"זה כמו סטארט-אפ": הוקם איגוד מוזיקאים

עם כל הכבוד לעניין בגינון, רכישת מיומנויות אפייה ויתר קלישאות פנאי קורונה, נראה שהשיעור האמיתי שהביא עמו הנגיף המזעיף עוסק דווקא בהערכות לעתיד. עבור אנשי תרבות רבים ובעיקר מוזיקאים, חוסר היכולת לתפקד מקצועית ולהתפרנס היו צלצול השכמה מטלטל. האפשרות שבה המובן מאליו - במה, הופעות וסצנה מוזיקלית שוקקת - לפתע לא קיים עוד.

זו מציאות שעד לפני חצי שנה נראתה מופרכת, שבה ימצאו עצמם נאלצים לאלתר אפיקי הכנסה, לחשוב על פתרונות מחוץ לקופסה או לשכב על ספת ביתם בתנוחת עובר, תוהים שמא היו צריכים לקחת כמה פניות שונות בחייהם האישיים והמקצועיים. "הקורונה חשפה ריק במלוא מערומיו", מספר המוזיקאי והיוצר ארנון נאור, הידוע בשם הבמה סאן טיילור. נאור מצא את עצמו, כמו רבים מחבריו בששת החודשים האחרונים, חסר בית - מחוסר יכולת להתפרנס. אבל לא בית במובן הפיזי, אלא יותר כמו בקורת גג מקצועית. כזו שתתמוך בו, תבין את מצוקותיו ובעיקר תייצג אותו אל מול גופים גדולים וממשלות. במילים אחרות - סאן טיילור הבין שגם מוזיקאים זקוקים לוועד.

"הגילוי הגדול מהצד שלנו, מעבר למשבר הנוראי שחשף עד כמה אנחנו לא מוכנים אליו, היא ההבנה שאנחנו ציבור אחד", הוא אומר היום (שלישי) עם הקמתו הרשמית של "צלילים" - איגוד מוזיקאים ומוזיקאיות בישראל. עמותה חוקית שחרטה על דגלה "הפעלת איגוד מוזיקאים, הגנה מקצועית עליהם, דאגה לשכרם ולתנאי עבודתם", תוך "שמירה, טיפוח וקידום מעמד המוזיקה והמוזיקאים". 

"זו יוזמה שבעצם התחילה להתגלגל במהלך הגל הראשון", הוא מספר. "התאספנו קבוצה של מוזיקאים ומוזיקאיות והתחלנו לדבר, כי ראינו שבעצם אין לנו קול או ייצוג. אף אחד לא בא לעזרתנו בתקופה קשה זו. קשה עבור כולם, אבל במיוחד עבור אנשי התרבות ומוזיקאים ספציפית. אף אחד לא מדבר את הדיבור שלנו, לא צועק את הצעקה שלנו מול הממשלה והגופים השונים. יש כל מיני גופים בישראל שמתעסקים בדברים שקשורים למוזיקאים, כמו גופי התמלוגים השונים (ביניהם אקו"ם. ע.פ) אבל הם גופים כלכליים, לא איגודים מקצועיים. התפקיד שלהם הוא לא לעזור לנו בהרכבת מתווה כזה או אחר בזמן המשבר הכי קשה שפקד אותנו, ולכן הם גם לא עשו את זה. אז התאספנו והחלטנו שאנחנו צריכים להיות הקול הזה, להביא אותו ולא לחכות שמישהו יעשה את זה בשבילנו".

 משיחות סלון הדבר התגלגל ליוזמה שמנוהלת על ידי ארנון וחבריו - נהדי לזר, שניר להב, שירה ז' כרמל (האחיות לוז), רן ניר, ארז דסקל, טניה וינוקור ונדיה רז חכם. כולם מגיעים מעולמות, תחומים וז'אנרים שונים של התעשייה - ביניהם ריקוד, הפקה מוזיקלית, רוק ומוזיקה קלאסית. חלקם עוסקים כבר שנים בתחומי העזרה למוזיקאים. וכולם כעת מאוחדים תחת ההבנה שיש להם אינטרס משותף.

הצהרת כוונות וקמפיין גיוס המונים מוצלח וכאמור, גם למוזיקאים יש כעת גוף שיזעק את זעקתם. "היינו ציבור אחד שמורכב מסקטורים שונים, שעד היום היו מאוד פרודים", מסביר ארנון. "יש נגנים ויש מפיקים מוזיקליים ויש עוד המון תפקידים שפשוט הייתה הפרדה ביניהם. החידוש הגדול כאן הוא שאנחנו סקטור של כל עושי הפסקול הישראלי. אנחנו מעריכים שבמספרים מדובר על כ-15 אלף איש. אי אפשר לדעת במדויק, כי אחד הסממנים לכך שאין לנו ייצוג הוא זה שאין לנו סיווג מקצועי. אין מקצוע כזה 'מוזיקאי' בישראל. יש פסל ויש קוטף תאנים אפילו, אבל אין כזה דבר 'מוזיקאי'.

"יש הגדרה כללית כזו של 'אמנות ובידור' ובה כל מיני מקצועות, ביניהם גם מוזיקאים. אז אנחנו לא יודעים כמה יש באקו סיסטם הישראלי. במהלך כמה חודשים גייסנו כמעט 300 אלף שקל וכבר עכשיו יש לנו למעלה מ-500 חברים, שזה ממש מעט ביחס לפוטנציאל שלנו, אבל נראה שאנשים ממש חיכו לדבר כזה. זה כמו סטארט-אפ שאומרים 'איך לא היה את זה עד עכשיו?'".

שאלה הגיונית, בהתחשב בכך שגופים כאלה קיימים במדינות כמו אנגליה וגרמניה.

"יש בארץ את 'איגוד המוסיקאים' שהוקם לפני 46 שנה והוא לא כל כך פעיל. הוא מייצג רק את הנגנים, הם לא מחפשים לייצג את כל בעלי התפקידים והם לא מחוברים לשטח. אין שם חבר'ה צעירים והם לא ממש פעילים בשכבות גיל מסוימות. זו הבשורה שלנו, שבה אנחנו אומרים 'אנחנו בעצם סקטור אחד'. הוא מכיל גם כותבי שירים, זמרים וזמרות, נגנים או די ג'יי טראנסים שמופיעים בכל העולם".

יש לכם מודלים שאתם שואבים מהם השראה? לא כל מוזיקאי יודע לעבוד מול גופים ממשלתיים. 

"יש איגודים פה בארץ שאנחנו בקשר איתם והם עוזרים לנו, כמו שח"ם (ארגון השחקנים בישראל). בבריטניה ישנו ה-Musicians Union, מאיגודי המוזיקאים הכי ותיקים בעולם, ואנחנו לומדים ממנו. מעבר לכך יש אנשי מקצוע שעוזרים לנו. עורכת דין שמייצגת אותנו, עוזרת לנו עם תהליך הרישום ועם ייעוץ והכוונה באופן כללי. אני יו"ר הועד המנהל הזמני ואהיה בתפקיד הזה עד שנקיים בחירות דמוקרטיות בין חברינו. אמרנו 'אנחנו צריכים את הגוף הזה' ותרמנו מזמננו בהתנדבות. כמובן שהקורונה עזרה, היא נתנה לנו המון זמן פנוי לעשות את זה כי לאף אחד לא היה מה לעשות. הבנו שאנחנו צריכים לנצל את העובדה שכולנו במצב נוראי כדי לעלות מהאפר. התנדבנו להקים את התשתית, אבל מלכתחילה אמרנו שאנחנו לא הבעלים של הדבר הזה".

כמה באמת אוכלוסיות שונות יכולות להשתייך לאיגוד כזה? דין עומר אדם כדין ארנון נאור?

"חשוב להגיד שחברים באיגוד גם אנשים כמו יזהר אשדות, רונה קינן, אסף אמדורסקי, נגה ארז ודניאל סלומון. חברים בו מוזיקאים קלאסים, מנצחים, אנשים מעולם חבורות הזמר או זמרי היפ-הופ. גם מיינסטרים וגם אינדי. בגלל שהרבה מאיתנו באים מהאינדי אז הם חלק יחסית דומיננטי שם כרגע. עדיין חסרים לנו כמה מהשמות הגדולים, אבל דניאל סלומון הוא לא אינדי.

"אנחנו מבינים שאנשים כמו עומר אדם, שרית חדד או שירי מימון, שיש להם קריירות ענקיות, לא צריכים איגוד מקצועי, שבדרך כלל דואג לאנשים שהם לא בטופ. אבל אנחנו פונים אליהם ממקום של סולידריות. שזה אומר להגיד לאמן כמו אברהם טל, למשל, 'אנחנו זקוקים לך, במיוחד בתקופה הזו. בשביל אנשים שמתחילים עכשיו'. יש חוקי מוזיקה שייטיבו גם עם עומר אדם, גם עם סאן טיילור וגם עם זה שמתחיל עכשיו בלבונטין. זה לא רק אקט של סולידרות אלא גם עניין פרקטי. הרעיון הוא לאחד מוזיקאים, בלי קשר לתפקיד, ז'אנר או מעמד. להגיד כמה יש לנו מן המשותף מאשר לא".  טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו