אל תיקחו אותנו שוב לשם, אל הבחירות הרביעיות במספר, בתוך פחות משנתיים. אל תגררו את כולנו פעם נוספת - שלושה חודשים בלבד לאחר שהקמתם ממשלה - אל מחוזות השנאה, השיסוי וההכפשה; אל הבוץ והרפש, אל שפת הביבים והספינים ושלילת הלגיטימיות של ציבורים שלמים. אסור שניפול שוב למי המדמנה האלה.
היינו שם לאורך שלוש מערכות בחירות רצופות, שבהן איבדנו חלקים חיוניים מהנורמליות שלנו. שפתנו הפכה למפלגת ולמאשימה, למכלילה ומסכסכת. בקרב רבים מדי מאיתנו הפכה שנאת האחר או המחלוקת עימו לכה מובנית ואינהרנטית, עד שהיתה למגדיר הזהות הראשוני שלנו. פעמים רבות מדי איבדנו את היכולת להביע דעה והשקפה עצמאית ללא זיקה לעמדת האחר. רק היריב ועמדותיו הגדירו ועיצבו אותנו, עד שאיבדנו את האני שלנו, וכמעט שכחנו מי אנו.
עכשיו הממשלה הזאת, שהבטיחה לחבוש לנו את הפצעים; להעלות ארוכה ומרפא לקרעים ולשסעים; להקים קבינט פיוס; להשיב לנו מעט מהשפיות והנורמליות, ולהזכיר לכולם שלצד מלחמת השבטים בחברה הישראלית מתקיים גם "יחד שבטי ישראל"; עכשיו הממשלה הדו־ראשית הזאת מאיימת לברוח מהזירה הכה קריטית הזאת ולהתכחש להבטחתה ולייעודה.
צריך לומר בכנות: האחריות העליונה למה שיתרחש או שלא יתרחש ב־48 השעות הקרובות, מוטלת - מתוקף תפקידו - בראש ובראשונה על ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא רק עליו, אבל קודם כל עליו. הוא יכול להיות הכי צודק, הכי חכם והכי מוכשר, או הכי טועה, הכי כושל והכי נוכל. זה בכלל לא רלוונטי. הוא ראש הממשלה שלי, ושלכם ושל כולנו. של אלה שבחרו בו ושל אלה שלא בחרו בו. נתניהו נבחר לתפקידו על ידי רוב גדול מקרב חברי הכנסת, לאחר ש־1.3 מליון אזרחים נתנו לו את קולותיהם. האחריות העליונה, לפיכך, מוטלת עליו ולא על גנץ, גם ובעיקר בתחום של פיוס ושלום פנימי בין כל חלקי החברה המסוכסכת שלנו.
כל שיקול אחר - אישי, משפטי, פוליטי - יכול להיות לגיטימי או מובן בנסיבות כאלה ואחרות, אבל לא בנסיבות הנוכחיות, של אבטלה גואה, קורונה בריאותית וכלכלית שנוגעת כמעט בכל אחד ואחת מאיתנו, ופוסט טראומה משלוש מערכות בחירות, שכל אחת מהן דיממה יותר מחברתה.
אדוני רה"מ ואדוני רה"מ החליפי - אל תברחו עכשיו שוב אל הבחירות. כל אחד מכם עשה ויתור פוליטי ענק, ושילם מחירים פוליטיים גבוהים, כדי שסוף־סוף תקום ממשלה שתשרת אותנו, האזרחים, באחת השעות היותר קשות בהיסטוריה הבריאותית והכלכלית של מדינת ישראל. ללכת עכשיו לבחירות זה לבגוד בנו, הבוחרים; זה לשים את הפוליטי לפני הענייני; את האישי לפני הכלל.
שבו יחד. תקנו את הקלקולים. יש מה לתקן! קיימו את ההסכם שחתמתם עליו. ותרו זה לזה, ובעיקר האמינו זה לזה. הפשילו שרוולים ותעבדו למעננו, ולא למען אינטרס פוליטי כזה או אחר. עבדו יחד לא כדי להיראות טוב - אלא כדי שיהיה טוב.
אם חלילה תנהגו אחרת ותגררו את כולנו שוב לבחירות, קיימת סכנה מוחשית שכמו במשפט שלמה, תגזרו חלילה את התינוק (אותנו) לשניים, ושהחברה הישראלית לא תעמוד שוב בכך.
המשימה הראשונה במעלה שלכם היא להפוך אותנו מחדש לחברה מאוחדת. לא אחידה; להטמיע בכולנו, שהשלם - גם הפוליטי וגם הציבורי - גדול בכוחו וביכולתו מסך חלקיו המפוצלים והמפולגים. להפוך אותנו מחדש לחברה שיודעת להבחין בין טפל לעיקר, לכזו שאינה רואה ביריב הפוליטי אויב, אלא אח טועה או בר פלוגתא לגיטימי ושוחר טוב.
ניתן להשיג זאת רק באמצעות השבת האמון ביניכם לבינינו. זה המפתח להצלחה או לכישלון. בחירות רביעיות ינתצו את שאריות האמון שעוד נותר בכם, זה שהבטחתם לשקם, למען כולנו. סיבוב רביעי עכשיו אינו שביל הבחירה, אלא שביל הבריחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו