יש בהיסטוריה רגעים המגדירים את המשך תולדות העמים. אחד הרגעים האלה בתולדותיהן של פולין ושל אירופה במאה ה-20 הוא ה-15 באוגוסט 1920. פולין שהושבה לה עצמאותה בשנת 1918 ניהלה מערכה מכרעת עם הצבאות הבולשביקים - וניצחה בה.
הבולשביקים התכוונו אז להעביר את אש המהפכה הקומוניסטית לאירופה המערבית כולה, שהייתה באותה תקופה מותשת אחרי הקרבנות הגדולים, בנפש וברכוש, של "המלחמה הגדולה". לדברי הדיפלומט הבריטי אדגר ד'אברנון הייתה זו המלחמה ה-18 בחשיבותה במניין המלחמות החשובות ביותר בתולדות העולם. הקרב על ורשה ראוי להיזכר בשורה אחת עם נחיתת בנות הברית בנורמנדי בשנת 1944, כנקודת הכרעה במאבק בטוטליטריות באירופה. מסך הברזל שחילק את אירופה בעקבות ועידת ילטה, מנע את רישומו הראוי של האירוע החשוב הזה בדברי ימי אירופה, הן בתרבות הכללית והן בספרי ההיסטוריה. הגיע הזמן להשלים סוף סוף את הפערים האלה בזיכרון האירופי. את הניצחון בקרב על ורשה יש לחגוג לא רק בוורשה, לא רק בפולין, אלא באירופה כולה. אמנם על גדות הוויסלה פולין היא שנחלה ניצחון, אבל הניצחון הזה השפיע במידה רבה על חירות עמי אירופה – חירות מן החשיכה הטוטליטרית של הקומוניזם.
בתפיסה היסטורית רחבה מסיימת שנת 1920 רצף אירועים שהחל עוד בסוף המאה ה-19, עת חולקה פולין בין פרוסיה, רוסיה ואוסטריה. הקרב על ורשה הוא גולת הכותרת בשורת האפיזודות המכריעות ביותר בתולדות הגדרת עמים בני זמננו באירופה ובעולם. על חורבות מפלה צבאית ופוליטית (בין היתר ההתקוממויות הפולניות הרבות, תבוסת הניסיונות להקים מדינה), הנה קם עם, דווקא בין סוף המאה ה-18 ועד סוף מלחמת העולם הראשונה, כאשר המדינה הפולנית נמחקה ממפת אירופה
אחת התופעות הפולניות הראויות לציון בהקשר זה היא היקף הטרנספורמציה של החברה הפולנית מחברה פיאודלית לאחת הקהילה האזרחיות המתקדמות ביותר באירופה – וזאת ללא מוסדות ממלכתיים משלה. רשת עצומה של מוסדות תרבות, ספורט, כמו למשל "אגודת הנץ", מוסדות פיננסיים, מדעיים, חוגי השכלה עצמית לציבור – את אלה אפשר להשוות רק לרפורמות של יפן בתקופת המייג'י שבוצעו על ידי שלטון מרכזי חזק. המהפכה הדמוקרטית הגדולה של פולין במחצית השנייה של המאה ה-19 באה מלמטה והתנהלה למרות המעצמות ששלטו אז בפולין. זו הוכחה שהפולנים ידעו ללמוד לקח מתולדותיהם שלהם ולהתלכד סביב המושגים החדשניים ביותר – פוזיטיביזם, רפורמות דמוקרטיות, הכרה בכוחן של נשים ושל המוני העם. ללא ניצחון בחזית ההשכלה, המדע והמחשבה החברתית לא היו נרשמים ניצחונות גם בחזית הצבאית.
הסיפור המופלא של המהפכה הדמוקרטית הראשונה בפולין אינו ידוע בדרך כלל באירופה. והרי זהו הסיפור שאינו נופל מפניני ספרות כגון "על דמוקרטיה באמריקה" של טוקוויל. מיד אחרי שזכתה שוב בעצמאותה בשנת 1918 הנהיגה פולין את אחת החוקות הסוציאליות וחוקי הבחירות המתקדמים ביותר בתולדות העולם המערבי. תחושת השיתוף לרגל השבת העצמאות גברה על דיעות קדומות ועל הפיתוי להפלות קבוצות חברתיות גדולות במדינה. פולין הייתה חייבת לבנות אחדות ולכידות של העם כולו. העבודה הרוחנית של סוף המאה ה-19 מצאה ביטוי בעבודה הממלכתית עם השבת מוסדות הציבור אחרי שנת 1918.
התופעה הזו הייחודית לפולין היא אפוא סיפור דמוקרטיזציה שונה מזו של אירופה המערבית. זו היסטוריה של דמוקרטיזציה תוך כדי השבת העצמאות והישות החברית-פוליטית. זהו סיפור של חדשנות שנבנית למרות האימפריאליזם, האבסולוטיזם ורודנות המעצמות שהשתלטו על אירופה של המאה ה-19. זהו סיפור שגולת הכותרת שלו היא בחינת בגרות תובענית במיוחד בצמיחתה של מדינה – פחות משנתיים אחרי השבת העצמאות ניצבה פולין בפני סכנת טוטליטריות מצד הבולשביקים.
המלחמה נגד הבולשביקים הייתה הפגנה של אחדות פוליטית בלתי רגילה של העם הפולני. ביולי 1920 הוקמה ממשלת "הגנת הלאום" עם וינצנטי ויטוס, מנהיג התנועה העממית, כראש ממשלה, ואיגנצי דָשינסקי, אחד המנהיגים של השמאל הפולני, כסגן ראש ממשלה. ההבדלים הפוליטיים בין אבות העצמאות הפולנית נדחקו הצידה בפני הצורך בהגנה על הקיום הממלכתי החדש של המולדת. האליטות הפוליטיות עמדו במבחן הבגרות ברגע המכריע ביותר שבפניו ניצבה פולין. ההמונים יחד עם הכנסייה הקאתולית תמכו תמיכה איתנה במאמץ המלחמתי. צבאות הבולשביקים התייצבו למלחמה נגד עם שלא היה מוכן לוותר על העצמאות שהושגה במאבק כל כך קשה.
הקרב על וורשה הוא הנקודה המרכזית במלחמה בין פולין לבין הבולשביקים, מכת מחץ אמיצה שהונחתה על הכוחות הבולשביקים שהתקדמו לתוככי פולין. גיבורי הקרב הזה היו המרשל יוזף פילסודסקי, ראש המטה טדיאוש רוזְבָדובסקי ומפקדי המבצעים השונים כמו הגנרל ולדיסלב סיקורסקי או אדוורד סמיגלי-רידז.
ההיסטוריון הצבאי הצרפתית הדגול, הוברט קאמון, ראה בתנועת המלקחיים שהעניקה לפולנים את הניצחון בקרב על ורשה, גרסה עכשווית של התמרון הגדול של נפוליאון. הצבא הבולשביקי העצום שצעד בתנופה גדולה לעבר אירופה המערבית נפוץ לכל עבר, וזאת תוך אבדות מזעריות לפולנים. ההתגייסות של החברה הפולנית הייתה גם היא יוצאת מן הכלל, במיוחד לאור העובדה שפולין הייתה אחת הארצות שנפגעו מאד מתוצאות מלחמת העולם הראשונה. ההיענות הפולנית הייתה יוצאת דופן – תעיד על כך המהירות העצומה של הקמת "צבא המתנדבים" בפיקודו של הגנרל הָלר. מניינו של צבא זה עלה עד מהרה על מאה אלף חיילים.
העיתונות כינתה את ניצחון הפולנים "הנס על הוויסלה", תוך התייחסות ל"נס על המארן" ממלחמת העולם הראשונה, עת מנעו צבאות צרפת ובריטניה את התקדמות גייסות גרמניה.
המלחמה בין פולין לבין הבולשביקים אינה רק התנגשות בין צבאות גדולים, רק התגייסות מרהיבה של האוכלוסייה כולה או רק גאונות אסטרטגית של המצביאים. זו גם התנגשות בין יחידות מודיעין שהיא מאבק אינטלקטואלי על פענוח קודים. הגיבור הגדול של החזית החשאית של הקרב על ורשה היה יאן קובָלֶבסקי, קצין המודיעין הצבאי הפולני, שהצליח לפצח את הקודים הסובייטיים. עבודתו היא שהביאה להשגת מידע בעל חשיבות מכרעת ליצירת האסטרטגיה המבצעית של הצבא הפולני. זהו הגיבור השקט שמילא תפקיד רב ערך בעצירת הפלישה הסובייטית לאירופה בשנת 1920. זאת ועוד, במהלך מלחמת העולם השנייה הוא היה דמות מפתח במבצע "המשולש" של הממשלה הפולנית הגולה בלונדון, שתפקידה היה להכין את כניסת בנות הברית לבלקנים באמצעות שינוי הבריתות של איטליה, רומניה והונגריה. למרבה הצער בלחצו של סטלין, ויתר רוזבלט על התוכנית שקודמה על ידי צ'רצ'יל. אילו היה מהלך ההיסטוריה שונה, יאן קובלבסקי היה מציל פעמיים את מרכז אירופה ומזרחה מפני העולם הטוטליטארי של השליטה הסובייטית.
יום השנה ה-100 של "הקרב על ורשה" הוא אחד מימי הזיכרון החשובים ביותר של אירופה החופשית היום. הפולנים הצילו את המערב מפני חווית רצח עם מידי שלטון טוטליטרי, שתואר על ידי היסטוריונים צרפתים דגולים ב"ספר השחור של הקומוניזם". לעתים קרובות מתקשה העולם להבין את החוויה הפולנית של חיים במשטר קומוניסטי עם השלכותיו הטרגיות וארוכות הימים על ארצנו ועמנו. המורשת הפוסט-קומוניסטית היא בעיה אמיתית, המעוותת את המציאות החברתית והמוסדית של מדינות שחוו טרנספורמציה דמוקרטית. ולדיסלב ריימונט, סופר פולני דגול וחתן פרס נובל לספרות, כתב אחרי "הקרב על ורשה" את ספרו "התקוממות", בו הציג אלגוריה על התקוממות בעלי החיים נגד האדם תוך תיאור מנגנונים טוטליטריים. ריימונט כתב את ספרו עשרים שנה לפני ג'ורג' אורוול ו"חוות החיות" שלו. הוא יכול היה לכתוב את הספר מפני שהפולנים חוו עימות עם הקומוניזם זמן רב לפני המערב. "הקרב על ורשה" היה גם גולת הכותרת של יותר מחמישים שנות הפיכה דמוקרטית פולנית שבאה מלמטה. היה זה אחד הפרקים המדהימים בתולדות אירופה מאמצע המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. היסטוריה זו לא נכתבה מעולם. זוהי היסטוריה של פטריוטיות עצומה, של מסירות דתית, של גאונות צבאית ושל תפקיד המודיעין.
המלחמה בין פולין לבולשביקים היא הרגע המכונן של פולין העכשווית ופרשת דרכים חשובה, אולי בלתי מודע, עבור אירופה כולה. זוהי נקודת עימות בין שתי תרבויות שונות. איש לא ידע זאת טוב יותר מקרול ווֹיטִילָה, הוא האפיפיור יוחנן פאולוס השני, יליד שנת 1920: "אני נושא בתוכי מיום לידתי חוב גדול כלפי מי שיצאו אז למלחמה נגד הכובש וניצחו, כשהם משלמים על הניצחון בחייהם". חובת התשלום מוטלת על כולנו. מאה השנים שחלפו מאז הניצחון המפואר ב"קרב על ורשה" הן הזדמנות מעולה להזכיר זאת לעצמנו ולאירופה כולה.
הביא לדפוס: אלדד בק, גרמניה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו