בואו נתחיל מהסוף. "טנט" הוא סרט מדהים שאיכשהו מצליח לספק את הסחורה ולעמוד בציפיות הבלתי אפשריות שנבנו סביבו בחצי השנה האחרונה. התסריטאי־במאי כריסטופר נולאן אמנם אינו ממציא כאן את הגלגל מחדש, ואחרי צפייה אחת אני גם לא סבור שזהו סרטו הטוב ביותר, אבל וואו, וואו, וואו, איזו חגיגה.
בתוך כך, החדשות הבאמת מצוינות הן שאתם יכולים להיות רגועים. גם אם יעברו עוד כמה שבועות (במקרה הטוב) או חודשים (במקרה הפחות טוב) עד שבתי הקולנוע בישראל ייפתחו מחדש ותהיה לכם הזדמנות לצפות ב"טנט" על המסך הגדול בבטחה ובאופן שאינו מסכן את בריאותכם, אף אחד לא יצליח להרוס לכם אותו. כי אין כאן מה להרוס. אין כאן איזשהו סוד או ספוילר שלא נחשף כבר בטריילר. הפרטים העלילתיים - וכל הבלה־בלה המדעי־פילוסופי שנועד לתרץ ולהסביר אותם - לא באמת חשובים. כל מה שחשוב זו החוויה. ואף אחד לא יכול לחוות אותה במקומכם.
גם הסרט עצמו מעודד ומחזק את הגישה הרפלקסיבית והכמעט טהורה הזאת. בכל פעם שגיבורנו המבולבל וחסר השם (ג'ון דיוויד וושינגטון, בנו של דנזל), שנזרק אל תוך העולם המתעתע של הסרט ללא הכנה מוקדמת (בדיוק כמו הצופים), מתחיל לשאול שאלות בניסיון לפענח ולהבין מה לעזאזל קורה כאן, הדמויות שמקיפות אותו בעיקר אומרות לו דברים כמו "אתה לא כאן בשביל 'למה', אתה כאן בשביל 'איך'". או "אל תנסה להבין את זה. תרגיש את זה". כלומר, עזבו אתכם מהסברים ומהיגיון. שבו לאחור, ופשוט תיהנו מהדרך. זו גם ההמלצה שלי.
העלילה עצמה דווקא ממש פשוטה (וגם מבוססת מדעית, כמובן). איש צבא צעיר ונחוש (דיוויד וושינגטון) מגויס לסוכנות סודית כלשהי כדי לעצור אוליגרך רוסי רשע (קנת בראנה), שמשתמש בטכנולוגיה סודית כדי להביא לפריצתה של מלחמת עולם שלישית. רוברט פטינסון מגלם את הסוכן הסרדוני והטיפה יותר משופשף שמדריך את הטירון בצעדיו הראשונים, ואילו אליזבת' דביקי ("אלמנות") מגלמת את אשתו האלגנטית והמלנכולית של האוליגרך.
• "עונש מוות": המפורסמים מגיבים לאונס בת ה-16
• אביחי אוחנה ומעיין אשכנזי נפרדו
• פודקאסט המטבח המנצח: איפה הטוויסט בעלילה?
מאסטר ברמת היצ'קוק
כמו כל סרטיו של נולאן כמעט, גם "טנט" עושה שימוש נרחב במושג הזמן ומעקם אותו כדי שזה יתאים לצרכיו הסיפוריים (הפעם הוא מבצע בו אינוורסיה, כלומר היפוך). בנוסף, גם יש לא מעט דמיון בינו לבין "התחלה" ("Inception"), בכך ששניהם פועלים בז'אנר הריגול.
עם זאת, למרות שזהו אולי הסרט הכי כריסטופר נולאני שכריסטופר נולאן עשה אי פעם (עד כדי כך שיש כאן כמה רגעים שגובלים בפארודיה), המינימליזם העלילתי והעשייה נטולת השומן גם הופכים את "טנט" לשובר קופות עם סממנים אוונגרדיים ומופשטים.
מצד אחד, זהו הסרט הכי יקר והכי שאפתני של נולאן. הפקת ענק חוצת יבשות שצולמה בשבע מדינות, שפוצצה מטוס 747 אמיתי, ושנזקקה לאחד הסטים הגדולים ביותר שנבנו אי פעם. אך מצד שני, למרות קנה המידה העצום של היצירה (שספק אם נראה כמותו שוב במציאות שתיווצר אחרי הקורונה), יש ב"טנט" גם משהו מאוד אינטימי. נשמע בלתי אפשרי, אני יודע. ובכל זאת.
מבחינה קולנועית, נולאן שב ומוכיח כאן שהוא מאסטר ברמה של היצ'קוק. מהסצינה הראשונה הוא נמצא בהילוך חמישי, והוא כמעט ואינו מוריד את הרגל מהדוושה. יש כאן שרשרת בלתי נגמרת של שוטים מרהיבים וסיקוונסים סופר־מורכבים שלא לגמרי ברור איך תיזמרו ויצרו אותם, ומי שהתלונן בעבר על כך שנולאן לא יודע לצלם סצנות אקשן - יצטרך למצוא משהו חדש להתלונן עליו.
התלונות שלי, לעומת זאת, היו מעטות יחסית, ורובן ככולן הפכו לפחות ופחות מהותיות בימים שלאחר הצפייה. מבחינה רעיונית ורגשית, אני לא חושב ש"טנט" משתווה ל"התחלה", והוא גם אינו מקורי, חדשני ופורץ דרך כמוהו. עם זאת, הביצוע שלו כל כך מהוקצע, סוחף וכייפי, שזה לא באמת משנה (אם נגיד לרגע ש"התחלה" זה "מטריקס", אז "טנט" הוא קצת כמו הסרט ש"מטריקס רילודד" היה אמור להיות).
תצוגת תכלית
עוד משהו שטיפה ביאס אותי הם הליהוקים של דיוויד וושינגטון וקנת בראנה. דיוויד וושינגטון אמנם היה כריזמטי בטירוף ב"שחור על לבן" של ספייק לי, אבל אין לו עדיין את הניסיון או את המיומנות לסחוב סרט בסדר גודל כזה על גבו לבדו. את בראנה, לעומת זאת, כבר ראינו בתפקיד מאוד דומה במותחן הריגול הזניח "ג'ק ראיין: גיוס הצללים".
לגבי דיוויד וושינגטון, העובדה שחוסר הניסיון שלו מוזכר שוב ושוב בתסריט גרמה לי להבין שהבחירה של נולאן היתה מכוונת ומודעת לעצמה, וככל שחשבתי על זה, זה הסתדר לי יותר ויותר. לגבי בראנה, הוא עושה עבודה טובה בסך הכל, אבל הדמות שלו עדיין היתה החוליה החלשה מבחינתי (באופן יחסי, כן?).
נולאן כמובן לא תיכנן ש"טנט" יהפוך לסרט כה סימבולי וחשוב; לסרט שאמור "להציל את הקולנוע"; לסרט שיציאתו והצלחתו תהיה כה גורלית עבור עתידם של בתי הקולנוע והאולפנים ההוליוודיים (שלא לדבר על מצב רוחם של חובבי הקולנוע המיואשים והמיובשים).
אך כשצופים בסרט, מבינים מיד מאיפה הגיעה ההתעקשות של נולאן שיוצג קודם באולמות הקולנוע, בטרם יישלח אל חיקם החם של שירותי הסטרימינג. "טנט" נוצר עבור המסך הכי גדול שיש, והוא מהווה תצוגת תכלית אולטימטיבית לקסם ולכוח של הקולנוע. בקיצור, יש למה לחכות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו