מה ניתן ללמוד מטרגדיה? כלא סן קוונטין הידוע לשמצה במדינת קליפורניה חווה התפרצות קשה של נגיף הקורונה שעשתה שמות באוכלוסיית האסירים. אך מעבר לאסון האנושי הכבד, ניתן ללמוד מאופי ההתפרצות לא מעט על הנגיף ועל הסכנות שהוא טומן בחובו.
הנגיף, שהתפשט במהירות בכלא הוותיק ביותר במדינה, התגלה בקרב 2,200 אסירים מתוך אוכלוסייה כללית של 3,260 אסירים וסוהרים. 25 בני אדם, בהם סוהר אחד, מתו ממנו.
נתוני התמותה הגבוהים - יותר מאחוז מכלל הנדבקים בנגיף - מפתיעים במיוחד לאור העובדה שאוכלוסיית הכלא צעירה בהרבה מהאוכלוסייה הכללית מחוץ לכלא, דבר שצפוי היה להוריד את שיעורי התמותה.
חוסר היכולת לבודד את האסירים לצד סירובם של השלטונות במדינה לאפשר לחלק מהאסירים להשתחרר למעצר בית, גרם להתפשטות מהירה בהרבה בקרב תושבי הכלא מאשר באוכלוסייה הכללית.
כעת מומחים סבורים כי ה"ניסוי" הלא מתוכנן שהתרחש בכלא מוכיח כי תאוריית "חסינות העדר", לפיה יש לבטל את הגבלות הקורונה ולאפשר למספיק בני אדם להידבק על מנת להגיע לחסינות כללית לנגיף בטרם יפותח חיסון, מסוכנת מאוד ואינה יעילה.
שיעור התמותה מהנגיף בכלא סן קוונטין מתרגם ל-767 מתים לכל 100,000 בני אדם. אם לתרגם את שיעור התמותה הזה עבור אוכלוסייה בסדר גודל של מדינת ישראל, מדובר בכ-70,000 מתים, יותר מפי שניים הרוגים בכל מלחמות ישראל ופעולות האיבה יחד.
ד"ר ג'ורג' רות'פורד, אפידמולוג וחוקר נגיפים באוניברסיטת סן פרנסיסקו אמר לעיתון האמריקני "לוס אנג'לס טיימס" כי "על מנת לגיע לסוג כלשהו של חסינות עדר צריך שיותר מחמישים אחוזים מהאוכלוסייה ידבקו בנגיף. מה שקרה בכלא סן קווינטין מוכיח כי אין דרך לעשות זאת מבלי לקבל שיעורי תמותה אדירים ושיעורי נכות ומחלות המשך גדולים".
