כבר חצי שנה ויותר שאנחנו והעולם מדשדשים בצילו של משבר הקורונה. וירוס קטן שפגיעתו גדולה, שהביא לשינוי גורף בהתנהלות התרבות האנושית: בחיים האישיים, המקצועיים, הכלכליים, החינוכיים, התרבותיים ומה לא?
עכשיו, לצד החששות ותחושת אי הוודאות, נראה כי הגיע זמנה של היצירה לבחון את השינוי ולתת לו ביטוי אמנותי.
תערוכות חדשות בעידן הקורונה ובהשראתה מוצגות בימים אלה במוזיאון, בגלריות, בחללי תצוגה ואפילו בזום.
מוזיאון חיפה
לראשונה בארץ ובעולם מוזיאון חיפה לאמנות מקדיש את כל חללי המוזיאון לתערוכות בנושא הקורונה. אשכול של תשע תערוכות בשם "מרחבים במשבר" בהשתתפות 60 אמנים, שיתפרשו על פני שלוש קומות המוזיאון, והאוצרת הראשית שלהן היא סבטלנה ריינגולד.
"זה היה אתגר להרים אשכול תערוכות בזמן הקצר שעמד לרשותנו. כמי שאך חזרו מחל"ת, הזדהינו עם הנושאים. גם אנחנו מצויים באותה אי ודאות", אומרת האוצרת יפעת אשכנזי.
לדברי אשכנזי, התערוכות מתמקדות באתגרים ובסוגיות איתם אנחנו מתמודדים מאז פרצה הקורונה לחיינו. הסגר, ערעור מושג הבית, העטלף שמואשם כמפיץ המגיפה כמו גם התגברות מקרי האלימות נגד נשים בימי ההסתגרות, ומנגד ההומור שהתפתח בימי הקורונה ועוד.
"האמנות מגיבה לסביבה ולמציאות, וגם אנחנו במוזיאון חיפה רוצים וחייבים להגיב על משבר הקורונה", מסבירה אשכנזי.
"התערוכות כולן נעשו במיוחד לתערוכה אבל לא כל העבודות נוצרו עכשיו. יש עבודות שמותאמות לתקופת המשבר וכל מבקר שיגיע למוזיאון יכול להרגיש ולהבין מה עבר עלינו בתקופה הזאת", מוסיפה האוצרת ענת מרטקוביץ'.
בין התערוכות אפשר למצוא את תערוכת "זרות נשית" שאוצרת לימור אלפרן זרד. תערוכה המתמקדת בנופי הבית הנשי על תכולתם הפיסית והנפשית. הצגת התערוכה רלוונטית, נוכח התגברות מקרי אלימות נגד נשים בימי הסגר. העבודות כוללות חפצים ארציים אך סימבוליים כמו מיטה, ספה, חלונות וכלי בית שונים. חפצים שלכאורה יוצרים תפאורה אינטימית מוכרת, ועם זאת מרחיקים את הצופה ומשרים תחושה של מתח וחידתיות.
קומת הביניים של המוזיאון מוקדשת לעטלף, כוכב התערוכה "פליטי אור" של האמן וצלם העיתונות יובל חן. "בשיטוטיו כעיתונאי בזמן הסגר פגש חן חיות שהגיחו אל המרחב העירוני שהיה ריק מאנשים, ויצר סדרת צילומי עטלפים שצילם בתל אביב וסביבותיה", מספרת אשכנזי.
החלל בקומת האמצע עוצב כמערת עטלפים חשוכה עם ספוטים מאירים על העבודות. "סדרת הצילומים מעידה על היחס האמביוולנטי לעטלפים", מפרטת אשכנזי, "צילומי העטלפים מגורענים נראים כמו מולקולה או וירוס מתחת למיקרוסקופ המעבירים את תחושת החרדה הנלווית למגיפה. מאידך, האמן נותן ביטוי גם ליתרונות האקולוגיים של העטלפים, כמי שמפיצים זרעי פרחים ועצים ויוצרים יערות חדשים. היותם בעלי יכולת להדברה טבעית ודילול מזיקים הפוגעים בחקלאות, ובעצם מעודד את הצופה לחשבון נפש בשאלת אדם וטבע".
וכמו תמיד כשקשה, ההומור מתגייס ושולח מבט מחוייך אל המציאות העגומה ומסייע בשמירה על שפיות. זה מה שקורה בתערוכה "בלי סוף?". כשאשכנזי מתמוגגת מהיבול הגדול של בדיחות, סרטונים ומֵמִים שהציפו אותנו באמצעות הוואטסאפ, הפייסבוק והאינסטגרם. בדיחות שהיה בכוחן להפיג במעט את מצב הרוח המדוכדך בגלל הבידוד החברתי והמצב הכלכלי שהלך והורע, ולאפשר לצופים רגעים קטנים של צחוק וסולידאריות.
.png)
"ההודעות, בדומה לווירוס עצמו, היו מדבקות. הן עברו באמצעות הטלפונים הניידים מקבוצה לקבוצה, מאדם לאדם", אומרת אשכנזי. היא יצרה קשר עם שלוש קבוצות פייסבוק: "ממים על קורונה", קבוצה של עובדי רפואה ו"חברים שרים קורונה", ששלחו הודעות הומוריסטיות וסרטונים על המצב - הסגר, המציאות בבית ומרואיינים שהופיעו תדיר על המסך, כמו פרופ' יורם לס, והקבוצה הלבישה על שירים מוכרים מילים שתואמות למשבר הקורונה.
"לצד הצחוק, וצחקתי הרבה במהלך העבודה, התערוכה מעוררת שאלות כמו מהו בעצם וירוס הקורונה? האם בשעה שניסינו למגר וירוס אחד התמסרנו לווירוס אחר של הידבקות למסכים?", שואלת אשכנזי.
עבודות נוספות באשכול התערוכות: "מיצב חלב שחור" של האמן בלו סימיון פיינרו. "מאז הקורונה המרחב הביתי הפך עבור רבים לבית כלא סיר לחץ של קיום פרטי ומשפחתי. במקום חלב לבן ונקי, ממלא את כל החרסינה חומר רעיל ושחור. המיצב 'חלב שחור' מציע מטאפורה של חרדה קולקטיבית גלובלית ולאומית" מסבירה האוצרת ענת מרטקוביץ'.
התערוכה "אין חלונות" מתייחסת אף היא למרחבים פנימיים תוך ביתיים סגורים וגותים. תערוכה נוספת, "צעדי רדיפה עם ניתור בחצי פניה" מורכבת מסדרת צילומים של הצלמת מירב היימן המציגה את השינויים שקרו לנו כמשפחה כשהיינו סגורים בבתים. מה קורה לבית שהפך להיות משרד, חדר כושר, והמטבח למסעדה? בצילומים היא תוהה האם הבית הוא גן עדן או גיהנום.
ויש עוד שתי תערוכות קבוצתיות: "נגופים" צלמים/ות מגיבים לתקופת הסגר, ו"אלביתי ישראלי" שהיצירות בה מעוררות רושם של זרות באמצעים ובדימויים שונים המתייחסים לחללים ריקים ומאיימים, לדימויי כלאיים של בתים רדופים או לחוויה של חוסר התמצאות והזרה, שמעוררת תחושה מעורערת ביחס למה שמוגדר כמקומי וכ"ביתי".
תערוכות בגלריות בנושא הקורונה
שם התערוכה: "הקסם שבעדשה – מוונציה לירושלים".
האמן: יצחק דוידוביץ'
היכן: אולם ועידת התרבות והחינוך, כנסת ישראל, ירושלים
נושא התערוכה: פסטיבל המסכות השנתי בוונציה והפרשנות לו בימי הקורונה
דוידוביץ' הוא איש עסקים, שחוזר תמיד בנסיעותיו לאהבה ישנה שלו, פסטיבל המסכות בונציה. בתערוכה הוא חושף את הצופים לפרשנותו החדשה ל"מסכה" שכוללת גילוי והסתרה, כיסוי וחשיפה, פירכוס ויופי לעומת כיעורה של הצביעות. וכמובן בהשוואה למסכות שאנחנו מחוייבים לעטות בימים אלה.
שם התערוכה: "נקודה בזמן"
האמן: איציק סוג'ז
היכן: במרחב הוירטואלי, בזום.
נושא התערוכה: ההיבטים החברתיים והרגשיים של הקורונה והתופעות הנלוות לה
לאחר חודשיים בהם הוצגה תערוכתו בגלריה בתל אביב היא מועברת למרחב הווירטואלי. סוג'ז נוגע בעבודותיו בקרוסלת החיים שנעצרה, בפחדים ובחרדות מפני החמצה, בסוגיות הדיכאון שפשה כשאין ממש סיבות לקום בבוקר, לבידוד לריחוק והשאיפה לקרבה.
שם התערוכה: "Twisted Together"
האמן: דוד גומא
היכן: גלריה "משרד", תל אביב.
נושא התערוכה: תערוכה שנוצרה ברובה במחשכים למרות חוסר הוודאות שגרמה הקורונה
הדמויות השבטיות המפוסלות בחימר מייצגות את החיבור והנתק שנוצר בתקופה מאתגרת זו, ונוגעות בכמיהה של אנשים לבקר בארצות רחוקות. לדברי האוצרת רחל סוקמן, "האמן מאפשר הצצה אסקפיסטית אל דמויות קדמוניות ונאיביות שמזכירות פסלים מתרבויות עתיקות - מצריות, דרום אמריקניות ואחרות, כשלכל דמות יש כמה פנים, המייצגות את הנעורים והזקנה, בריאות מול מחלה, יאוש מול תקווה ועוד".
שם התערוכה: "בעומק פני השטח"
האמנית: מעין בן יונה
היכן: גלריה לעיצוב "פריסקופ", תל אביב
נושא התערוכה: עבודות פורצלן שנוצרו בתקופת הבידוד
"העבודות העשויות מחומר קשה שיוצר אשליה רכה בעין המתבונן" מסבירה האוצרת גלינה ארבלי. לדבריה, האמנית מבקשת להשליט סדר חדש בעולם העיטורים שהיא עובדת עליהם בשנים האחרונות ובזמן הנוכחי של חוסר הוודאות, היא מנסה לבדוק מה קורה לאובייקט כשהיא מסירה את העיטורים מהכלים ונותנת להם חיים תלת ממדיים, ובעצם כך היא בוראת אובייקטים בעלי חיות ואופי שיוצרים עולם חדש.
שם התערוכה: "פנטומים 2020 – נשמות עירומות"
האמנית: פרופ' ללה מיגירוב
היכן: בית האמנים, תל אביב
נושא התערוכה: ההיבטיים המורכבים של הקורונה בהשוואה לימים הקשים והאכזריים של המאה העשרים
פרופ' מיגירוב שנטשה את האקדמיה לטובת אמנות במשרה מלאה, מטפלת כתמיד בנושאים חברתיים היסטוריים ומדיניים. בתערוכה החדשה שאוצר אריה ברקוביץ' היא נוגעת באומץ בנושא השואה, במשנתו של קפקא. הסדרה "פנטומים" נוצרה בימי הבידודים המתמשכים שנכפו עליה בעקבות מגיפת הקורונה. "בימים של סגירות, ניסיתי להכניס מורכבות וסערות רגשות למקום הקטן שעל הקנבס ולהציג את המחאה הנואשת שלי נגד זוועות וסבל שכל מלחמה מביאה עמה", אומרת האמנית.
