המאבק שיקבע את מדיניות חמאס

הבחירות לראשות הלשכה המדינית של חמאס יסמנו את מסלולו המדיני והגיאופוליטי לשנים הקרובות של ארגון הטרור, ששולט ברצועת עזה מאז סילק ממנה את הרשות הפלשתינית ואת פעילי פת"ח ב-2007. מאז שורר בין הפלגים הפלשתיניים ובין עזה לגדה המערבית פילוג, שקורע לא רק את החברה הפלשתינית, אלא גם פוגע באינטרסים הלאומיים שלה.

חמאס מתנהל זה יותר מעשור כמי ששולט למעשה בשטח ריבוני, עצמאי ואוטונומי. הארגון מפעיל ברצועת עזה מוסדות נפרדים מהרשות הפלשתינית, מערכות חינוך ובריאות, מנגנון גביית מיסים וכוחות שיטור "כחולים", וכמובן מנגנוני הביטחון והמודיעין הלאומיים הפועלים לצד הזרוע הצבאית גדודי עז א-דין אל-קסאם. לפיכך, לבחירות לראשות הלשכה המדינית ולזהותו של מי שיעמוד בראש המוסד החשוב ביותר בתנועה תהיה השפעה רבה על גורל רצועת עזה ועל יותר ממיליון וחצי תושביה, הנאנקים תחת משבר הומניטרי חמור, אבטלה קשה, מערכת רפואית קורסת ומצור ישראלי הנובע מהטרור של חמאס והפלגים החמושים.

מאז העסקה לשחרור גלעד שליט ב-2011, שהביאה לשחרורם של 1,000 מחבלים פלשתינים ובהם גם יחיא סינוואר, עוברת ההנהגה המדינית של התנועה תהליך "רצועתיזציה". בעבר מי שעמדו בראש הלשכה המדינית - הגוף האמון על מדיניות החוץ והביטחון - היו גורמים כגון מוסא אבו מרזוק ואחריו חאלד משעל, שחיים בחו"ל עם בני משפחותיהם ונהנים ממנעמי החיים שמציעות בירות ערב הרחק ממחנות הפליטים הצפופים של רצועת עזה. היום, לעומת זאת, מתפארת התנועה במנהיגים הבאים מאותם מחנות פליטים ברצועה, כמו ראש הלשכה המדינית הנוכחי והאיש החזק בארגון, איסמעיל הנייה, סגנו סאלח אל-ערורי, מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר ומפקדי הזרוע הצבאית מוחמד דף ומרוואן עיסא - כולם נולדו והתחנכו במחנות הפליטים ברצועה והם בוגרי בתי הכלא הישראליים.

העובדה ששדרת ההנהגה המדינית והצבאית של חמאס מורכבת כמעט כולה מאנשי רצועת עזה, מורגשת במדיניות שמכתיב הארגון: בניגוד לעבר, האינטרסים של שליטי הרצועה ושל אנשי שלומם באים לפני הכל, גם על חשבון השפעתם של חברי הלשכה המדינית שברובם מתגוררים בלבנון, במלזיה, בטורקיה ובקטאר ומיהרו ליישר קו עם האופי ה"רצועתי" של הנהגת התנועה. הסיבה לכך היא ניסיון להימנע מפגיעה נוספת במעמדם הפוליטי, כמי שאינם זוכים לבסיסי כוח במוקד העשייה המדינית כיום בארגון, המתבצעת ממוסדותיה של התנועה ברצועת עזה.

ההערכה היא כי העובדה שישראל וחמאס מנהלות מגעים עקיפים בתיווך מצרים וגורמים נוספים להסדרה ארוכת טווח ברצועת עזה, תביא לבחירתו של מועמד שצמח ברצועה - המשך כהונתו של איסמעיל הנייה שנבחר ב-2017, או הזנקתו של סינוואר לתפקיד האיש מספר אחת בתנועה.

עם זאת, סיכויים טובים להיבחר יש גם לחאלד משעל, שעמד בראש הלשכה כמעט שני עשורים והעצים את כוחה המדיני של התנועה, אך הסתכסך עם בכירי הזרוע הצבאית ואיבד הרבה ממעמדו. סיכויים יש גם לסגנו של הנייה, אל-ערורי, שפועל מביירות וזוכה להערכה בצמרת המדינית של התנועה ובקרב בכירי הזרוע הצבאית. 

הליך הבחירות לראשות הלשכה המדינית ולתפקידי מפתח נוספים בתנועה מתבצע באופן חשאי ובמידור מוחלט על ידי חברי מועצת השורא של התנועה, שזהותם חסויה. מנגנון כזה, שאי אפשר גם לערער על החלטתו, מקל את בחירת האיש שיעמוד בראש תנועת חמאס בשנים הקרובות. מי שזה לא יהיה - יעמדו לפניו אתגרים רבים. כי מה שרואים מגורדי השחקים בדוחה, לא רואים מצריפי הפח של מחנות הפליטים ברצועת עזה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו