידוע לכל מגיע מטהרן. כוחות אלה יצטרפו לכוחות סעודיים ואמירתיים שסייעו לבית ח'ליפה לשרוד את הפגנות האביב הערבי.

מיגור המחאה השיעית בעיקרה, בסיוע איראני משמעותי, לא סתם את הגולל על פעילות הטרור האיראנית בהנהגת כוח קודס של משמרות המהפכה. כל זאת, מתוך התפיסה בטהרן כי "בחריין היא המחוז ה-14 של איראן".

בחריין היא אזור פעילות של חיזבאללה מעבר ללבנון, אך גם יש מיליציות פרו-איראניות מקומיות, גדודי אל-אשתר וגדודי אל-מוכתר. הפקודות מועברות אליהן ישירות מטהרן בעזרת ראשי המיליציות שיושבים בכלל בקום. עם זאת, פעילותם והפיגועים שלהם אינם בהיקף גדול - ורחוקים מאוד מאלו שמתבצעים על ידי מיליציות פרו-איראניות במדינות אחרות.

איראן בוחשת – אך זוכה להצלחה מעטה

לטהרן זה לא מספיק והיא מנסה כל העת לשפר את היכולות של המיליציות המקומיות. במאמר "מערך הטרור הטרנס-לאומי הפרו-איראני: כלי נשק אסטרטגי ליום פקודה", ד"ר יוסי מנשרוף, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ובמרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה, מספר כי המיליציות השיעיות בבחריין מתאמנות במחנות אימונים של משמרות המהפכה באיראן, אצל חיזבאללה בלבנון, וכן בקרב מיליציות שיעיות בעיראק, כאשר התמיכה כוללת גם הברחות נשק.

לפי שעה, איראן מתקשה להסיט את רוב האוכלוסייה השיעית לצידה, והנימוק לכך הוא בעיקר היסטורי. העדה השיעית הבחריינית נטתה מאז ומתמיד לסמינרים הדתיים בעיראק ולא לאיראן - וגם היום רק המיעוט הקיצוני באי הוא פרו-איראני.

עדות לסבלנות הדתית בבחריין ניתן לקבל מהקהילה היהודית במדינה ככלל ומסיפורה של הודא נונו היהודיה בפרט. אמנם מדובר בקהילה של עשרות בודדות, אך נונו זכתה להיות שגרירת המדינה בארה"ב בין השנים 2013-2008. בניגוד להתנהלות מול היהודים, בית ח'ליפה לא השכיל עד עתה לשלב שיעים בתפקידי מפתח במדינה, וייתכן שאם יעשו זאת חלק משמעותי מהביקורת הפוליטית השיעית נגדם יתפוגג.

לבסוף, הבשורה הברורה בעצם הנורמליזציה עם בחריין קשורה לערב הסעודית. במנאמה מתמודדים עם מצב מדיני וכלכלי לא פשוט - ולולא ריאד, שבה הם תלויים לחלוטין, ספק אם היו עדיין בשלטון. על כן, ברור שבהיעדר אישור של מוחמד בן סלמאן לנורמליזציה עם ישראל - הצעד הזה לא היה קורה. וכעת, מי יודע? אולי הנורמליזציה עם ערב הסעודית בפתח.

איחוד האמירויות – עוף מוזר

בעברית, המושג "עוף מוזר" בא לבטא מן יצור יוצא דופן, אך במקרה של איחוד האמירויות ניתן להגדיר את המדינה בתור העוף המיוחד של המזרח התיכון ואולי אף של העולם כולו. מדינה פדרטיבית שמורכבת משבע נסיכויות שמתנהלות במשך קרוב ל-50 שנה ביחד ולחוד בהרמוניה יוצאת דופן בדרך להצלחה.

מי שמובילים את איחוד האמירויות בפועל הם בני משפחת המלוכה של אבו דאבי, האמירות הגדולה והחשובה מכולן. נשיא האיחוד הרשמי הוא אמיר אבו דאבי, ח'ליפה בן זאיד, אך בשל בריאותו הרעועה מי שמתפקד כשליט בפועל הוא אחיו, נסיך הכתר מוחמד. השליט בפועל הוא זה שהיה אדריכל השלום המקומי. עוד בטרם ההסכם עם ישראל, נסיך הכתר דאג למיעוטים, בהם הקהילה היהודית שמונה כ-3,000 איש. במסגרת הממשלה המקומית פועל משרד הסובלנות, שבראשותו עומד נהיאן א-נהיאן, והדאגה ליהודי האמירויות היא בין משימותיו.

מוחמד, שמתוקף תפקידו אמון גם על כוחות הביטחון, דאג בשנים האחרונות לחזק את רמת הביטחון המקומי במאבק ישיר מול תנועת "האחים המוסלמים" המקומית. הוא דאג למעצרים של יותר מ-100 פעילים של התנועה הסונית, שזוכה לסיוע משמעותי מאיראן השיעית בעקבות שותפות האינטרסים האנטי-ישראליים. נקודה בולטת נוספת באיחוד האמירויות היא המשטר הקשוח שבו לא מקבלים בהבנה ביקורת קשה נגד נסיך הכתר מוחמד.

אמנם יש ביקורת מקומית על הסכם הנורמליזציה, זכר למדיניות הפרו-פלשתינית של נשיאה הראשון של איחוד האמירויות ואביו של מוחמד - האמיר זאיד, אולם היא לא נשמעת בהיקף רחב כפי שהיתה בשישי ובשבת האחרונים בבחריין.

"לבחריין עניין אסטרטגי בהסכם"

לישראל ולמדינות ה-GCC (מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ) ככלל, ולאיחוד האמירויות בפרט, יש אינטרס דומה משמעותי והוא - כמובן - איראן. ב-12 במאי 2019 הותקפו בסמוך לנמל פוג'יירה באיחוד האמירויות ארבע ספינות: שתיים מהן סעודיות, אחת אמירתית ואחת נורבגית. בהמשך, ב-14 בספטמבר אשתקד, איראן ביצעה מתקפה חסרת תקדים מתקני נפט של חברת "עראמקו" הסעודית עם כ-20 כטב"מים ושבעה טילי שיוט. המתקפות הללו, בתפיסה האיראנית, היו נגד שותפותיה של ארה"ב - בדומה לתפיסה שבעקבותיה סדאם חוסיין דאג לירי סקאדים לעבר ישראל במלחמת המפרץ.

ועתה, גם באבו דאבי מבינים שהדרך להגנה ראויה מול טהרן - עוברת בירושלים. "לאמירתים היה אינטרס שבחריין תצטרף להסכם השלום עם ישראל כי זה נותן להסכם שלהם יותר לגיטימציה, זהו צעד שהם עודדו", מספר ד"ר יואל גוז'נסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, מומחה למדינות המפרץ ולשעבר איש המועצה לביטחון לאומי.

הוא מוסיף כי "איחוד האמירויות זו הכלכלה השנייה בגודלה במזרח התיכון. התפיסה שהם פועלים אך ורק בהתאם להוראות מריאד היא לא נכונה, שהרי החלטות רבות של האמירתים בשנים האחרונות היו בניגוד לדעתה של ערב הסעודית והאינטרסים שלה, כמו היציאה מתימן, חיזוק היחסים עם אסד וההתקרבות לאיראן בשנה האחרונה. היחסים עם איחוד האמירויות, בלי לפגוע בבחריין, חשובים יותר לישראל".

חיים תומר, לשעבר ראש אגף "תבל" במוסד, אומר כי "לאיחוד האמירויות יש צבא חזק מאוד וקשרים חזקים מאוד עם האמריקנים שהרי בעיני וושינגטון - למיקום של האמירויות יש משמעות רבה. האמירתים רצו את ההסכם עם ישראל בעיקר בחזית מול איראן ומול האסלאם הרדיקלי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו