מאי 2018: אלכס חזנוב מודיע להוריו כי הוא יוצא לתחרות גביע העולם בטיפוס שנערכת בסין, ושאם לא יצליח להשיג תוצאה יוצאת דופן, הוא יפרוש ויתחיל ללמוד באוניברסיטה. ויקטור ונטליה, ילידי בריה"מ שדחפו את בן הזקונים שלהם לעשות ספורט מגיל צעיר, תמכו בהחלטה, שכן שמבחינתם השכלה גבוהה היא ערך עליון, אפילו יותר מהספורט.
חזנוב, אז בן 23, יצא לתחרות ודווקא שם, כשהוא לבד, סיים במקום הראשון והניף את דגל ישראל. "זה רגע השיא בקריירה שלי עד עכשיו", הוא מספר ל"ישראל היום", "זו תחרות נחשבת מאוד, כי אין הגבלת משתתפים ויש הרבה מטפסים שהם בטופ של הענף. זה היה חלום. טסתי לבד, בלי מאמן, בלי חברים לנבחרת, וזכיתי בזהב. לא היה לי אף אחד לחבק, ישבתי בחדר עם עצמי ולא עיכלתי מה קורה".
שלושה חודשים לאחר מכן הגיע רגע משמעותי נוסף - התוכנית "נינג'ה ישראל" עלתה לאוויר, נתנה דחיפה אדירה לענף הטיפוס, ששנה קודם לכן הוכר כענף אולימפי, והפכה את חזנוב, שסיים במקום השני, לפנים של תחום הטיפוס.
"מעבר להחשיפה האישית שלי, התוכנית עשתה המון", נזכר חזנוב, "פי מאה מהכניסה לאולימפיאדה. מספיק לראות את הנתון הבסיסי של מספר הילדים שהתחילו לטפס בעקבותיה - זה מדהים".
נוסף על החשיפה, איך התוכנית קידמה אותך באופן אישי?
"היא נתנה לי הזדמנות טובה מאוד להעביר מסר חיובי למי שמעריץ אותי - בין שאלה ילדים קטנים ובין שאלה מטפסים מתחילים - וזה מה שניסיתי לעשות במהלך התוכנית ואחריה. זה אפשר לי להתפתח, להעביר הרצאות על הקריירה שלי, שהתחילה בלא מעט משברים עד שמצאתי את החוזק המנטלי להתקדם בדירוג העולמי ולהגיע לתוצאות".
ומצד שני, מה מחיר החשיפה? איך זה להפוך מבחור אנונימי לאחד שמזהים ברחוב?
"זה שם עלי הרבה אחריות. אני תמיד צריך לעשות את הדבר הנכון, וכמובן זה גם העלה את רף הציפיות. אם אני אומר לאנשים שאני מדורג היום 25 בעולם, יכולים לחשוב שזה מאכזב. זה משרה עלי קצת חוסר שקט, אבל בסופו של דבר אני מנתב את זה למקום טוב. החשיפה לא תהיה חסרה לי אם היא תיעלם, כי החיים לפני התוכנית היו בסדר גמור".
אולימפיאדת טוקיו תהיה כאמור הראשונה שבה הטיפוס יהיה חלק מהתחרויות. עד כה 14 מתוך 20 מטפסים הבטיחו את מקומם במשחקים, ובחודש מארס האחרון היתה אמורה להתקיים אליפות אירופה, שנועדה לקבוע את הקריטריון המיוחל. בעקבות הקורונה התחרות נדחתה, ולאחר מכן הגיעה גם הדחייה של המשחקים האולימפיים.
"מכוון לפריז 2024"
מבחינת חזנוב, שמגדיר את סיכוייו להגיע לטוקיו כ"לא רעים בכלל", היה מדובר במכה קשה. "אחרי הזכייה בגביע העולם סבלתי מקרע בשריר ההמסטרינג ולקח לי זמן לחזור מזה פיזית ומנטלית", הוא מסביר, "לא עבדתי כמה חודשים ובניתי את כל הלו"ז כדי להגיע לתחרות בכושר הכי טוב שאפשר. עכשיו אנחנו לא יודעים אם האולימפיאדה תתקיים בכלל או מתי אליפות אירופה תתקיים. אין אופק, והרבה פעמים אני שואל את עצמי 'למה אני מתאמן?'"
בשבוע שעבר זכה חזנוב באליפות ישראל בבולדרינג בפעם החמישית בקריירה והפך לשיאן הזכיות - הישג משמעותי, אבל לא כזה שנותן לו נקודות במאבק על מקום באולימפיאדה. כדי לצלוח את התקופה הקשה, חזנוב נעזר בוועד האולימפי וכמובן ב"איילת" - גוף התומך בכל הענפים הלא־אולימפיים ובכאלה שעושים את המעבר לאולימפיים, שהולך איתו יד ביד לא מעט שנים.
"עצם העובדה שאתה יודע שיש מקום שיתמוך בך, בלי קשר להישגים שלך, מעניקה לך ביטחון גדול", מסביר המטפס, "השנה שעברה היתה לא טובה יחסית מבחינתי, ועדיין אני מקבל מלגה. זה לא מובן מאליו, זה משמעותי מאוד ונותן הרבה כוח להמשיך".
מה השאיפות לעתיד?
"הגיל הממוצע שבו בדרך כלל פורשים מטיפוס הוא 30, כך שאני מכוון לפריז 2024, אז אהיה בן 29, ומשם נראה. אני רוצה להיות קשור לענף, אז אאמן וארצה כנראה להיכנס לפן העסקי. אולי אפתח קיר טיפוס או חברה שקשורה לתחום ושתעזור לצעירים".
לאחר שהציג את תוכניותיו האישיות חזנוב מבקש להעביר מסר: "אנחנו בתקופה מוזרה. יש המון קונפליקטים והרגשה של שנאה בחברה, ואני רוצה להמליץ לאנשים להשתמש בספורט כדי לתעל את הכעס שלהם - כעס שאני מסכים שהוא מוצדק - למקום הנכון. שעה ביום של ספורט במקום לשבת מול מסך, לקרוא טוקבקים ולראות חדשות, תועיל לכולנו הרבה יותר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
